מעשה גיליוטינה - כללי - הארץ

מעשה גיליוטינה

בגיל צעיר מאוד התוודעה מיכל היימן לכוחו של המצלם על המצולם. אביה שלט ברגע הצילום, אמה שלטה בדיבוב התמונה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

1. כשהייתי ילדה קטנה, הלכתי ברחובות יד ביד עם אמי. היא בהחלט סיפרה לי בטיולינו המשותפים, בדרך כלל לרופא שלה (מי שהיה במקור רופא הילדים שלי ושל אחי), כל מה שידעה על העיר שלנו, תל אביב. ומה שידעה התרכז בעיקר בנשים, ובפרט באיתור האשה השוכבת במיטתה ממש ברגע זה, בעודנו חולפות מתחת לביתה. היא היתה נושפת באוזני מידע קצר ומתומצת: "כאן, בקומה השלישית, שוכבת אשה כבר שלושים שנה, לא קמה מהמיטה". היתה לוחשת, כאילו חששה שהאשה בקומה השלישית תשמע את דבריה. כך מיפתה לי אמי את העיר תל אביב - לפחות את חלקה, זו של הדרך אל הרופא שלנו ובחזרה, בין הרחובות יהודה הלוי, המגיד, אנגל, שדרות רוטשילד, אחד העם, מזא"ה, נחמני ושדרות בן ציון. תל אביב נראתה לי כמו עיר שכולה מגשים-מגשים, ועליהם שכבות של נשים שוכבות, בקומות שונות, משוררות, חולות, משוגעות, ולצדן לא פעם בת מסורה, עבדית, שאינה מורשית לצאת מן הבית. הבת היתה קורמת עור וגידים לעיני: "כבר עשרים שנה היא לא נותנת לה (לבתה) לצאת מן הבית", היתה אמי לוחשת באוזני, מחדדת לי את השמיעה וגם ממיינת את האפשרויות הרעות שהיו עלולות ליפול בחלקי לולא היתה במהותה חזקה כל כך ולולא היה ד"ר רודיך מבין כל כך. היינו מחכים שעה ארוכה בחדר ההמתנה, אחי ואני. אמא שלנו, גבוהה מד"ר רודיך בראש לפחות, היתה נכנסת אליו בוכייה ויוצאת מאושרת.

2. אני חושבת על הפרוצדורה שהיתה נחוצה עד לא מזמן, טרם הומצאה המצלמה הדיגיטלית, בחדר הטיפולים של הצילום. חדר החושך, בו נגטיב מונח במעלה מכונת ההגדלה, אור נופל ממנו כשנייר רגיש לאור מצפה לו, מונח למרגלותיו, כדי להפוך את הדימוי שעל הנגטיב לפוזיטיב. שלוש פעולות לפחות כעת נדרשות. שלוש קערות עם שלושה נוזלים שונים: Stopper ,Developer ו-Fixer, ובעברית מפתח, עוצר וקובע. ללא המפתח, אין הדימוי מתפתח. הקובע (חומץ) עוצר את תהליך הפיתוח, עוצר את הזמן שאין לו זמן מצד המפתח. דימוי שהוטבע ולא עבר פעולת עצירה ייעלם שוב, ויהפוך שחור. העוצר מונע את התהליך, את הרגע שבו מה שמתגלה יאבד, ייעלם. הקובע מקבע את הדימוי במקום שבו עצר אותו העוצר, ומשם אין דרך חזרה. טיפולים שונים ועצירות שונות בזמן יכתיבו, כמובן, תוצאות שונות. תצלומים שלא עצרו או קבעו אותם כנדרש יתחילו לדמם, ויותר מאוחר להיעלם. הנגטיב נשאר בעינו. תמיד אפשר לחזור אליו (בתנאי שנשמר). תצלומים עוברים התקפות, מצדם הקדמי ומצדם האחורי. מצולמים, מצולמות, מותקפים, מותקפות. גם באלבום המשפחה, מרחב תצוגה פרטי, הכל נשאר במשפחה.

תערוכתה של מיכל היימן, "התקפות על חיבור", תיפתח בנובמבר בביתן הלנה רובינשטיין בתל אביב (אוצר: מרדכי עומר)

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ