בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ג'ורג' בוש, נשיא שקר

ספר חדש מתאר כיצד בוש פגע באורח אנוש בערכים של חירות וצדק

תגובות

The Way of the World: A Story of Truth and Hope in an Age on Extremism 27.95$, .Ron Suskind. Harper Books, 415 pp

מחשש שאצליח למנות רק מעט ממעלותיו של ספרו החדש של רון סוסקינד, "דרך העולם", אני ממהר ומודיע: זמן רב לא זכיתי לקרוא ספר מרתק ומסעיר כמותו. הספר הוא בעיקרו תיאור מוסווה של מסכת כישלונותיו וכשליו של ג'ורג' וו' בוש ומשטרו. בוש יעזוב בקרוב מאוד את הבית הלבן, אך לקוראי הספר נאמר כי מלאכת ההערכה המלאה והמקיפה של מורשתו תימשך זמן רב יותר. פרטים שייחשפו ויתגלו אט אט ובהדרגה יספרו סיפור של פגיעה עמוקה וכמעט משתקת בכוחה ובשמה הטוב של ארצות הברית.

ועם זאת, הספר הזה, שמתאר באורח מורכב ומרתק מציאות ששורשיה בעבר לא רחוק, נושא את פניו אל העתיד. הוא מספר על שמונה השנים הרעות ועל מה שקדם להן, אך מנסה להפיץ מסר של תקווה ואמונה בעתיד.

גם הניסיונות הנמרצים של בוש ואנשיו לפגוע אנושות ברעיון החירות והדמוקרטיה של ארצות הברית לא מוטטו לחלוטין את התקווה באזורים שונים בעולם - מוכי עוני, בערות, משטרים דיקטטוריים וקנאות רצחנית - כי ארצות הברית תשוב ותאמץ את רוח האבות המייסדים, ותנהיג את העולם ברוח של אמת ותקווה. אכן, מה שמקומם את סוסקינד יותר מכל הוא אימוץ השקר ככלי הבלעדי של משטר בוש - משטר ששיקר לכל העולם, ובראש ובראשונה לעם האמריקאי, וסובב אותו בכחש.

השקר המרעיש והמסעיר מכולם הוא הגילוי המוכח והחד-משמעי של סוסקינד: בוש ואנשיו ידעו בוודאות שלסדאם חוסיין אין כלי נשק להשמדה המונית, בעודם משכנעים את האמריקאים ואת העולם כולו שאין מנוס מפלישה מזוינת לעיראק כדי לחסל, ברגע האחרון ממש, את החלטת הרודן מבגדאד לתקוף את אויביו בנשק זה. אך סיפור מאלף זה הוא רק פרט באריג הססגוני אך המדכא שארג סוסקינד, שכל תכליתו לספר את שלבי אובדן ההגמוניה המוסרית של ארצות הברית ומשטרה. מבחינות רבות ומרגשות זוהי יצירת מופת של פטריוט אמריקאי גדול, שעדיין מאמין ברוח "תוכנית מרשל" ובמסר הדמוקרטיה של ג'ורג' ואשינגטון, תומאס ג'פרסון וכל מייסדי הרפובליקה.

פנים אנושיות לטרגדיה

סוסקינד הוא עיתונאי ותיק ומוערך, זוכה פרס פוליצר, אך בספרו החדש צירף ליכולותיו העיתונאיות המוכחות והמרשימות כישורים של מספר בעל אמפתיה מפעימה. ואכן, גדולת הספר היא לא בגילויים העיתונאיים המטרידים שבו, וגם לא ביכולות התחקיר הלא-שגורות, אלא דווקא בגילויי הפנים האנושיות של הטרגדיה שהוא מתאר.

הספר מורכב מכמה "סיפורים", שלכאורה אין קשר ביניהם אך הם משתלבים ונארגים זה בזה ויוצרים מסכת רבת צבעים וגוונים, קשה ולעתים מדכאת. גם הסיפורים הפוליטיים לכאורה, כמו ניסיונה הטראגי של בנאזיר בוטו לשוב ולהשתלב בפוליטיקה של פקיסטאן, מתואר מנקודת מבטה של האשה שאינה לחלוטין תמימה, המנסה בכל כוחה לשנות את יחסו של משטר בוש לסוגיית הדמוקרטיה בארצה.

גם סוסקינד לא תמים: הוא למשל יודע שעל גבם של בוטו ובעלה המושחת תלויה קופת שרצים רבת רושם, ובכל זאת הוא מתרשם מהרצון לחולל תמורה במשטר, שהפך את השקר והתרמית לכלי השלטון העיקרי שלו. המסכת אופטימית דווקא משום שאינה מתעלמת מעומק הקיטוב המאיים על שלום העולם.

סוסקינד גם יודע שכשבוש הצדיק את כל מעשיו בהכרזה שעל העולם החופשי להיאבק על חייו ועל יסודות האמונה שלו מפני גלי הטרור המאיימים לחסל אותנו, הוא לא הפיץ חששות שווא, שכן סוסקינד פגש את כל נביאי הזעם והשנאה, ולא מעלים מקוראיו את כוונות הזדון שלהם. הוא גם יודע שהעולם החופשי עדיין לא הגיע לחוף מבטחים. בשעה שחיילי ארצות הברית מנסים להשליט בעיראק "דמוקרטיה נוסח בוש", מסתובבים בעולם כל מיני סוחרי הרג ומוות, ומנסים למכור מרכולת של אורניום מועשר ונוסחאות פשוטות להרכבת פצצות מלוכלכות ונוראות. אלא שנגד אלה ממעט המשטר האמריקאי לפעול.

המלחמה בטרור, הפרדוקס

בכלל, טוען סוסקינד, יש איזה פרדוקס בשיטת המלחמה בטרור. בשעה שאנשי הנשיא האמריקאי הכריזו בקולי קולות על כוונתם להילחם בסוכני הטרור, הם עשו כל שביכולתם לפגוע במנגנוני הביון המסורתיים של ארצם. סוסקינד מאוד מודאג מהחלשתו המכוונת של הסי-איי-אי ומהפרטת מנגנוני המודיעין של ארצות הברית. ויש לו גם הסבר לעובדה תמוהה לכאורה זו. לבוש ולאנשיו אין עניין באמת ובמודיעין: יש להם שליחות, ויש להם סדר יום. הם רוצים לשנות את העולם ולכפות עליו את סדר הדברים הראוי בעיניהם, ואל יבואו אנשי מודיעין ויביאו להם מידע מהימן ובדוק המסבך מאוד את יכולת התמרון והפעולה. כמו אבירי הטרור ומפיציו, טוען סוסקינד, המשטר ששלט בארצות הברית ובעולם בשמונה השנים האחרונות העדיף את השחור והלבן על פני הגוונים ובני הגוונים שעלו מן הדוחות של אנשי המודיעין שנפרשו בעולם כולו.

אך, כאמור, "דרך העולם" אינו עוסק רק בפוליטיקאים ובדרכיהם הנלוזות. כשהוא מבקש להציג תמונה ברורה וקשה של השלכות המלחמה בטרור, הוא שולח את אחת מגיבורות הספר לגואנטנמו, אותו כלא בקובה שבו מחזיקה ארצות הברית את אסירי המלחמה בטרור ומונעת מהם כל זכויות אדם ואסיר שהחוקה האמריקאית מעניקה לכל מי שמצוי בתחומה. המפגשים של עורכת הדין, פעילת זכויות אזרח מסורה, עם האסיר החולה והחף מכל פשע מרתקים ועם זה מדכאים.

ומנין האופטימיות של סוסקינד? היא צומחת מהסיפור עצמו, כשהוא מגלה עוד ועוד אמריקאים, חלקם אנשי ממשל ותיקים, החרדים למשמעות החירות והצדק המסורתיים של ארצות הברית ונרתמים לסייע לאסירים ולאלץ את הממשל לחשוף את קלפיו ולגלות ברבים את דרכי התנהלותו. בסופו של דבר תגיע תלונתו-בקשתו של האסיר מגואנטנמו לבית המשפט העליון, ושופט עצמאי ואמיץ יבלום את הממשל. כך היה תמיד בארצות הברית, וזה כוחה.

עוד פרק המשתלב ביריעה הכללית הוא סיפורו של פקיסטאני צעיר מלאהור, שהגיע לארצות הברית ללמוד ועם סיום לימודיו החל לעבוד בה. עתה הוא שוקל את האפשרות להשתקע שם, במדינה שלא תמיד האירה לו פנים ולעתים העדיפה לראות בו נציג של כל הרע והמאיים. פרשת חייו ויחסיו עם סביבתו האמריקאית ומשפחתו הפקיסטאנית הם דרך שאין כמותה להמחיש את משמעות היחסים המורכבים מאוד שבין ארצות הברית לעולם המוסלמי.

בימי שהותו שם למד הסטודנט שהשמירה על ייחודו התרבותי פירושה אינו בהכרח נאמנות לדת האיסלאם ולחוקיה. הוא הסיר מעליו את כבלי הדת בשעה שאחותו הבכורה החלה בתהליך הפוך לחלוטין. מנערה משוחררת ופתוחה נהפכה למאמינה אדוקה וקנאית, המפגינה את דבקותה הגוברת בדת, למשל בלבושה, שנעשה כבד ומכביד מפגישה לפגישה. האח והאחות מתראים באירועים משפחתיים ומנסים לברר את מהות התהליכים העוברים עליהם. שניהם חיים מחוץ לגבולות ארצם - היא בלונדון, הוא בוואשינגטון - ומתמודדים יום-יום עם התגברות העימות בין מזרח למערב, עם העמקת האיבה ההדדית ואי-ההבנה התהומית. האחות הפונה לדת, שוחרת שלום דווקא, ומתקשה להבין מדוע העולם ושכניה בלונדון מתעקשים לראות בה נציגה של אל-קאעדה.

המאבק הפנימי הזה במדינות האיסלאם ובחברה האיסלאמית בת ימינו, טוען סוסקינד, מתבטא בגלגוליה של בנאזיר בוטו, שניסתה למצוא דרך אל דמוקרטיה איסלאמית שתדע לפשר בין המסורת לדרישות הקדמה. המחבר גורס שמי שבסופו של דבר מעדיף את הדרך הישנה והמושחתת, דרכו של הגנרל פרבז, הוא דווקא הממשל בוואשינגטון, שבוטו לא הצליחה לשכנעו להבטיח את שלומה וחייה של המנהיגה שביקשה לחזור לארצה.

סיפור הרצח שלה הוא שיא הדרמה המתוארת להפליא בספרו של סוסקינד. הוא אינו חסיד שוטה ותמים של בוטו, ובכל זאת היה בניסיונה האחרון לשנות את הפוליטיקה בארצה ראשית תקווה לכינונה של דמוקרטיה מקומית ועצמאית, לא כמו זו שמנסים לכפות כוחות הצבא של ארצות הברית על המשטר בעיראק.

הקלף ה-16

כשיצא לאור, עורר ספרו של סוסקינד סערה. המבקרים והקהל פסחו על המסר האופטימי שלו והדגישו באורח טבעי וברור את הגילוי המרכזי של הספר - הכרעתו של משטר בוש להוציא אל הפועל את תוכנית הפלישה לעיראק למרות ידיעתו הברורה והמוכחת שהטענות על הימצאות נשק להשמדה המונית בעיראק חסרות בסיס לחלוטין. מידע זה הגיע למנגנוני הביון של ארצות הברית ממקורות שונים, אך אישור סופי וחד-משמעי הגיע דווקא מהמקור המוסמך ביותר, מפקד מנגנון המודיעין של סדאם חוסיין.

המקור שכונה בתכתובת הפנימית בשם "ג'ורג'" היה טאהר חבוש. אחרי שהושלם הכיבוש והחל המצוד אחר ראשי המשטר המודח שנעלמו, הפיצו האמריקאים חפיסת קלפים ועליהם ראשי המבוקשים. חבוש זכה למקום של כבוד בחפיסה. הוא היה הקלף ה-16. אבל בשעה שמנגנון המודיעין של הכובשים העמיד פנים שהוא מבקש את ראשו של איש המודיעין העיראקי, כבר נמצא חבוש במקום מסתור בטוח וסודי בירדן. ומי שדאגו להבריחו מעיראק ולהפקיד בידיו סכום כסף הגון היו אנשי הביון האמריקאים, שמילאו את כל פרטי העסקה עם המרגל שלהם.

כמה חבל, מספר סוסקינד, שחבוש נזנח בשלב מוקדם למדי של העסקתו, ואיש בממשל לא שעה למשמעות המידע האמין שהעביר הישר ממטבחו של סדאם חוסיין. בממשל דחקו באנשי הביון להשיג מידע מהימן וסופי בסוגיית הנשק הלא-קונוונציונלי, אך מתברר שהם לא ביקשו מידע אלא אישור ותמיכה בהחלטתם לתקוף את עיראק. אנשי הביון באו לנשיא ולסגנו, וסיפרו שהגיעו למסקנה חד-משמעית, על בסיס הדו"חות של חבוש, שאין בעיראק נשק להשמדה המונית, גם לא בכלי הרכב שהסיעו כביכול את המעבדות והנשק ממקום מסתור אחד למשנהו. תגובת הממשל היתה "להחליף את המודיע": התכבדו והביאו לנו מישהו שיספר לנו שעיראק שורצת נשק להשמדה המונית. רוב אנשי הביון באותם ימים, ובכללם מפעיליו של חבוש, לא היססו לחשוף לפני המחבר את כל האמת הידועה להם. אולי מתוך עלבונם כאנשי מקצוע, ואולי כתגובה טבעית של פטריוטים הדואגים לגורל ארצם.

בחשבון אחרון מבקש סוסקינד לומר לקוראיו ולמי שיופקד בקרוב על השלטון בארצות הברית, שהשיטה של רמייה והעלמת האמת והמידע אינה משרתת את הצרכים והמטרות של אמריקה. דווקא בעולם כה סבוך ומורכב, שסכנות הקיום בו מוחשיות מאוד, מוטב לחזור לשיטות הישנות והטובות. אין צורך להסתיר את השאיפות להגמוניה של ארצות הברית. ככלות הכל, כשיצאה ואשינגטון להצלת המערב לאחר מלחמת העולם השנייה היא לא עשתה זאת רק מטעמי פילנתרופיה צרופה. היא ניצחה אז גם במאבק על לבו של העולם נגד היריב הגדול שהיה לה - החזון הקומוניסטי. עתה עליה להתגבר על אויב לא פחות נורא ואולי אף מאיים ואלים יותר - האיסלאם הקיצוני.

הפרופ' אלי שאלתיאל הוא היסטוריון ועורך הסדרה "אפקים" בהוצאת עם עובד



בוש. עולם בשחור ולבן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו