בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איש הקשב

תגובות

על הספה הלבנה

עשנו בחשך הימליה.

לאט התחלתי לדבר.

אתה צריך להיות איש הקשב

היא אמרה.

וראיתי אותו

בצללי פנת הרמקול

לבוש שמלת זרדים

מציץ כמו בושמן

בעינית האמפליפיר.

ומה רוצה איש הקשב?

היא שאלה, ולא ידעתי.

מה רוצה איש הקשב?

מה רוצה איש הקשב?

הסתכלתי בעינו האדמה

של איש הקשב.

הוא רוצה להקשיב, אמרתי.

לא, היא ענתה, לא,

והטעימה כל מלה:

איש הקשב רוצה את הדיאלוג,

ולמה? היא שאלה.

ואני חכיתי שתגיד.

כי איש הקשב רוצה להיות

איש הדיאלוג. ושוב:

איש הקשב רוצה

להיות איש הדיאלוג.

ומיד הסכמתי.

ואיזה דיאלוג, היא שאלה?

ולא עניתי.

דיאלוג מזרחי?

דיאלוג מערבי, סוקרטי?

היא שאלה.

הססתי, דיאלוג מזרחי...

לא, אמרה, דיאלוג סוקרטי.

כן, אמרתי,

זה מה שבאמת רציתי,

דיאלוג סוקרטי,

א? לא הייתי בטוח.

וכעבור שנתים מאז

בלילה האחרון, במרס, במונטוק,

בג'וינט האחרון

כשהתוכחנו (אם לותר על

המוסיקה החרישית

מהמרקע המרצד,

ולהסתכל בשקט לים)

אמרה לי בעצב

אני רואה ששכחת את מה שלמדת

על איש הקשב,

וללמד אות? מההתחלה

כבר אין לי עוד כח.

למה? אמרתי, אני מוכן ללמד.

והיא דברה ודברה

וחזרה על מה שדברה,

ושוב חזרה

ואני שתקתי, והיא נרגעה,

והייתי איש הקשב

שלא יקשיב לה עוד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו