בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כמה עולה למוסד להפעיל סוכן מודיעין?

תגובות

כל מי שחולף בכביש הראשי שליד מטה המוסד יתקשה שלא להבחין בעוד כמה מבנים שנוספו למתחם בשנה האחרונה. גם בלי לדעת את תקציב המוסד, הנשמר בסוד, אפשר לשער שעלות הבנייה של מבנים חדשים אלה הגיעה לכמאה מיליון שקלים. בכך צועד המוסד בעקבות שירות הביטחון הכללי (שב"כ), שגם במתחמו בצפון תל אביב נבנו בשנים האחרונות שני מבנים גדולים בעלות של מאות מיליוני שקלים. בשני הארגונים הסבירו כי הבנייה המואצת נועדה להקל על העומס, הצפיפות והמחסור בחדרי משרדים ומחסנים.

הבנייה היא עוד ביטוי למעמדה הרם של קהילת המודיעין על כל שלוש זרועותיה אצל ראש הממשלה, שר הביטחון ושרי הקבינט, שאישרו בשנים האחרונות את הגדלת תקציביה בעשרות אחוזים. בקהילת המודיעין רווח בעבר המושג "למודיעין אין מחיר": מכיוון שמדובר בביטחון המדינה, הרי ש"שווה לשלם כל מחיר כדי לקבל מודיעין" - להתרעה מפני מלחמה, לסיכול טרור או להגברת כוח ההרתעה שלה, שכולל גם מבצעי חיסול כמו זה של עימאד מורנייה, המיוחס לפי מקורות זרים למוסד.

לתקציבי זרועות קהילת המודיעין שלושה יסודות מרכזיים: תקציב שוטף שעיקרו תשלום משכורות - כמעט 50% מתקציבי המוסד והשב"כ מוצאים על שכר. באמ"ן הסעיף הזה קטן יותר משום שמרבית כוח האדם שלו מורכב מחיילי שירות החובה, שעלותם מתוקצבת ב-60 אלף בשנה לחייל ו-55 אלף לחיילת. היסוד השני הוא של תקציבי פיתוח לבנייה וללוגיסטיקה, והשלישי הוא תקציב נפרד למבצעים, שכולל גם את פיתוח האמצעים הטכנולוגיים הנדרשים לשם כך.

הגישה הישנה לפיה "ביטחון ישראל עומד מעל לכל שיקול כספי" עודדה בזבוזים, גם אם זו לא היתה הכוונה. בעבר כמעט ולא נשקלה עלותם הכספית של מבצעים של אמ"ן, בעיקר של יחידה 8200, או מבצעים של סיירת מטכ"ל במשימות איסוף מודיעין עתירות טכנולוגיה במדינות שכנות, וכך גם מבצעים של השב"כ בשטחים או של המוסד בחו"ל. בדיונים באותם ארגונים אושרו לא אחת פיתוחים טכנולוגיים יקרים "נקודתיים" - למטרת מבצע בודד - כדי להשיג מידע או לגייס סוכן, בלי שתישאל השאלה האם יש סיכוי שההוצאה תצדיק את עצמה והאם לא ניתן להשיג את המידע באמצעים זולים יותר.

ההוצאות הגדולות במבצעי האיסוף הן בסעיפים של פיתוח וייצור הטכנולוגיה (אנטנות וציוד האזנה, חיישנים ומצלמות, מחשבים, תוכנות מתוחכמות, מערכות אבטחה וכו').

אבל גם איתור, גיוס והפעלה של סוכנים עולים כסף רב. זה משתנה מסוכן לסוכן ותלוי באיכות המידע שהוא מספק, במעמדו ובסכנה הנשקפת לו. לא ניתן בעניין זה לאפיין או להכליל. באופן גס ניתן לומר שסוכנים שמפעיל השב"כ בשטחים משתכרים בין מאות שקלים לאלפי שקלים לידיעה או למבצע, ואילו סוכנים שמפעיל המוסד מתוגמלים באלפי דולרים ואף יותר. לדוגמה: ד"ר אשרף מרוואן, סוכן האיכות המצרי של המוסד שסיפק את ההתרעה מפני מלחמת יום הכיפורים תוגמל בכמיליון דולרים בשמונה שנות הפעלתו. אבל לא מדובר רק בתגמול הכספי המשולם בעבור מידע. יש גם הוצאות לא מעטות על סידורי הטיסה של הסוכן למפגשים עם מפעילו, בתי מלון ואירוח, ולצורך ביסוס סיפור הכיסוי שלו. אחד המקרים הבולטים בקהילת המודיעין של תשלומים, כמעט ללא כל הגבלה כספית היו במבצעים חובקי העולם אחר מידע על הנווט הנעדר רון ארד.

אבל בשנים האחרונות חל מהפך הדרגתי בתפיסה לפיה למודיעין "אין מחיר", ולשיקול הכספי יש משקל גדל במבצעים. תרמו לשינוי כמה גורמים, בראש וראשונה קיצוצים בתקציב הביטחון בשנות ה-90 בעקבות הסכמי השלום עם מצרים וירדן. גם כמה מבצעים יקרים ועתירי טכנולוגיה, בעיקר בתחום ההאזנות, שלמרות ההשקעה הכספית הגדולה לא הניבו יבול מודיעיני ראוי, הביאו לשינוי התפיסתי.

למהפך זה יש פנים רבות. הוגבר הדגש על פיתוח ציוד ואמצעים בעל אופי "גנרי" שניתן להשתמש בהם למבצעים חוזרים ולא רק חד פעמיים. לדוגמה, אם צריך להתקין אנטנה לקליטת אותות וצילומים של הלוויינים שמפעילה ישראל, ייעשה מאמץ שהיא תוכל לקלוט לא רק ממדינה אחת.

בקורסים באמ"ן, במוסד ובשב"כ להכשרת מפקדים, ראשי שלוחות ואגפים מלמדים עתה כיצד להכין תקציב ולעמוד במגבלותיו. זאת לעומת העבר, כשראש שלוחה של המוסד, לדוגמה, לא היסס לחרוג במליוני שקלים מהתקציב שנקבע לו, ביודעו כי הסבריו על "צרכים מבצעיים" יתקבלו. בארגונים השונים הוגברו הפיקוח והבקרה המקצועיים על הכנת התקציב ומעקב אחר הביצוע. במוסד נעשתה בדיקה יסודית אם יש צורך להחזיק בכל דירות המבצעים במדינות שונות בעולם תוך בחינה של עלות הדירה, מה תדירות השימוש בה וכו'. ציפי לבני, בראשית דרכה במוסד, היתה אחראית על תחזוקת דירה כזו בפאריס. בעקבות הבדיקה נסגרו חלק מהדירות ונמצא להן תחליף, בלי שהמבצעים עצמם נפגעו. דוגמה אחרת היא בתחום גיוס הסוכנים והפעלתם: בגישה החדשה ניתן משקל רב לעובדה כי הפעלתו של סוכן, לדוגמה בדרום אמריקה, יקרה מהפעלתו באירופה ונשאלה השאלה האם אפשר לקבל אולי פחות מודיעין מהסוכן הקרוב ברבע מחיר מהסוכן הרחוק. עקב אילוצי תקציב נסגרו גם מבצעים ארוכי טווח ועתירי טכנולוגיה שלא הניבו את התוצאות המקוות אך שבכל זאת המשיכו "לגלגל" אותם מכוח האינרציה ומתוך תקווה שאולי בעתיד הם "יספקו את הסחורה".

באמ"ן, במוסד ובשב"כ הוקמו גם ועדות שביקשו לבדוק ולשקלל באמצעות מודלים מתמטיים את השאלה "מהי מחירה של הידיעה המודיעינית". אין לכך תשובה ברורה. השיקול הכספי הוא עדיין משני בכל הקשור לצורך להשיג מידע - לדוגמה על תכנית הגרעין של איראן - אך מן הראוי שבקהילת המודיעין ייתנו את הדעת לסוגיה זו. אולי אף יוקם גוף חוץ זרועי, נטול אינטרסים או זיקה ארגונית, שיעסוק בנושא זה.



צלחת לוויין. הוגבר הדגש על פיתוח ציוד "גנרי"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו