בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"מלכוד 22" | תני לו גלולה נוספת או שתתני לו עוד כדור

עמוד הפתיחה של "מלכוד 22", השוואת תרגומים

תגובות

1. הטקסאני

היתה זו אהבה ממבט ראשון. בפעם הראשונה שבה ראה יוסאריאן את הכומר הוא התאהב בו אהבה מטורפת.

יוסאריאן שהה בבית-החולים בגלל כאב בכבד, אלא שלא היתה זו בדיוק צהבת. הרופאים היו נבוכים לנוכח העובדה שאין זו בדיוק צהבת. אילו היתה זו צהבת, יכולים היו לטפל בה. אילו לא היתה זו צהבת והכאב היה חולף, יכולים היו לשחררו. אבל העובדה שעדיין לא היתה זו צהבת, פשוט בילבלה אותם.

הם הופיעו מדי בוקר, שלושה גברים נמרצים וחמורי-סבר שדיברו הרבה וראו מעט, מלווים על ידי אחות נמרצת וחמורת-סבר בשם דאקאט, אחת מאחיות המחלקה שלא חיבבו את יוסאריאן. הם עיינו בתרשים שלרגלי המיטה ושאלו בחוסר סבלנות אודות הכאב. הם נראו נרגזים כשאמר להם שאין כל שינוי.

"עדיין אין יציאה?" תבע הקולונל. הרופאים החליפו מבטים כאשר הניד בראשו. "תני לו גלולה נוספת."

האחות דאקאט רשמה לתת ליוסאריאן גלולה נוספת וארבעתם נעו הלאה, למיטה הבאה. אף אחת מהאחיות לא חיבבה את יוסאריאן. למעשה, חלף הכאב בכבד, אך יוסאריאן לא אמר דבר והרופאים כלל לא חשדו. הם רק חשדו שהיה עושה את צרכיו מבלי לספר לאיש.

ליוסאריאן לא חסר דבר בבית-החולים. האוכל היה לא רע וארוחותיו הוגשו לו למיטה. ניתן היה לקבל מנות נוספות של בשר טרי, ומשך השעות החמות של אחר-הצהריים הוגש לו ולאחרים מיץ פירות קר או קקאו קר. זולת הרופאים והאחיות לא הטרידו איש. משך זמן מה, בבוקר, היה עליו לצנזר מכתבים, אבל לאחר מכן היה חופשי לבלות את שארית היום בשכיבה עצלתנית, כשמצפונו נקי. נוח היה לו בבית-החולים וקל היה להוסיף ולהישאר שם, שכן מידת-החום שלו היתה תמיד 38.3 מעלות. היה לו נוח אפילו יותר מאשר לדאנבאר, שהיה חייב לשוב וליפול על פניו, כדי שיגישו לו את ארוחותיו למיטה.

מתוך "מילכוד 22" בהוצאת ביתן (1971) בתרגומם של בני לנדאו ובני הדר

•••

1. הטקסני

זאת היתה אהבה ממבט ראשון. בפעם הראשונה שיוסריאן ראה את הכומר הצבאי הוא התאהב בו עד טירוף.

יוסריאן היה בבית החולים עם כאב בכבד שהיה בדיוק טיפה פחות מצהבת. הרופאים היו נבוכים מהעובדה שזה לא ממש צהבת. אם זה היה הופך לצהבת הם היו יכולים לטפל בזה. אם זה לא היה הופך לצהבת והיה חולף הם היו יכולים לשחרר אותו. אבל הדבר הזה של בדיוק טיפה פחות מצהבת כל הזמן, זה בילבל אותם.

הם באו כל בוקר, שלושה גברים נמרצים ורציניים, עם פיות יעילים ועיניים לא יעילות, מלווים באחות דאקט הנמרצת והרצינית, אחת מהאחיות במחלקה שלא אהבו את יוסריאן. הם עיינו בתרשים שבקצה המיטה ושאלו בלי סבלנות על הכאב. הם נראו נרגזים כשאמר להם שזה בדיוק אותו דבר.

"עדיין אין יציאה?" שאל הקולונל הבכיר בתקיפות. הרופאים החליפו מבטים כשהניד בראשו. "תני לו עוד כדור."

האחות דאקט רשמה לתת ליוסריאן עוד כדור, וארבעתם המשיכו הלאה, למיטה הבאה. אף אחת מהאחיות לא אהבה את יוסריאן. למעשה, הכאב בכבד כבר עבר לו, אבל יוסריאן לא אמר כלום והרופאים לא חשדו בכלום. הם חשדו רק שיש לו יציאות ושהוא לא מספר להם.

בבית החולים היה ליוסריאן כל מה שרצה. האוכל לא היה מי-יודע-מה גרוע, והארוחות הובאו לו למיטה. היה אפשר לקבל מנות נוספות של בשר טרי, ובשעות אחר-הצהריים החמות הגישו לו ולאחרים מיץ פירות או שוקו מהמקרר. מלבד הרופאים והאחיות, אף אחד לא הטריד אותו. שעה קלה בבוקר היה עליו לצנזר מכתבים, אבל אחר-כך הוא היה חופשי לבלות את שארית היום ברביצה בטלנית במצפון נקי. היה לו נוח בבית החולים, והיה קל להמשיך ולהישאר שם, כי תמיד היה לו חום של שלושים ושמונה שלוש. היה לו נוח אפילו יותר מאשר לדנבר, שהיה מוכרח שוב ושוב ליפול על הפנים כדי שהוא יקבל ארוחות במיטה.

מתוך "מלכוד 22" בהוצאת ספרי עליית הגג, ידיעות ספרים (2008) בתרגומו של ירון בן עמי





תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו