בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יהודי נפטר, גוי מת

14תגובות

העברית המדוברת המודרנית צמחה יד ביד עם התנועה הלאומית היהודית ועם הסכסוך על הארץ. איני מכיר עוד לשון המיטיבה כל כך לשקף את ההטיות האידיאולוגיות של דובריה: הטיות קסנופוביות, לפעמים גזעניות ממש. כך למשל, שורה ארוכה של מלים בעברית העכשווית שמורה לפלשתינאים או לערבים בלבד. אין הכוונה רק לזוגות שמקורם במכבסת המלים של הצבא, כגון "תגמול" לעומת "נקמה" - הם לעולם "נוקמים", ואילו אנו רק "גומלים" להם (טובה תחת רעה). האם שמע מישהו על "כפריים" יהודים? על "מקומיים" יהודים? על "נכבדים" יהודים? על "פועלים" יהודים? על "סוחרים" יהודים? המלים הללו שמורות לערבים בלבד. היהודי אינו "פועל" אלא "עובד", אינו "סוחר" אלא "איש עסקים" וכיוצא באלה.

יש גם הטיות שמקורן ברובד היהודי-הרבני של העברית, אשר עיצב את הלשון במשך כאלפיים שנה. כזאת היא למשל המלה המכוערת "גוי" (בנקבה "שיקסה", מלשון שיקוץ; בריבוי "גויים", במלעיל דווקא). בעברית הבתר-מקראית, מלה זו אין פירושה "נוכרי" בעלמא: האנגלי הוא נוכרי בצרפת כשם שהצרפתי נוכרי באנגליה. המלה "גוי" מכוננת יחס לא סימטרי, מתנשא, בין היהודי לבין מי שאינו יהודי: הלא-יהודי הוא "גוי" בעיני היהודי, אבל היהודי אינו "גוי" בעיני הלא-יהודי. אדרבה, "גוי" הוא המקבילה המדויקת של מלות גנאי כגון "יהודון", "ז'יד" וכדומה, שהמשתמש בהן יואשם באנטישמיות.

גרוע מכל הוא השילוב בין השניים, ההטיה הלשונית הדתית-לאומנית. כך הולכת ומשתרשת לה ההשקפה, שהיהודי והלא-יהודי שונים זה מזה לא רק בחייהם אלא גם במיתתם: היהודי "נפטר", הלא-יהודי "מת". מצדדי ההבחנה הזאת מקימים קול זעקה אם מישהו "נכשל בלשונו" וכותב על יהודי חביב ש"מת", או גרוע מכך - על "גוי" ש"נפטר", רחמנא ליצלן.

ההבחנה הלשונית המפוקפקת הזאת כבר הולידה שתי אסכולות הסבר. יש המודים בלי כחל ושרק: "גויים וכלבים מתים, יהודים נפטרים". זהו נימוק כן, המתהדר בגזענות העמוקה, המוכרת לנו היטב, אשר מעמידה את רוב המין האנושי על מדרגה נחותה אחת עם בעלי החיים, ומייחדת לעומתם את בני העם העליון. ואכן, המלה "נפטר" מעודנת יותר מן המלה "מת"; המייחד אותה ליהודים, כאילו אומר שמותו של יהודי מעציב, ואילו מותו של "גוי" מביא ברכה לעולם.

הפוכה גישתם של חסידי האסכולה האחרת. אלה מסבירים שאין כאן כל עניין של אפליה, אלא מדובר בעיקרון דתי גרידא, המעוגן במקורות. היהודי חייב במצוות כל ימי חייו. במותו מוסר מעליו העול הזה; על כן הוא נפטר, קיצור של "נפטר מן המצוות". ה"גוי", לעומתו, אינו חייב במצוות, אין לו ממה שייפטר כשהוא עובר מן העולם, ועל כן פשוט טעות היא לומר עליו ש"נפטר".

הפלפול הדתי-לאומני הזה הוא מהלך כפול של התחסדות. ראשית, ההבחנה מוצגת כעניין דתי נייטרלי: הקדוש ברוך הוא, שברא את האדם בצלמו, בחר להטיל עול מצוות על יהודים בלבד; אין כאן מה להיעלב, ובוודאי שאין כאן גזענות. שנית, הפוליטיות של ההבחנה מוסתרת על ידי הצגתה כעניין של עברית נכונה, ממש כמו ההבדל בין "שלוש" ל"שלושה". דובר שאינו מבחין בין המיתות אינו נתפס כבעל השקפת עולם שונה (שוויונית, נאורה), אלא כבור ועם הארץ, כמי שאינו מכיר את כללי הלשון ואינו שולט במקורות - כמיטב המסורת על אודות "העגלה הריקה".

האם היתה אי פעם בעברית הבחנה בין פטירתם של יהודים למותם של לא-יהודים? לא ולא. בתנ"ך, הפועל "נפטר" אינו מופיע כלל. על גדול הצדיקים אומר הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו (יהושע א 2): "משה עבדי מת". מת - כמו כלב, כמו גוי - ולא "נפטר". גם בעברית הבתר-מקראית, יהודים ולא-יהודים המשיכו למות בלא כל אפליה: "מת, בין גוי בין ישראל, ותכריכיו, אסורין בהנאה" (קיצור שולחן ערוך סימן קצ"ז).

הפועל "נפטר" מופיע לראשונה בלשון חז"ל, ופירושו "נפרד". משמעותו כמלה נרדפת למיתה היא אכן קיצור, אבל לא של "נפטר מן המצוות" כטענת המתחכמים והמיתממים, אלא של "נפטר מן העולם": "אין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו" (יומא לח ע"ב). אין בביטוי כל זכר למצוות או לדת, ועל כן אין כל סיבה להניח ששימש ליהודים בלבד. ההפך הוא הנכון.

הנה כך הסבירו בתקופת המשנה את חניטת מלכי מצרים, שכידוע לא היו יהודים (וחלקם אף שונאי ישראל היו): "ומהו חניטה? מלמד שאם נפטר מלך היו חותכין את כריסו ומוציאין את בני מעיו, כדי שלא יסריח" (מדרש אגדה, מהדורת ש' בובר, לבראשית נ, ב). כיוצא בזה גם כעבור אלף שנים: "פעם אחת נפטר גוי עבד כנעני של רב בשבת, ולא היה לו בעיר לא אשה ולא בנים לקוברו" (שו"ת בעלי התוספות סימן כ"ו).

להבחנה "יהודי נפטר, גוי מת" אין איפוא כל יסוד במקורות. אין היא אלא ניסיון עכשווי, פוליטי, לגזען את השפה ואת החשיבה במסווה כוזב של "תיקון הלשון" ו"בקיאות במקורות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו