בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

500 לבבות

כמה הערות על המהדורה החדשה, הערוכה והמקוצצת, של ה"אופוס מגנה" של דן צלקה

תגובות

אלף לבבות, מאת דן צלקה, הוצאת חרגול, 728 עמודים

מי שזוכר את המהדורה הראשונה של "אלף לבבות", שיצאה בהוצאת "עם עובד" ב"ספריה לעם" ב-1991, יסכים בוודאי, ולו בדיעבד, שהרומאן הזה הוא מהמרתקים שנכתבו על חמישים השנים הדרמטיות בתולדות חזרת העם היהודי לארץ ישראל, מתחילת העלייה ה"שלישית" ועד לאחר מלחמת ששת הימים. לכן שמחתי גם אני על שיצאה לאור מהדורה חדשה של הספר, בפורמט ובאות נוחים לקריאה, בתמיכת מועצת מפעל הפיס לתרבות ואמנות, קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, מינהל התרבות ושאר רשויות.

הרומאן רחב היריעה הוא אוסף של פרגמנטים וסיפורים שמחברים ביניהם מפגשים, רובם אקראיים וחד-פעמיים, בין אנשים ונשים הנעים כל אחד במעגל בדידות חייו. בקיאותו העצומה של דן צלקה איפשרה לו להמציא מציאות מדומיינת עשירה מאוד. כמה מהתיאורים בספר, כמו הזיות הקדחת שתקפה את אלק בדרכו לסמרקנד, מפעימים עד כדי כאב. גיבורי הספר, כל אחד אישיות מרתקת כשלעצמה, משחקים רק תפקידי משנה שוליים בסיפור הגדול של התקופה.

עם זאת, ארבע מגרעות במהדורה הראשונה של הרומאן דרשו תיקון. המבנה הקריפטי של הרומאן חיקה את מהלך ההכנות לציור תמונה של צייר בתקופת הרנסנס. המבנה הזה, מרתק ככל שהוא, לא קל לעיכול. עניין נוסף היה שפע מושגים, שמות ואסוציאציות שאינם מוכרים לרוב הקוראים ושצלקה לא השכיל להסבירם. היו ברומאן גם טעויות עריכה וסדר, והוא נדפס בפורמט קטן ובאותיות דפוס זעירות ובלתי נוחות לקריאה.

פתרון ראוי למגרעות המהדורה הראשונה יכול היה להיות בהוצאת מהדורה חדשה בקיצורים מזעריים, בפורמט ובאות ידידותיים לקורא, עם ביאורים בשולי הדף (כמהדורה "מוערת"), וכמובן, לאחר הגהה קפדנית ותיקון טעויות הסדר והעריכה. פתרון טוב פחות, אך עדיין ראוי, היה לקבץ את הסיפורים שברומאן, שרובם עומדים בפני עצמם, ולהוציאם כאסופה. בקובץ כזה היו ראויים להיכלל הסיפורים על "קרן סנגושקו" לילדי בני המיעוטים בפולין, הרפתקאות אלק צ'רניאק בקווקז (כסיפור אחד ארוך או בכמה סיפורים נפרדים), הבלדה על החווקים החסרים, סיפורו של המאיור צל ומלחמת פינלנד-רוסיה, גן החיות התנ"כי בירושלים, ס"ס ליליפוט וסיפורים אחרים כיו"ב.

אבל העורך הספרותי אלי הירש קיבל עליו להוציא "מהדורה מתוקנת וערוכה מחדש של הספר" והוסיף לה אחרית דבר ארוכה. אולי בגלל אילוצים שהכתיבה הוצאת הספרים, בחר הירש בדרך אחרת. הוא קיצץ כמעט בחצי את הטקסטים ברומאן והשמיט תוך כדי כך כמה מהיפים שבהם (לא אמנה אותם פה), ופה ושם הוסיף הסברים בשולי העמודים לשמות ומונחים שאינם שגורים.

מה שקרה כתוצאה מכך ל"אלף לבבות" הוא מה שקרה לשתי המהדורות שיצאו בעברית ל"השטן במוסקווה" של מיכאיל בולגאקוב. המהדורה בתרגום הראשון, שאולי אינו נאמן למקור כמו התרגום השני, עם כל חסרונותיה, נחשבת בעיני רבים וגם בעיני כעולה על המהדורה השנייה. צר לי על ההחמצה, ומה עוד שהסיכוי להוציא בעתיד הקרוב מהדורה נוספת של הספר קטן מאוד.

דן צלקה היה סופר למעטים, אך במהלך השנים התהווה סביבו גרעין קשה של קוראים מעריצים. העברית המשובחת והאלגנטית שלו היתה שפה נרכשת, והוא למד אותה רק עם עלייתו לארץ, בן 21, גיל שלפי נועם חומסקי כבר אי אפשר לסגל בו שפה חדשה כשפת אם. הייתי קרוב אליו בתקופה שבה חיבר את "אלף לבבות", ואני יודע כמה עבודה שיקע בספר ועד כמה פילל שזה יהיה הספר שיגלה אותו לקהל הישראלי הרחב. "אלף לבבות" היה אמור להיות ה"אופוס מגנום" שלו, יצירתו הגדולה שתגדיר את מעמדו כאחד מחשובי הסופרים בעברית של דורנו. הצלחתו הצנועה יחסית של הספר פגעה בו, ולאחריה שוב לא חזרו כוחות היצירה המופלגים שלו להיות מה שהיו.

אחרית הדבר של אלי הירש מסתבכת בפירושים מפליגים. דוגמה בולטת לכך היא ההשערה התלויה על חוט השערה בעניין העדר שמה של המשוררת רחל, שהיתה גם היא בין נוסעי "רוסלאן". מ"אחרית הדבר" יכול הקורא גם להתרשם שצלקה יצר לכל דמות תפקיד שונה בסיפור תקומתה של מדינת היהודים. נראה כאילו זה מין "מחזה מוסר" שבו עזרא מרינסקי ממלא את תפקיד הציוני, אלק צ'רניאק - פליט שאינו מוצא את מקומו, מאדי מרינסקי - בת לדור המייסדים, אשה ייצרית וקצת שטחית, חזי אלבז - בן לעלייה המזרחית המקופחת בעיני עצמה וכן הלאה. אבל צלקה היה בראש ובראשונה מספר אמן ולא כותב זיכרונות או היסטוריון. הוא רצה והצליח לספר סיפורים נפלאים על רקע תקופה מרתקת הראויה להיזכר.



דן צלקה. מספר אמן, לא כותב זיכרונות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו