בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"מלכוד 22" | אהבה ממבט ראשון

ככה זה היה. זהו עולמו של יוסאריאן. והוא תמיד היה כאן, אתנו, ותמיד יהיה. עוזי וייל על התרגום החדש לספרו של ג'וזף הלר

26תגובות

מלכוד 22 ג'וזף הלר. תירגם מאנגלית: ירון בן עמי. הוצאת ספרי עליית הגג, ידיעות ספרים, 566 עמ', 98 שקלים

1. לא ידעתי עד כמה "מלכוד 22" באמת השפיע עלי, עד שלפני חצי שנה התחלתי להקריא אותו בלילות לבני. ובבת אחת צפו ועלו לא רק כל הזיכרונות המתוקים על ילד שאמרו לו "אם אתה לא יכול לישון בצהריים אז תיקח איזה ספר ותקרא בשקט" - ועולמו התהפך בבת אחת; צפה ועלתה גם כל "המכניקה של ההומור" שהספר הזה הוליד, ברא, יצר. עצם המחשבה שיכול להיות שכולם מטורפים מסביב. עצם הטכניקה שבה אתה מתנהג כאילו אתה השפוי היחיד בעולם, ולכן חייב להגן על עצמך. הספר שבזכותו שרדתי שלוש שנים בעולם המטמטם, האכזרי, שהיה בשבילי השירות בצבא. דוגמה: ביום הראשון בטירונות, בדקה הראשונה, ברגע שירדנו מהאוטובוסים מהבקו"ם, נפלתי לידיו של המ"כ הרזה והקשוח עוזי, שהתביית מיד על האשכנזי הממושקף היחיד באוטובוס, ובלי שטרח לשאול אותי לשמי, פקד עלי לקפוץ מאה פעמים באוויר, ולצעוק בקול גדול: "עוזי הוא אלוהים! עוזי הוא אלוהים!"

תוך כדי שאני קופץ, מיד ידעתי היכן אני נמצא. בעולמו של יוסאריאן.

2. עוד דוגמה? עוד דוגמה:

את השנה הראשונה לשירותי העברתי במקום שלא נזכיר את שמו, מפעיל נשק שלא נזכיר את שמו. כל החיים סבבו את כלי הנשק הגדול הזה: בכמה זמן לוקח לפרוס אותו, בכמה זמן אפשר להביא אותו לירי, פקודות שימון, פקודות ניקוי, פקודות פירוק והרכבה. הנשק הזה, שכדי להפעיל אותו צריכים היו ארבעה אנשים לעבוד בתיאום של שחייה צורנית, היה הכל: לפי צרכיו קמנו בבוקר, לפי צרכיו הלכנו לישון. אלא שפקודות הקבע של צה"ל קבעו שבמקרה של מלחמה אמיתית, אסור לירות בנשק הזה. כי הוא היה כל כך ישן ומחורבן, שרוב הסיכויים היו שיפגע בכוחותינו.

מה עשית בצבא? הפעלתי נשק. איזה נשק? כזה שאסור להפעיל אותו. יוסאריאן חי וקיים.

3. עוד? עוד אחד אחרון:

דיאלוג אמיתי, חי נפשי, שהתרחש מול עיני. נהג במילואים הגיע עם 40 מעלות חום, והרופא אסר עליו לנהוג. עלי הוטל ללוות אותו אל קצין השלישות, על מנת שישחרר אותו. הקצין נטל את פרטי רישיון הנהיגה שלו, ואמר: "טוב, אין ברירה, יבטלו לך את הרישיון." "למה?" שאל הנהג. "כי אם אתה לא יכול לנהוג בצבא, אתה גם לא יכול לנהוג באזרחות".

"אבל יש לי ארבעים חום!"

"אז גם באזרחות יהיה לך ארבעים חום".

"אבל באזרחות זה יעבור לי!" טען בלהט הנהג.

"אז גם בצבא זה יעבור לך", אמר הקצין.

"אבל הצבא זה עכשיו!"

"אז תנהג עכשיו!" נבח עליו הקצין וקם ללכת.

"אבל יש לי ארבעים חום! אני לא יכול לנהוג!"

הקצין נאנח והתיישב חזרה: "אז תביא את הרישיון האזרחי, ונבטל אותו".

"למה?"

"כי אם אתה לא יכול לנהוג בצבא, אתה לא יכול לנהוג באזרחות".

"אבל באזרחות אין לי חום!"

"אה, בצבא יש לך חום, ובאזרחות לא? שרית, תעלי אותו על 630 ושיישפט אצלי עוד היום!" רעם הקצין בזעם קדוש.

"על מה להישפט?!"

"על זה שאתה משתמט, על מה!"

"אני לא משתמט - יש לי ארבעים חום!"

"טוב, נו" - התרצה הקצין - "אז תביא את הרישיון נהיגה, נבטל לך אותו".

וככה זה נמשך ונמשך. אתם בוודאי חושבים שהמצאתי את זה. אבל לא. ככה זה היה. בדיוק. ומה קרה בסוף? מכיון שאנחנו בישראל, הכל מסתדר: הנהג הבטיח שיחזור לבסיס אחרי שיירד לו החום, וכשהוא חזר אף אחד לא היה צריך כבר נהג, אז גייסו אותו בתור עוזר לטבח. רק שלא היה טבח באותה תעסוקה. אז הוא היה עוזר של לא-כלום. ישב במטבח וקרא ספרי זימה, וניסה לכתוב שירים בחרוזים לנעימות מזרחיות. לשנים, הפך לתמלילן ידוע ומבוקש בזמר המזרחי.

חושבים שהמצאתי את זה, נכון?

כלום לא המצאתי. ככה זה היה. זהו עולמו של יוסאריאן. והוא תמיד היה כאן, אתנו, ותמיד יהיה. רק שכמו את אמריקה, מישהו היה צריך לגלות אותו.

4. ג'וזף הלר גילה אותו. מה נסגר אתו, עם ג'וזף הלר? לכאורה, בואו נודה על האמת, סופר של ספר אחד. אבל איזה ספר... כל מה שכתב אחר כך התגמד לנוכח הסופה המשתוללת שהיה "מלכוד 22". מקורי כמו בריאה חדשה בעולם, מקרה נדיר שבו שלמות אמנותית, חום אנושי, זעם מטלטל והומור מטורף התאחדו ובאו לשכון ביצירה אחת. ספרים לא רעים בכלל הוא כתב אחר כך. אבל לא היה לו צ'אנס.

5. ועכשיו יצא תרגום חדש. דווקא עכשיו, אחרי שבדיוק גמרתי להקריא בגרון ניחר לבני את התרגום הישן, תוך כדי שאני משכתב את שפתו בזמן ההקראה. איך התרגום? מצוין. וטוב שיצא. הישן סבל מפיצול אישיות: היו פרקים שתורגמו כהלכה, והיו כאלה שהיית צריך לנחש למה התכוון המשורר. והחדש לא רק קולח וקצבי וברור, אלא גם מתמודד לראשונה עם מלוא מורכבותה של שפתו המתפוצצת, המלהטטת של הלר. האם הדור שגדל על התרגום הקודם הפסיד משהו? לא, הכל היה שם, גם אם פחות ברור. האם טוב שיצא תרגום חדש? מאוד מאוד טוב. גם כי תרגומים לספרי מופת צריך לעדכן, וגם - ובעיקר - כי זה נותן הזדמנות לצלול מחדש אל תוך יצירה שמעטות כמוה, ולגלות שהילד שנטל את הספר ממדף לא-לו בשעת מנוחת הצהריים של הוריו, הילד שצחק בכזה טירוף שהעיר את כל הבית משינה - אולי התבגר. אבל יוסאריאן נשאר כשם שהיה: גיבור אמיתי, נצחי.

Catch 22 / Joseph Heller

עוזי וייל הוא סופר ותסריטאי. ספריו "מקס הילד הלוחם" ו"חייו ומותו של השער האחורי" ראו אור ב-2006

עוד על "מלכוד 22":

אפילו יוסריאן ימות בסוף | ג'וזף הלר השוואת תרגומים

עוד ביקורות נבחרות: ליאת אלקיים על "פראני וזואי" | אליה ליבוביץ על "היקום" | שהם סמיט על "הספר החדש של אורלי קסטל בלום" | חיים גורי על "מהנעשה בעירנו" | צבי יעבץ על "Fever Pitch" | יורם קניוק על "הקייטנה של קנלר" | אלי שאלתיאל על "The Tailor of Panama" | דרור משעני על "בל אמי" | שירה סתיו על "התמימים" | עמרי הרצוג על "היהודי האחרון" | יחיעם ויץ על "חייה וכתביה של זהבה לביטוב" | דרור בורשטיין על "שום גמדים לא יבואו" | יעל דר על "מישהו לרוץ איתו"

לכל הכתבות בפרויקט>>>



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו