בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המקום הכי גבוה בחיפה

אלף מכורים נקיים באו לכנס השנתי של אגודת "נרקומנים אנונימיים" הישראלית. במסיבת הריקודים הגדולה לא דלקה באולם סיגריה אחת

תגובות

"באישיות שלי אני אדם סגור, מתנשא, אני תמיד מנסה להיות מאוד קול, לא רוקד, לא צוחק, לא מחבק, פשוט נראה טוב". כך בחר קרל - בן 58, מכור נקי מהרואין, שחקן ומדריך שחקנים שעובד בתעשיית הטלוויזיה בברלין - לפתוח את המסר שלו כנציג האיחוד האירופי של אגודת "נרקומנים אנונימיים" (אן-איי) העולמית, בכינוס השנתי התשיעי של הסניף הישראלי שנערך בסוף השבוע שעבר, משך שלושה ימים, במרכז הקונגרסים בחיפה.

קרל (שם בדוי, כמו כל השמות בכתבה) עלה לבמה הגדולה המוקפת בפרגודים שחורים לבוש גם הוא בשחור. תחת פנס תאורה תיאטרלי הוא התיישב והרשה לעצמו להסגיר רגשות מול 1,000 מכורים נקיים ישראלים. בהקדמה סנטימנטלית, על רגשות האשם כילד ברלינאי שנולד חמש שנים אחרי המלחמה, הוא אמר: "האמת? לא רציתי לפגוש בכם. לפני 11 שנה, כאשר בחרנו לקיים בחיפה את הכנס העולמי של אן-איי, הייתי מאוד שכלתני ומרוחק, כמו כל מכור. אבל אז פגשתי בחברותא שלכם והיא שינתה את חיי. כמה מהחברים הכי אמיתיים שלי. כאן למדתי להיות שקוף ופתוח, לבטוח באנשים. בכיתי בכותל המערבי, עשרה ימים עשיתי מדיטציה בים המוות, אני כל כך מרגיש חלק מהארץ הזאת שאני כבר מפחד מזה. זה נוגד את כל ההיגיון שלי. זה אחד הנסים שקרו לי בתוכנית האן-איי, ואני אסיר תודה".

משך שעה הוא ניתח 25 שנות שימוש, מאז היה נער בן 14 שתפס את השימוש בחשיש והרואין כסוג של מחאה אנטי-חברתית, ובחלק את תובנותיו מ-19 השנים האחרונות, הנקיות. "מאחר שגדלתי בשנות השישים, התעוררה אצלנו בעיה עם שני שקרים גדולים במיוחד: חופש ואהבה. לא סיימתי את לימודי כי חשבתי שככה אני חופשי. לא הלכתי לעבוד כי חשבתי שככה אני חופשי. לא אהבתי את הורי כי חשבתי שככה אהיה חופשי. בסופו של דבר לא עשיתי שום דבר חוץ מסמים כדי להיות חופשי. עישנתי חשיש והייתי היפי שנסע להודו כי שם חשבתי שאהיה חופשי, אבל חטפתי דלקת כבד (הפטיטיס). אפרופו חופש ואהבה, בגיל 19 גרתי בקומונה היפית גדולה עם חברתי והבחור שנתן לי סמים אמר לי 'אנחנו כולנו חופשיים' וזיין את החברה שלי".

אחרי שסיים להגג בציניות מרירה על אשליית החופש בחסות הסמים, הוא עבר לפרק הבא בחייו, פרק הגמילה והשיקום. "נשפטתי למאסר עולם, ישבתי בכלא והייתי בבית חולים פסיכיאטרי תקופה ארוכה, שם הלעיטו אותי בתרופות. אחרי המאסר הצלחתי להשתקם, השגתי ג'וב נחשב, הקמתי חברה שהפיקה סרטים ופרסומות וגילגלה מיליונים. היתה לי מערכת יחסים אחת, ועוד שתיים מהצד, כדי להיות בטוח שאני מסוגל. היה לי כרטיס חבר בלופטהנזה, שני כרטיסי אשראי ודירה בפאריס. 11 שנים עשיתי הכל כדי להישאר נקי אבל מעדתי פעם אחר פעם. גם אם לא השתמשתי בסם המועדף עלי, בקושי זחלתי כל בוקר לשירותים.

"לא הרגשתי חופשי למרות שחיפשתי חופש, מהאובססיות שלי, מהעיסוק בעצמי, מהפחדים שלי", המשיך. "יום אחד לפני 19 שנה בפאריס הציע לי פסיכיאטר ללכת לפגישה באן-איי. הכרתי את התוכנית מהעבר והייתי כל כך מיואש, אבל לא רציתי לאכזב את הפסיכיאטר היוקרתי שלי, אז לקחתי את התרופות, נכנסתי למכונית החדשה שלי ונסעתי לפגישה. אשה אחת עם קרחת ובגדים בלויים אמרה שם משפט שנחרת בזכרוני: 'אני כל כך מאושרת מזה שאני חופשייה מהתמכרות פעילה'. הלב שלי התחיל לדפוק, הרי זה בדיוק מה שרציתי תמיד. אן-איי היא לא סוכנות היכרות ולא לשכת תעסוקה, אף אחד גם לא מבטיח שתהיה מאושר. בעמוד 102 של ספר ההדרכה כתוב שההבטחה היחידה לחברים המתמידים היא חופש מהתמכרות פעילה".

פירמידה הפוכה

טלפונים מהבהבים, מחיאות כפיים סוערות וקריאות שמחה של אלף מכורים לשעבר ליוו את הקרנת המצגת שסקרה בערב הפתיחה את אלפי הסניפים של אן-איי ברחבי העולם, בהם מבקרים כיום מאות-אלפי מכורים המשתתפים ב-49,978 קבוצות. לצלילי להיטי עבר שמחים ריצד על המסך מצעד צבעוני של פרצופים מחייכים וצוהלים, קבוצות-קבוצות של בוגרי רחובות כל העולם, כולם נקיים, מגולחים, מסורקים.

צילומים של חברים מהסניפים בניו יורק, אמסטרדם, ברלין, פאריס ועוד עשרות מוקדים אורבניים יצרו קולאז' עוצמתי שהכניס את הנגמלים באולם להיי טבעי. כאשר המצולמים החזיקו בידיהם שלטים בנוסח "דרך פשוטה שמנצחת" ו"אלכוהול הוא סם", חזר הקהל על הסיסמאות בקריאות מתוזמנות. כאשר הוקרנו תמונות של מכורים מתחבקים מהסניפים במצרים, כוויית, סעודיה, אבו דאבי ואיראן, שבה פועל אחד הסניפים הגדולים בעולם, ככל הנראה בעידוד המשטר, נשמע רחש התפעלות. הכנס העולמי הבא יתקיים באוגוסט 2009 בברצלונה.

הקבוצה הראשונה של אן-איי נפגשה בדרום קליפורניה ביולי 1953, על בסיס הרעיון של "אלכוהוליסטים אנונימיים" (איי-איי). החברותא צמחה לתנועה באופן לא מסודר, עם קבוצות נוספות ברחבי ארה"ב, אבל לא הסתפקה עוד בגמילה משימוש בסם כלשהו (כמו בקבוצות האלכוהול) אלא הרחיבה את התוכנית להחלמה ממחלת ההתמכרות בכלל. במשך 20 שנה התרחבה התנועה בעיקר בארה"ב והתקבלה בעולם בשלב מאוחר יחסית. לגרמניה מוכת ההרואין היא הגיעה רק ב-77', בישראל נפתח ה"חדר" הראשון ב-84' בתל אביב.

החברותא היא הערך העליון באן-איי (בחסות האנונימיות המוחלטת), ומפגשים תומכים יומיומיים הם המפתח לקיומה ולגאולה האישית. בקבוצות לומדים המכורים ליישם את עקרונות "12 הצעדים" המבוססים על הודאה בבעיה, בקשת עזרה, חשבון נפש פנימי, פיצוי ובקשת סליחה על פגיעות בעבר ועזרה למכורים אחרים. כל חבר חדש בוחר בחבר ותיק לתמוך בו כחונך (ספונסר), צעד קשה ומביך לאדם שבא מהרחוב אבל גם כזה המעיד על בקשת עזרה ועל נכונות אמיתית להיכנס לתוכנית.

בארץ מתקיימות הפגישות הקבוצתיות בכ-30 ישובים, במבנים ששוכרת האגודה מתקציבה המבוסס על תרומות של חבריה בלבד; אן-איי לא מקבלת תמיכות מתורמים לא מכורים, לא מספקת שירותים סוציאליים, לא מפעילה מתקני גמילה ומרפאות ואינה קשורה לארגונים מוסדיים.

בהיפוך של המבנה הביורוקרטי הקלאסי לפי מקס ובר - הפירמידה שבבסיס הרחב שלה ניצבים ההמונים העובדים ובקודקוד העליון הדרג הניהולי והאליטות - בנויה אן-איי כפירמידה הפוכה. בקודקוד הרחב העליון ניצבים המוני המכורים הנקיים, מתחתם הנציגים שבחרו לוועדות האזוריות, ואחר כך מגיעה הוועדה המחוזית, שפועלת בכפוף להחלטות ודרישות של הוועדות האזוריות. הוועדות המחוזיות ב-130 המדינות שבהן פועלת התוכנית בוחרות את נציגיהן לוועידת השירות העולמית, שנערכת אחת לשנתיים. חברי הוועידה מגדירים יעדים ורפורמות לפיתוח הקהילות, אבל בתוך כך הם מחויבים להעביר אותן בכתב לקבוצות ברחבי העולם ורק בהתאם לתגובות החברים ניתן לקבל החלטות חדשות.

בשפיץ התחתון ניצבת המועצה העולמית, שכוללת 18 חברים שאחראים להפיץ לקבוצות בכל העולם את ההחלטות שהתקבלו בוועידה העולמית ולוודא את יישומן. כל חברי ועדות השירות פועלים בהתנדבות, שכן אן-איי לא מעסיקה לעולם גורם מקצועי טיפולי. היא מעסיקה מספר מצומצם ביותר של בעלי מקצועות לא רלוונטיים לטיפול, כמו מנהלי חשבונות או עובדי מנגנון, ואין מניעה שאלה לא יהיו מכורים.

"מה שמאפשר לשמור על המערך הארגוני בצורה הנדירה הזאת הוא האופי המיוחד של החברותא שלנו", מסביר חבר ועדת מידע לציבור. "השירות של החברים הוא סוג של מטלה ופריווילגיה כאחת. הכל נעשה מתוך נתינה והסכמה, רצון טוב הוא אחד העקרונות החשובים בהחלמה, אבל כשיש מחלוקות מכריעים בהרמת ידיים. בדרך כלל אנשים מוצאים את מקומם בוועדות שמתאימות להם מבחינת הכישורים ונטיות הלב".

בוועדת הספרות והתרגום הישראלית, למשל, חברים מתורגמנים ואפילו מספר סופרים, כולם שומרים בקנאות על פרטיותם. גלית, מתורגמנית ומכורה נקייה בשנות ה-30 לחייה שנשואה למכור נקי, הגיעה לכנס בחיפה עם בעלה ובנם הקטן. "בישראל אין עדיין ספרות אן-איי מקורית", היא אומרת, ומתארת את הפעילות בוועדת הספרות כעבודה בהוצאת ספרים קטנה, עם מכירות לא רעות כלל. "כדי לפרסם ספרות מקור דרוש אישור של משרד השירות העולמי שלנו והתהליך ארוך. בינתיים, לכל מכור שמתחיל לצבור ימי הולדת נקיים רוכשים החברים ספרים וחוברות, לכן חשוב לנו לתרגם כמה שיותר. התרגום מבוסס על שפת האן-איי, טרמינולוגיה ייחודית לחברותא שבה החברים ממציאים את עצמם מחדש".

אל האור

כרטיס כניסה לכנס בחיפה עלה 150 שקל, כשחלק גדול מהמשתתפים לנו במלונות חיפה. התוכנית הזכירה ימי עיון אקדמיים, פגישות והרצאות מעשר בבוקר עד שמונה בערב בארבעה אולמות, בתוספת אירועים בערבים. בין הנושאים הנדונים: שפיטה ורכילות, החלמה ונפילה, פחד וזוגיות, ועוד ועוד נושאים המנותחים בקבוצות האן-איי כל השנה. ההשתתפות בדיונים היתה מלאה, החברים היו עירניים ואדיבים ושמרו על סדר מופתי. אין עוד מקום בעולם שבו יודעים להקשיב כמו כנס של אן-איי. במסיבת הריקודים הגדולה בליל שבת לא הודלקה אפילו סיגריה אחת באולם, שבו פיזזו להנאתם נרקומנים "אקסקלוסיוויים" משכונות יוקרה עם נרקומנים מהתחתית העירונית, וכולם נראו מצוין יחד ללא חשיש, אקסטזי, קוקאין והרואין.

"לפני שלושה שבועות התקשרה אלי חברת ועדת הכנס ואמרה לי: 'מזל טוב, עלית בהגרלה, אתה דובר בפגישה שהנושא שלה הוא להפסיק לסבול'", פתח גדי במונולוג שלו לאוזניהם של כ-70 מאזינים באולם "רימון". הוא גבר גבוה ויפה תואר עם עיניים ירוקות ומבט מבויש, בן 30 פלוס, נשוי ואב לחמישה, מכור להרואין לשעבר שריצה כמה תקופות מאסר, המתגורר כיום באחת מערי הלוויין של חיפה ונקי שש שנים.

"אני מאוד אוהב לסבול והסבל חסר לי מאוד בהחלמה", הוא התוודה. "בעבר הגעתי לתחתית, איבדתי צלם אנוש, שקלתי 70 ק"ג, היו לי פצעים בפנים, שנאתי את עצמי, גילחתי את הראש רק כדי להיראות מפלצת. 18 שנה השתמשתי והרגשתי סטלן אמן, אבל ההכחשה אכלה אותי והייתי צריך להזריק כדי להודות שאני נרקומן. מהתוצאות של השימוש הפסקתי לסבול די מהר, אבל נותרו בי הסיבות לשימוש, פגמי האופי שטבועים בתוכי, הריכוז בעצמי, האובססיוויות, הכפייתיות, כל הדברים שדוחפים אותי להמשיך לסבול. זיהיתי אצלי מין בור כזה שאני נופל אליו מפעם לפעם, ואני כאילו שם עליו שלט, 'אין קבלת קהל'. זה הצורך שלי בבדידות, הצורך להתבוסס בתוך החושך שלי. הידע שצברתי בתוכנית אמנם מאפשר לי לצאת משם, אבל נראה לי שאני פשוט לא רוצה לצאת. זה קורה בדרך כלל כאשר דברים לא מסתדרים ואני מחליט שהעולם רוקם קנוניה נגדי. זה מרגיש כאילו טוב לי שם, איפה שההתמכרות שלי יושבת, אבל אני גם שואל את עצמי אם אני באמת רוצה להפסיק לסבול".

* * *

את החשיכה באולם הגדול ליוו פטפוטים וצחקוקים. על הבמה התייצבו שני מנחי ערב הסיום, וביקשו להכריז על תחילת טקס "הספירה לאחור". הרחש הפך למחיאות כפיים נלהבות בקצב אחיד. "מה אני, אני רק בנאדם", החלו לשיר אלף פיות בעיניים נוצצות מגאווה ותקווה, "יחד, כל הדרך יחד, אל האור". הלהיט של מאיר בנאי, "שירו של שפשף", הפך כבר מזמן להמנון הבלתי רשמי של המכורים הנקיים בישראל, והמלה "יחד" נבחרה לסיסמת הכנס התשיעי.

שולי, אשה גדולה בסוף שנות ה-30, החזיקה מיקרופון בידה ובקול חזק הציגה את בולי, גם הוא מכור נקי, בן 50 ומשהו ובעל קול בס עבה. בעיניים בורקות הזמינו שניהם את הנוכחים באולם לעלות לבמה. הסדר נקבע לפי מספר שנות הניקיון, כשהוותיקים יותר בראש.

המצעד המרגש נמשך שעה ארוכה. הראשונה שעלתה, לקול תשואות סוערות, היתה מכורה נקייה זה 24 שנה, ואז הצטרפו אליה לפי הסדר חבורות של בני 23, 22 ו-20 שנות ניקיון. השטף התחיל בעשור השני, והבמה המוארת כבר היתה צרה מהכיל את "בני העשרה" שהתחבקו ורקדו בשמחה ומבוכה, לצלילי הביטלס וליאור נרקיס, בין היתר. בני העשר שנים ומטה צבאו על הבמה בהמוניהם, עשרות בכל שנה, אשה אחת בהריון, ועוד אחת, מחזה לא ייאמן למי שפגש באנשים האלה בתחנה המרכזית הישנה אך לא מזמן.

רגע השיא נרשם בסוף, כשלבמה, שפונתה במיוחד עבורו, עלה נקי בן יומו. "רק להיום" הוא הכלל הכי משמעותי בתוכנית האן-איי, וכל הנוכחים, שזוכרים מצוין את הקושי להגיע אל היום הנקי הראשון שלהם, נדחקו אל קדמת הבמה כדי לזכות ולראות את הפלא מקרוב, להריע לו ולהשתולל, בדיוק כמו הילדים מ"כוכב נולד". *



טקס הסוים בכנס אן-איי בחיפה. ההבטחה היחידה לחברים היא חופש מהתמכרות פעילה


טבעת האן-איי. החברותא היא הערך העליון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו