בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"על המזחים של ננטקט, האזנתי להם וגם זכרתי כמו הייתי שם"

מעולם הספרות והאמנות

תגובות

זכייתו של הסופר הצרפתי ז'אן מארי גוסטב לה קלזיו בפרס נובל ב-8 באוקטובר השנה נפלה על הקהילה הספרותית כרעם ביום בהיר. באירופה, בארצות הברית וגם בישראל שאלו מי הוא בכלל הסופר הזה והעירו שאיש לא שמע את שמו או את שמעו, אף-על-פי ששניים מספריו, "דג הזהב" ו"משחק המזל", ראו אור בתרגום עברי. פעם, כאשר תוכנית הטלוויזיה "אפוסטרוף" היתה משודרת בישראל, אפשר היה לראות את לה קלזיו פנים אל פנים, ואם כי קשה היה, מצפייה באותה תוכנית, לדעת מה ערכו כסופר, לא היה אפשר שלא להתרשם מיופיו, מקסמו ומתבונתו יוצאי הדופן.

היו שרגזו עד מאוד, כמו למשל אלה בישראל שציפו שעמוס עוז יזכה הפעם בפרס הספרותי היוקרתי ביותר שבנמצא, ובארצות הברית רגזו על כך שסופריהם החביבים ג'ון אפדייק ופיליפ רות לא זכו, והיו שהוכיחו אותו על כך שהוא הולך בתלם הפוליטי הנכון. אבל אפילו בצרפת קם רעש גדול סביב הבחירה הלא צפויה הזאת והיו מבקרים שטענו כי אינו ראוי, שאינו די צרפתי.

מצד אחר, יצאו רבים להגנתו וכתב "גארדיאן" אף הרחיק לכת וטען שהוא קיבל את הפרס באיחור ולמעשה איחר את המועד להכרה ולתרגום, וכתב כך: "בעוד הסערה בכוס התה האימפריאליסטית ביחס להענקת פרס נובל לספרות השנה ממשיכה לסעור והוויכוח על רמת הכתיבה באמריקה שוכך, אני חושש שהפולמוס האלים מצל על העובדה שהוא זוכה ראוי ביותר בפרס היוקרתי. העובדה שאינו מצוי בחנויות הספרים באנגליה היא השתקפות מצערת של ההסתגרות המסורתית התרבותית שלנו והעדר סקרנות לספרות זרה". דברים כאלה אפשר לומר על ישראל בכל הנוגע לספרות צרפתית או לתרגומים של ספרות חשובה משפות שאינן אנגלית.

בצרפת חולל מהומה פרופסור אחד לספרות, שכתב בטור שלו ב"לה מונד" שלה-קלזיו אינו ראוי לפרס, שכן סופר זה, שהפרופסור אהב את ספריו הראשונים, סטה לכתיבה על מחוזות מחוץ לצרפת, והוא מציג את פניה המכוערות של מולדתו. חוץ מזה הוא מדבר יותר מדי והוא פורה יותר מדי, שכן מספר הספרים שכתב גדול מאוד.

נגד דעה זו יוצא באותו עיתון מבקר ספרות אחר, שטוען כי הפוריות והדברנות נובעות ממחוז של מוסיקה שאינה נגישה לכל אוזן. יצירתו, הוא כותב, מכילה את הכאוס של העולם, וזה הדבר שאולי אינו נושא חן בעיני מבקרים מסוימים. אבל סופר מתבלט בקרב בני דורו דווקא בהתמידו בפרויקט האסתטי שלו ובנכונותו לפענח את קול ההמולה שמעלה העולם.

ביצירתו מדגים לה-קלזיו את התקרבותו אל "היבשת הלא-נראית", אותה יבשת שאינה באמת בלתי נראית, אלא זו שעינינו עיוורות מכדי לראותה. מה שבעצם מרגיז ביצירתו הוא הריבוי של מרחבים זרים שמקבלים ביטוי בשפה הצרפתית והנון-קונפורמיזם שלו. או במלים אחרות, הפנייה שלו מן המרכז אל השוליים.

הקורא העברי יכול להיווכח בכך ב"דג זהב", רומאן יפהפה על נערה ערבייה שנחטפה משבטה ונמכרה לעבדות במרוקו למשפחה יהודייה, נמלטה לפאריס ובנתה שם את חייה. בפאריס היא חיה בשוליים העכורים ביותר, בקרב חסרי בית ועובדים לא חוקיים, עולם אכזרי שבו שולט רק חוק ההישרדות, עולם שמתקיים חרש ובלי שיראו אותו מתחת להדר הנוצץ של עיר הבירה. לה-קלזיו כותב על פינות נידחות בעולם, על אנשים שנמלטים מגורלם, לעתים הם מצליחים בכך ולעתים הם מובסים.

כך הרומאן "כוכב נודד" (1992) מספר על גורלן של שתי נערות מתבגרות, נערה יהודייה ושמה אסתר, שגדלה בסביבות ניס, ילדת טבע שאוהבת לשחק עם הנערים בשדות, מי שאמה מכנה אותה אלן ואומרת שהיא נראית כמו צוענייה, ואביה אומר את שמה בספרדית "אסתרליטה, כוכב קטן". לאחר המלחמה שבה מת אביה, מלחמה שבה למדה את הפחד, ההשפלה והבריחה, היא עולה עם אמה לארץ המובטחת ואינה מוצאת בה שלווה. כאן מתרחשת פגישה עם נערה פלשתינאית עקורה, שגורלה לא שפר עליה. זהו רומאן של הומניסט, כך נכתב עליו, ואין ספק שהוא מעורר סקרנות.

או רומאן כמו "פאוואן", שמתחיל כך: "זה היה בהתחלה, ממש בהתחלה, כשלא היה איש על הים, רק ציפורים ואור שמש. מאז ילדותי חלמתי לנסוע לשם, למקום הזה שבו הכל התחיל ונגמר. הם דיברו עליו כעל סוד, כעל אוצר. בננטקט כולם שוחחו עליו, מדברים כשיכורים. הם אמרו ששם בקליפורניה יש באוקיינוס מקום סודי שאליו נהגו הלווייתנים להגיע כדי להוליד את ולדותיהם ולשם הגיעו הנקבות הזקנות כדי למות. היתה שם השמורה הזאת, השרטון הענקי בים, שבו נקהלו באלפיהם, הצעירים והזקנים, והזכרים יצרו סביבם מעגל מגונן, כדי למנוע מכרישים ומלווייתני אורקה להיכנס, והים נעשה דלוח מחבטות סנפיריהם, והשמים נעשו עכורים מקצף נחיריהם, עם צעקות הציפורים הנשמעות כצלילים העולים ממפחה.

"זה אשר אמרו. כולם סיפרו סיפורים על המקום הזה כמו ראו אותו בעיניהם. ואני, על המזחים של ננטקט, האזנתי להם וגם זכרתי כמו הייתי שם.

"ועתה נעלם הכל. זכרתי זאת, כאילו היו חיי אך ורק החלום הזה, שבו כל מה שהיה יפה וחדש בעולם, התפורר, נהרס. מעולם לא שבתי לננטקט. האם פכפוך החלום הזה קיים עדיין?"

קטע זה מבקש לתת לקורא לטעום מצליל קולו של לה-קלזיו, קול של מספר אגדות, קול של מספר מיתוסים, סגנון שיש בו הדים של סיפורי המקרא.

לה-קלזיו, יליד 1940, כבר זכה לתהילה והוא בן 23 כשראה אור ספרו הראשון, "החקירה", שזכה בפרס רנודו, המספר את סיפורו של איש צעיר שמגיע לבית חולים לחולי נפש. הוא מציג כבר בתחילת דרכו את התעסקותו בבריחה מן הנורמה למצבי נפש קיצוניים. ספר זה נחשב עדיין אחד הטובים בספריו.

לה קלזיו ידוע בצרפת כ"הסופר הנווד", שכן חי בארצות רבות למן ניו-מקסיקו בארה"ב, שם חי בבידוד כמעט מלא, ועד לאפריקה ודרום אמריקה. הוא בן של אזרח אנגלי שנולד באי מאוריציוס ואם צרפתייה, ונולד בניס. הוא רואה בעצמו בן תערובת, כאנשים רבים באירופה כיום. במלחמת העולם השנייה היה אביו רופא בניגריה ומשפחתו הצטרפה אליו כשהיה בן שמונה. ב-1950 חזרה המשפחה לניס. כדובר צרפתית ואנגלית למד לתואר ראשון בבריסטול. את התואר השני כתב על אנרי מישו ואת הדוקטורט על מקסיקו העתיקה עשה באוניברסיטת פרפיניאן. בשירותו הצבאי נשלח לתאילנד שבה הפגין נגד זנות ילדות, וגורש למקסיקו שבה השלים את שארית שירותו הצבאי. הוא לימד באוניברסיטאות רבות - בוסטון, בנקוק, מקסיקו סיטי, אוסטן, אלבוקרקי. כמו כן עשה שלוש שנים בקרב אינדיאנים בפנמה ולימד באוניברסיטת נשים בסיאול שבקוריאה.

הארצות שביקר בהן, כשלושים במספר, שימשו רקע לרומאנים הרבים שכתב. הם מתרחשים בסהרה, במאוריציוס, במרוקו ובמקסיקו. בשנה שעברה חתם על מכתב פתוח יחד עם סופרים אחרים, הפונה אל הספרות הצרפתית להיפתח לעולם הרחב. עם קבלת פרס נובל דחה את הטענה בדבר התנוונות התרבות הצרפתית. "אני מכחיש", אמר. "זו תרבות עשירה מאוד, מאוד רב גונית. אין כל סכנה של הידרדרות".

הוא מרבה במסעות עם אשתו, ילידת מרוקו, וכותב על תרבויות בתר-קולוניאליות. את פרסומו הרב קנה בספרו "המדבר", המתאר את הקולוניאליזם הצרפתי מזווית עיניה של אשה בת טוארג בסהרה.



לה קלזיו: אל היבשת הלא-נראית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו