בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי פיגוע שטרנהל

תגובות

המטען שהופעל נגד פרופ' זאב שטרנהל אינו מבשר בהכרח על "הסלמה בפעילות הימין הרדיקלי", וממילא אינו בהכרח חלק מאותו תהליך הסלמה שאיפיין את הימין מאז ההתנתקות. הרי גם בעבר היו אירועים של פגיעה באנשי שמאל, בלי שהיו קשורים לנסיגה כזאת או אחרת - החל מכרוזי ההפחדה של ארגון "דב" (דיכוי בוגדים) בשנות השבעים, דרך רצח אמיל גרינצוייג ב-1983, ועד להנחת גל מטעני חבלה ליד דירותיהם של עיתונאים ופוליטיקאים המזוהים עם השמאל על ידי "הסיקריקים" בראשית שנות התשעים.

יתר על כן, אם מחפשים את עקבות מניחי המטען, יש פחות סיכוי שיימצאו ב"גרעין האידיאולוגי הקשה" של המתנחלים, ויותר במעגלי השוליים של צעירי ימין אלימים מהפריפריה - בין אם זו שבתוך הקו הירוק או בגבעות שמחוץ להתנחלויות. היסטורית, יש בימין האידיאולוגי, גם הרדיקלי, רתיעה מסורתית מפני אלימות כלפי יריבים יהודים - להבדיל מרמת הנכונות של החוגים הקיצוניים לפגוע בערבים.

זו סיבה מרכזית לכך שלמרות הרטוריקה האלימה של השיח הפוליטי הישראלי, וגם כשמביאים בחשבון את רצח רבין, הרי היקף ועוצמת האלימות בפועל סביב סוגיית הפינוי בישראל לא התקרבה עד היום להיקפי הטרור שיצרו המתנחלים הצרפתים באלג'יריה - כפי שהוכיח הפער בין החששות לפני ההתנתקות והתוצאות בפועל. זו גם הסיבה לכך שבמחתרת היהודית, שביצעה פיגועים נגד ערבים, אפשר היה למצוא דמויות מפתח של מחנה המתנחלים, בעוד רוצחי היהודים, יונה אברושמי ויגאל עמיר, באו מהפריפריה של תומכי הימין.

ואחרי כל זה, אי אפשר להתעלם מהאפשרות שמה שהיה נכון עד ההתנתקות, השתנה בכל זאת בעקבותיה. משום שבעקבות ההתנתקות הלכה והתעצמה גם בימין המתון התחושה (שדובר בה עוד קודם, תוך כדי רתיעה ממימושה באופן רחב), לפיה הדרך לעצור את הנסיגה הבאה היא ביצירת "מאזן אימה" שירתיע את כל ממשלות העתיד מנסיגה. לכן החשיבו שם כל כך את עמונה. ואכן, מאז הפינוי האלים ההוא לא פונו עוד מאחזים, ואלו שפונו לזמן קצר חזרו ויושבו מחדש.

אמנם, גם אנשי מועצת יש"ע אינם כוללים ב"מאזן האימה" שלהם רעיונות של פגיעה פיסית באנשי שמאל. אבל כאן בכל זאת מונחת אחריות לפתחם: ברגע שהם נותנים לגיטימציה לרעיון של "מאזן אימה" והרתעה באמצעות אלימות, הם פותחים פתח לאפשרות שכמה מהצעירים הנלהבים יפרשו זאת לא רק כהיתר להיאבק באלימות בזמן אמת של פינוי - עניין חמור כשלעצמו - אלא גם כאישור להרתיע מראש באלימות את תומכי הפינוי.

מעבר לסכנת הפגיעה האישית בשטרנהל וחבריו, יש כאן גם סכנה פוליטית - שהאלימות אכן תצליח. שכן גם מי שתומכים בפינוי בישראל חרדים הרבה יותר מדה גול ואנשיו מסכנת "מלחמת אחים". ולכן, בניגוד לדה גול, שלא נרתע גם מאלפי מעשי טרור, הם עלולים להיבהל גם ממספר אירועי אלימות בודדים. בראייה קצרת טווח אנשי הימין עלולים לראות בכך ניצחון, אבל למעשה מדובר בתסריט שצריך להחריד גם אותם. משום שאם תומכי הפינוי - והם כוללים מחנה רחב בהרבה מ"השמאל" המסורתי - יובסו לא בהכרעה דמוקרטית אלא באמצעות הפחדה ואיומים, ההתנחלויות אולי יינצלו אבל החברה תתרסק מבפנים (למעשה, התהליך כבר בעיצומו): תומכי הפינוי יחושו ניכור וזרות, ורבים ממיטב בניה של החברה הישראלית יעזבו אותה - בפועל, או לפחות מבחינת תחושת המחויבות.

לכן, התפקיד שמוטל על הימין הלגיטימי הישראלי אחרי הפיגוע נגד פרופ' שטרנהל הוא להסיר מסדר היום את רעיון "מאזן האימה" כולו. הוויכוח הלגיטימי על עתיד השטחים מוכרח להתנהל אך ורק באמצעים הפוליטיים הלגיטימיים, ולא באמצעות ניסיונות הפחדה והרתעה - בוודאי לא בפיגועי טרור כדוגמת השבוע שעבר, אבל גם לא באלימות בזמן פינוי או סרבנות פקודה, שמיועדות, בשורה תחתונה, להשיג את אותה מטרה שנועדו להשיג רצח רבין והפגיעה בשטרנהל: להרתיע את המערכת הדמוקרטית מהכרעה לגיטימית שאינה לרוחם של המתנחלים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו