טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיר גנוז של בורחס: מגלות לגלות

לפני כחמישים שנה עלה לאחד מהקיבוצים בארץ בחור ארגנטינאי, ובמיטלטליו ספרים שקיבל בירושה מדודו, עמנואל גלייזר, שהיה בעל הוצאת ספרים בבואנוס איירס של שנות העשרים והשלושים. האחיין השאיר את הספרים אצל חבר קיבוץ ארגנטינאי חובב ספרות. כאשר פתח החבר את אחד הספרים נשרו ממנו שני דפים, כתובים בכתב יד זעיר ומרווח מאוד, עם סימני מחיקות ותיקונים, ואפילו טעות כתיב אחת - אולי מכוונת. הדפים הכילו שיר שנחתם בסופו בשם "חורחה לואיס בורחס"

תגובות

הסופר הארגנטינאי חורחה לואיס בורחס (1899-1986) מוכר לקוראים בעולם ובישראל בעיקר בזכות הפרוזה שלו. סיפוריו הקצרים והמבוכיים קובצו בין השאר ב"בדיונות" (1944) וב"אלף" (1949), ונחשבים שם דבר בקרב אוהבי ספרות (את שתי אסופות הסיפורים הקצרים תירגם לעברית יורם ברונובסקי, והן ראו אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד ב-1998 ו2000, בהתאמה).

פן אחר ביצירתו של בורחס, מוכר פחות בישראל, הוא השירה, אף שאת צעדיו הראשונים עשה בורחס דווקא כמשורר. "להט בואנוס איירס" (1923 ,Fervor de Buenos Aires), פרי ביכוריו, הוא ספר שירה, ובאופן סמלי כזה גם ספרו האחרון, Los conjurados (הקושרים), שהתפרסם ב-1985, שנה לפני מותו. בורחס לא רק כתב שירה, אלא גם היה קורא מושבע שלה. בשנות חייו המאוחרות ישב על כורסתו באפלת החדר, בגלל הבדידות שכפה עליו עיוורונו, ודיקלם לעצמו משירת המשוררים האהובים עליו.

אחד הגורמים שהשפיעו ביותר על שירת בורחס המוקדמת היה מפגשו עם ה"אולטראיסטים", קבוצת משוררים חשובה מהעשורים הראשונים של המאה הקודמת שביקשה ליצור אסתטיקה מהפכנית בשירה והפכה את המטאפורה לאמצעי העיקרי לעיצובה. בורחס, ששהה שנים אחדות באירופה מימי מלחמת העולם הראשונה ואילך, התוודע לאותם "אולטראיסטים" ב-1919, לאחר שמשפחתו העתיקה את מגוריה משווייץ לספרד. את שיריו הראשונים פירסם בורחס בכתב העת "אולטרה" (Ultra) במדריד. בתקופה זו העריץ את המשורר האמריקאי וולט ויטמן ושאף לחקות את כתיבתו. בתוך זמן קצר נהפך לאחד מן האולטראיסטים הבולטים, ובתחילת שנות העשרים, כאשר עבר להתגורר זמן מה במיורקה, התייחסו אליו שם המשוררים המקומיים בתור מנהיג התנועה.

ב-1921 חזרה משפחת בורחס לבואנוס איירס, לאחר שבע שנות העדרות, ועם חזרתה גילה חורחה לואיס מחדש את העיר ואת עצמו. "היתה זו יותר מאשר חזרה הביתה", סיפר לאחר שנים. "יכולתי לראות כעת את בואנוס איירס בעוצמה ובתאווה משום שהייתי רחוק ממנה כל כך הרבה זמן". שכונות מסוימות בעיר עוררו בו השראה לכתיבת שירים, שקובצו ב"להט בואנוס איירס", והוא עצמו התוודה ש"היה מאוהב בעיר", אהבה הבאה לידי ביטוי בתיאורים של שיטוטיו ליליים ברחובות בואנוס איירס, שבהם בדידות, מוות והרהורים על הזמן תופסים מקום מרכזי.

שירת בורחס התגלגלה לישראל באופן מפתיע ומוזר וקדמה, למעשה, לגילוי הפרוזה שלו במחוזותינו. לפני כחמישים שנה עלה לאחד מהקיבוצים בארץ בחור ארגנטינאי צעיר, ובמיטלטליו ספרים רבים שקיבל בירושה. חלק מאותם ספרים קיבל מדודו, עמנואל גלייזר, שהיה בעל הוצאת ספרים קטנה אך חשובה בבואנוס איירס של שנות העשרים והשלושים. גלייזר ניחן ביכולת מרשימה לגילוי כשרונות ספרותיים צעירים, דאג לקידומם והוציא את יצירתם לאור, חרף כל הסיכונים הכלכליים הכרוכים בכך. דווקא הוא, מהגר יהודי בתקופה שהאנטישמיות פשתה בחוגים האינטלקטואליים של בואנוס איירס, פירסם את שירתם של מי שעתידים היו להיות גדולי היוצרים הארגנטינאים. בין השאר פקדה את בית ההוצאה שלו קבוצת "מרטין פיירו", שנמנו עמה עמודי התווך של הספרות הארגנטינאית במחצית הראשונה של המאה העשרים: מסדוניו פרננדס, גונסלס טוניון, ליאופולדו מארצ'ל וכן חורחה לואיס בורחס.

אחיינו של גלייזר קבע בקיבוץ את ביתו, ומאחר שספרות לא עמדה בראש מעייניו, העדיף להשאיר את הספרייה הענפה שהוריש לו דודו אצל חבר קיבוץ ארגנטינאי חובב ספרות. בין השאר היה גם ספרו של הסופר והמשורר הארגנטינאי ססר טימפו, ששמו מחוץ לגבולות עולם הספרות היה ישראל צייטלין. הספר, שראה אור בהוצאתו של גלייזר, נקרא "ספר למנוחת השבת" (Libro para la pausa del sabado), ובגינו זכה טיימפו בפרס השירה של בואנוס איירס ל-1930. כאשר פתח לראשונה אותו חבר קיבוץ את ספרו של טיימפו לפני שלוש שנים נשרו ממנו שני דפים, כתובים בכתב יד זעיר ומרווח מאוד, עם סימני מחיקות ותיקונים, ואפילו טעות כתיב אחת - אולי מכוונת. הדפים הכילו שיר שנחתם בסופו בשם "חורחה לואיס בורחס".

חבר הקיבוץ, שבידיו הופקדו ספריו של גלייזר, יצר אתי קשר וביקש להיפגש עמי מיד. תחושתי המיידית למראה השיר היתה שאכן מדובר בכתב ידו המקורי של המשורר, ושיר זה אינו נמנה עם שיריו המוכרים. מעיון מעמיק שערכתי בכתביו של בורחס עלה כי השיר התגלה מחדש רק לפני שנים מעטות ופורסם זמן קצר לאחר מכן ב-2003 בספר "כתבים גנוזים 1956-1986" (1986-1956 Textos recobrados) בהוצאת אמסה ובעריכת מריה לואיסה דל קריל. עורכת הספר מציינת בפירוש שבשל גילויו המאוחר לא יכלה לכלול אותו בכרך הראשון של כתבים גנוזים 1919-1929, שראה אור ב-1997. נראה שהשיר פורסם לראשונה ב-1926 בגיליון הפותח את כתב העת הספרותי "קרטל" (Cartel), שהודפס במהדורה מוגבלת, ושממנה כמעט ולא נותר כל זכר.

גרפולוגית שהישוותה בין כתב ידו של בורחס כפי שהוא מופיע בצילומי מסמכים מקוריים לבין כתב היד של השיר הסיקה שקיימת התאמה במידת סבירות גבוהה בין השניים. לפיכך, יש מקום להניח שבקיבוץ ישראלי התגלה שיר של בורחס שעד לפני שנים מעטות היה בלתי ידוע, בכתב ידו המקורי של המשורר. מסימנים ברורים המופיעים בשולי השיר, כמו קווים שתפקידם לחלקו לבתים, סימון מיוחד לדפוס המורה להגדיל את האות הפותחת אותו ועוד, אפשר לשער שבורחס התכוון למסור את השיר לפרסום בהוצאתו של גלייזר, אך בסופו של דבר, מסיבה בלתי ידועה, שינה את החלטתו. כותרת השיר, "Dedicacion de un silencio", משמעותית ביותר, שכן פירושה הראשון של המלה Dedicacion בספרדית היא "מסירות" ורק במובנה השני הוא "הקדשה". בגירסה העומדת לרשותנו מלה זו מחוקה בקו ובמקומה מצוינת בכתב יד אחר, הזהה ביתר התיקונים בשיר, המלה "dedicatoria" ("הקדשה"). מלה זו מופיעה גם בכותרת השיר שפורסם בכרך החדש של כתבים גנוזים. כלומר, בידינו הגירסה הראשונה שנמסרה לדפוס של שיר שכתב בורחס.

בהסתמך על תוכנו של השיר ועל סגנונו נטיתי למקם את זמן חיבורו בתקופה מיד לאחר פרסום "להט בואנוס איירס", כלומר בסביבות 1923-1924. ייתכן מאוד שנכתב בזמן נסיעתה של משפחת בורחס לאירופה באותן שנים. שורת הפתיחה "עכשיו, כשמולדתי היא הזיכרון" עשויה לרמוז על כך. כמו כן, הסגנון הקולח והנראטיווי של שורות השיר ממקם אותו קרוב יותר לספרי שירה שחוברו לאחר מכן, כמו "הירח שממול" (Luna de enfrente) ומחברת סן-מרטין (Cuaderno San Martin). העדר המרכיבים ה"אולטראיסטיים", שאותם כבר זנח ב"להט בואנוס איירס", וגישתו הישירה יותר והחפה במידה ניכרת משפה בארוקית, מצביעה על כתיבתו המאוחרת יותר.

אך השיר חושף רמזים נוספים. הוא מתאר רחובות ארוכים הנבלעים באחו, מדרכות שבורות, חצרות, כל אותם מאפיינים של שכונת "ויה אורקיסה" (Villa Urquiza). שכונה זו היתה משמעותית לבורחס כיוון שבה התגוררה אהובתו הצעירה, קונספסיון גררו, בתם של מהגרים ספרדיים. בורחס הזכיר את השכונה הזאת בשני שירים אחרים שלו ובכמה מסות שחיבר. כמעט את כולם, כמו את השיר שלפנינו, בחר בורחס להשמיט מאסופות כל כתביו. נראה שהרצון להדחיק את סיפור אהבת נעוריו גרם לו להשמיט משירתו גם את שמה של שכונת "ויה אורקיסה". ההכרזה על המיזוג בין השכונה לבין הבחורה וכן ההבטחה להתכחש ל"ויה אורקיסה" ולא להזכיר עוד את שמה בשירתו מופיעות באופן מפורש בשיר שלפנינו. המשלב בשיר הוא מלנכולי, ומבטא נוסטלגיה וכאב על אהבה שנסתיימה בטרם עת, אך אין לשלול ממנו גם את הכיסופים של בורחס למולדתו ולעירו, בואנוס איירס.

פניו של בורחס המשורר עשויים להפתיע את מי שהתוודע אל יצירתו רק בסיפוריו הקצרים. קולו של בורחס המשורר, בניגוד לבורחס השכלתני והמעט מנוכר בפרוזה שלו, הוא קול בגוף ראשון אינטימי וחושפני. אחד המאפיינים של שירת בורחס באותה תקופה הוא נטייתו של הקול הלירי לתאר את שיטוטיו הממושכים, שהם מעין מסעות עלייה לרגל אל מקומות בעיר שנקשרו בעבותות לנפשו. מאפיין זה ניכר היטב בשיר שלפנינו, שכן גיבור השיר חורש את הרחובות המובילים אל שכונת "ויה אורקיסה" ואת אלה שבתוכה. התייחדותו האינטימית עם שכונת הפרברים, שיטוטיו ברחובותיה הצרים ומפגשיו החפוזים עם חצרות הבתים שבה, יוצרים מעין התמזגות בין דמות האהובה לבין דמותה של השכונה, עד שבבית האחרון של השיר נדמה שהמיזוג הושלם וכלל אי אפשר לזהות את מושא אהבתו.

בין שהשיר נכתב בזמן נסיעתו השנייה של בורחס לאירופה ובין שנכתב מיד לאחר שובו לארגנטינה, הוא ללא ספק נוגע לגלות: גלות מן האהובה, מן העיר, מן המולדת. והנה הוא מתגלה ב"גלות" על ידי ישראלי יוצא ארגנטינה, אך הפעם בגירסתו הראשונה ובכתב ידו של בורחס עצמו. השפה הספרדית והספרות היפה זוכות להתעשר, וגם מקומה של העברית לא נפקד, שכן גירסה זו מופיעה לראשונה בעולם בעיתון בעברית ולצדה תרגומו הראשון של השיר לשפה זרה - אף הוא בעברית. פעמיים בחייו ביקר בורחס בישראל: בשנת 1969 ובשנת 1971. השיר שלפנינו הוא, אולי, ביקורו השלישי.



חורחה לואיס בורחס וכתב היד של שירו שנמצא בקיבוץ



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות