בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלי יצפאן, קומיקאי מוכשר מאוד ומודחק נורא

רגע אחרי כישלון טלוויזיוני מהדהד, מנסה אלי יצפאן להמציא את עצמו מחדש על במת התיאטרון הלאומי. טוב, הוא הרי מתמחה בהמצאות. ובהכחשות. ובהפרעות קשב. ובסוף היום הוא חוזר הביתה, לווילה ברמת השרון, לאשה שמבינה בדברים האלה

תגובות

אלי יצפאן בביתו. היחיד שידע בעל פה את כל השורות שלו כשבועיים לפני בכורת "הזוג המוזר" צילום: רלי אברהמי

קצת מוזר לראות את אלי יצפאן, האיש והתזזית, בחזרות להצגה "הזוג המוזר" בהבימה. מה לו - איש שכולו המלצה ולפעמים גם התוויית-נגד להפרעות קשב - ולמחזה בתיאטרון רפרטוארי, עם טקסט קבוע ובימוי מדויק, כזה שמצריך לפנות את הבמה גם לאחרים? אבל יצפאן מפתיע. הוא מתגלה כשחקן היחיד שיודע בעל פה את כל השורות שלו כשבועיים לפני הבכורה ומציית בקלות להוראות הבמאי.

בהפסקות הקצרות שבסיום כל סצנה הוא פתאום חוזר לעצמו; חייב, כמעט כמו מי שלוקה בתסמונת טורט, לפלוט כמה משפטים באנגלית במבטא מושלם, לנהל שיחות טלפון מדומיינות עם חדר הניתוח שבו הוא עובד ככירורג, וגם כמה שיחות אמיתיות מאוד באנגלית בסיסית עם מנהלת משק הבית שלו, שעוסקות בשאלה אם הילדים אכלו ומה הם אכלו. לפחות בכל הנוגע לשלושת ילדיו יצפאן הוא אמא עיראקית, כמעט כמו אמו שעל אודותיה עוד אשמע במופע היחיד שלו, שבוע וחצי לאחר אותה החזרה.

השנה האחרונה לא היתה קלה ליצפאן. לפני כחצי שנה הוצג בכתבה ב"ידיעות אחרונות" כטיפוס קפריזי הנוטה להתפרצויות זעם בעבודה, בייחוד בתוכנית האירוח שלו בערוץ 3. יצפאן: "זו היתה כתבה מאוד נמוכה, אנשים שעוסקים בנושאים כאלה מדרדרים אותנו למקומות מאוד גרועים. הגיעו אלי מכתבים והתנצלויות מכל מי ששיתף פעולה עם הכתב. שש שנים וחצי יש לבן אדם תוכנית יומית - מגיע לו מדי פעם להתפרץ התפרצות זעם, בעיקר אם הוא מתנצל אחר כך כל כך יפה כמוני".

זמן קצר לאחר מכן ירדה תוכניתו "שלום אנד גוד איבנינג" מהמסך, לאחר עונה אחת בלבד, משום שלא הפכה למסחטת הרייטינג שלה ייחלה קשת. "אמרתי שאין דבר כזה תוכנית בידור ואירוח של 45 דקות בפריים-טיים, זו חיה שלא נולדה", מתגונן יצפאן. "אמרתי שצריך חצי שעה. בעצם החלום שלי היה לעשות תוכנית כמו שעושה ג'ון סטיוארט, חצי שעה עם מרואיין אחד וסאטירה פוליטית. לעשות תוכנית יומית זהו מאמץ מטורף שאני לא בטוח שאני מוכן לו שוב".

מי שעושה היום תוכנית כזאת הוא דווקא השחקן שמככב לצדו ב"הזוג המוזר", הסטנדאפיסט הפופולרי יעקב כהן, שמנחה את "מאחורי החדשות" (ערוץ יס ישראלי). יצפאן עצמו, לעומת זאת, אמור להצטרף לעונה הבאה של "שבוע סוף" - תוכנית סאטירה בפריים-טיים של ערוץ 2.

זה לא קצת קטן עליך?

"לא".

נאום בג'יבריש גרמני

אפשר לתהות מה לתיאטרון הלאומי הממומן בכספי משלם המסים ול"הזוג המוזר", הצגה מסחרית מובהקת שגם הועלתה בארץ כמה וכמה פעמים ובהצלחה רבה, אבל סביר להניח שעם יצפאן וכהן, שחקן ותיק על אותה הבמה, יהיה מדובר בלהיט. מתלווים לכך תרגום מצוין של שמוליק לוי ובימוי של משה נאור, מנהל תיאטרון חיפה. מי שישב ליצפאן על הווריד עד ששיכנע אותו (תמורת שכר נדיב) להצטרף להבימה הוא אילן רונן, המנהל האמנותי של הבימה והבמאי הקבוע של יצפאן.

בהצגה משחק יצפאן את אוסקר, גרוש ניו-יורקי עשיר הגר בדירת ענק מפוארת ומזמין את חברו פליקס (כהן), העובר משבר גירושים, להתארח בה. זה לא הניסיון שלו בתיאטרון. "זה התחיל ככה. אחרי הצבא החלטתי להירשם לניסן נתיב והתקבלתי, אבל לא הספקתי להתחיל ללמוד והציעו לי להשתתף ב'שפריץ' של נסים אלוני", הוא מספר לי במסעדה מתחת לאולם החזרות הזמני של הבימה בבית "מעריב", (שקודם לכן וידא שהיא כשרה). "הלכתי למתי כספי ושאלתי אותו מה לעשות, והוא אמר לי 'הציעו לך עבודה, אז קודם כל תעבוד'".

"מרתקת", מכנה יצפאן את העבודה עם אלוני: "הייתי יושב ומסתכל עליו ככה, בעיניים פקוחות לרווחה. יום אחד אמרתי לו בדחילו ורחימו, 'אולי אני אשאר בתיאטרון ואעזוב את הבידור'. הוא אמר לי, 'עזוב אותך, כשתהיה מוכר תבוא לעשות תיאטרון'. כשהיה צריך מחליף לגיל פרנק ב'אדם' של גדליה בסר ויהושע סובול, אלוני המליץ עלי. אבל אז בא אלי גילי קצנלבוגן ואמר לי שהולכים לעשות את 'מוצ"ש' בערוץ 1, בעצם היה אז רק ערוץ 1. נפל בחלקי הכבוד לעבוד עם ספי ריבלין שהוא אדם ושחקן מעולה. זה היה רייטינג של מאה אחוז".

עם כל הכבוד לתיאטרון, יצפאן גאה לא פחות במופע היחיד שלו, שביים רונן והוא "המופע הכי אמיתי, הכי קשור לחיים שלי שעשיתי. יש שם כל סיפור החיים שלי, אמנם לא כתבתי לבד, כתבו הכותבים הרגילים והמצוינים שלי אמיר בן סירא, ליאור כפיר, רמי ורד ודניאל לפין, אבל הכל מבוסס על סיפורים אמיתיים מהחיים שלי. שנה וארבעה חודשים עבדנו על המופע הזה, אילן ואני".

מה המרחק בין הדמות שאתה מציג במופע שלך לבינך?

"המרחק הוא עצום ובכל זאת זה גם מאוד דומה".

יצפאן לא מחקה; הוא פשוט בורא לנגד העיניים דמויות שונות ומשונות, בין השאר בזכות יכולתו הפנומנלית לשכנע שהוא דובר שפות (שכפי שהוא אומר במופע, הוא אינו דובר "אבל שומע שוטף"). הוא מספר על הבמה איך כשהגיע כתלמיד כדורי עם "חבורת הזמר והבידור גליל תחתון" להופעה בגרמניה שבה היה אמור לומר כמה משפטים שלמד מראש בגרמנית ולהזמין את החבורה להופיע. אלא שהבמאי אותת לו מאחורי הקלעים להמשיך ולדבר גם בתום הטקסט שלו, ויצפאן בן ה-16 נשא לפני הקהל נאום ארוך, כמו זה שהוא נושא כיום במופע שלו, בג'יבריש גרמני. הקהל, אומר יצפאן, ישב מרותק לגמרי כשאנשים מנסים להבין באיזה ניב - בווארי-שלזי או בוכרי - מדבר הבחור ומאז, "גיליתי שאפשר להגיד הכל, בתנאי שהאנשים מספיק מטומטמים".

אבל הקהל של יצפאן, לפחות לא כולו, אינו מטומטם. נחוץ יותר מטמטום כדי להסביר את ההצלחה המטאורית של מי שבמשך שש שנים הצליח להגיש תוכנית אירוח יומית בערוץ 3 ("כבר הייתי על סף יבוא עובדים זרים כמרואיינים. קושניר היה אצלי תשע פעמים, שמעון פרס ארבע"). הדעה הרווחת בקרב הציבור היתה שהוא גאון כקומיקאי ומראיין חלש למדי, אבל גם בזה הוא השתפשף עם הזמן.

חברים מעידים עליו שהוא לארג', לא רק כלפי עצמו אלא גם כלפי אחרים. "ולא רק לחברים", אומר מאיר סוויסה. "הוא טיפוס כזה. פעם הלכנו בניו יורק והיה שם קבצן מאוד זקן שנגע ללבו של אלי. אז הוא זרק לו שטר של חמישים דולר. המשכנו ללכת כמה צעדים ואלי הסתובב וחזר אליו ונתן לו עוד מאה דולר".

בכלל לא מטורף

יצפאן, בן 43, נולד בנוה שרת, אז שכונת מצוקה מובהקת, כבן זקונים למשפחה בת חמישה ילדים. "הייתי ילד קצת מופרע, ובגיל עשר אבא שלי אמר שאם אני לא לומד אני יכול לבוא לעבוד בעסק המשפחתי". לאביו היתה אז מתפרה בנחלת בנימין, ובמופע שלו יצפאן מלהטט בחיקוי כל קולות המכונות והעובדים במקום. הוא עצמו הפך ל"מומחה לפנסים. עד היום אם את צריכה איזה פנס בחולצה את יכולה לפנות אלי".

הוא זוכר היטב את היום ההוא בגיל חמש שבו נהרג אחיו הבכור, מנשה, בתאונת דרכים. "אמא שלי היתה במטבח, מבשלת. היא רצה עם חלוק וסכין ובצל לרחוב, אבל כבר לא היה מה לעשות". במופע שלו הוא מספר על מכות שחטף מאביו, אבל "האמת היא שאני גדלתי בדור שבו כבר לא הרביצו לילדים. אף פעם לא הרימו עלי יד. בשכונה הייתי הולך לפעמים מכות. בבית חשבו עלי שאני חכם, מצחיק, מופרע קלות".

בכיתה ד' נשלח ללמוד בבית ספר ברושים לילדים לקויי למידה. "לא ידעתי שמדובר בהפרעות קשב וריכוז, שזה מה שיש לי. ידעתי שאני קצת מופרע. נהניתי שם. היתה ארוחת צהריים טובה. אצל אמא שלי, עם כל האסון שפקד אותה עם אחי הבכור, מה שהיה הכי חשוב לה זה שהילדים ילמדו. אז כולנו נשלחנו לבתי ספר טובים. האחים שלי למדו בבן שמן ובמאיר שפיה ואני למדתי בכדורי".

כשהוא מדבר על תקופת כדורי שלו ברור שמדובר באחת התקופות הטובות בחייו. "זה היה בית ספר מעולה, בית ספר אליטיסטי. אני חושב שהוא הציל אותי. אני לא יודע מה היה קורה איתי אם הייתי נשאר בשכונה. אני חושב שבמידה רבה השאירו אותי שם בגלל שבסוף השנה הראשונה התקבלתי לחבורת הזמר והבידור. הלהקה הזאת הצילה אותי הרבה פעמים מלהיזרק מבית הספר".

מהלהקה בכדורי המשיך ללהקת צה"ל 84' וללהקת המפח"ש. במסגרת השירות הצבאי שלו פגש לראשונה את סוויסה, המבוגר ממנו בעשר שנים, והשניים התיידדו והעלו שני מופעים מצליחים ביחד. אחר כך השתתף ב"שפריץ" והפך לסייד-קיק של ספי ריבלין ב"מוצ"ש". "בהתחלה לא קיבלו אותו בכל המילייה הזה של הבידור כי הוא נראה להם מטורף מדי", אומר סוויסה. "אבל תדעי לך שהוא בכלל לא מטורף". לאחר מכן הצטרף יצפאן לתוכנית "פספוסים של יגאל שילון", שבה הופיע במשך שנים.

עוד כשהיה תלמיד בברושים הציעו לו להשתתף בשיעורי תורה בשכונה. "מי שלומד מקבל ממתקים בסוף השיעור. זה עובד מצוין", הוא אומר. כבר אז ניסה להפוך לשומר מצוות: "אמרתי לאבא שלי שיוציא את המנורה מהמקרר ביום שישי והוא אמר לי, 'תעזוב אותי, אני אדם עובד, אל תעשה לי פה שינויים, תהיה דתי בחדר שלך'".

גם כיום, יצפאן דתי בעיקר בחדר שלו. בסלון המרוהט בפאר בריהוט כבד בסגנון עתיק ובווילאות כבדים (הכל תכנון של אלי, מסבירה אשתו גלית), אני רואה אותו חובש כיפה לבנה גדולה כשהוא יוצא מהשירותים בקומת הכניסה (יש עוד כמה) ומברך "וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים". בכל יום כיפורים הוא מבלה בביתו של הרב עובדיה ("יהודי כל כך חכם"), וכמעט כל שנה הוא נוסע בראש השנה לאומן: "זה התחיל בסוף העונה הראשונה של 'יצפאן' בערוץ 3, ממש לפני שנועה נולדה (כיום בת שבע). שאלתי חבר מה זה 'נ-נח-נחמן' אז הוא הושיב אותי, הוציא 'ליקוטי מוהר"ן' והסביר לי. זה היה בחודש אוגוסט ובדרך כלל נוסעים לאומן בראש השנה. אמרתי לו שבראש השנה אני לא יכול והוא אמר שאפשר גם עכשיו. אמרתי לו 'גלית צריכה ללדת כל רגע' והוא ענה, 'אם תיסע לשם היא לא תלד עד שתחזור. ובאמת יום אחרי שחזרתי היא ילדה'".

ומה קרה לך שם?

"אי אפשר להסביר. את מגיעה לשם ומשהו קורה. לכל אחד משהו אחר. הנשמה מתחברת כשאתה מגיע לציון של הצדיק הגדול. זה לא סתם".

עוד לפני כן, כשאביו היה חולה ונטה למות, הגיע אל חצרו של הרב כדורי. "יום אחד הופעתי עם סוויסה לפני משרד החוץ ובחדר השני היתה תמונה של הרב כדורי, אחרון המקובלים. שאלתי את בעל האולם איך אני יכול להגיע אליו בקשר לאבא שלי ואחרי כמה ימים כבר הייתי אצלו. מאותו יום, במשך 12 שנה, לא הפסקתי להגיע אליו. הוא גם חיתן אותי ביחד עם הרב לאו וגם היה סנדק של הבן שלי עידו (כיום בן 11). אגב, גם הרב עובדיה היה צריך להגיע לחתונה אבל הוא פחד שמדובר במתיחה ולא הגיע".

והברכה לאבא שלך עזרה?

"כשהגעתי אליו אבי כבר היה במצב נורא ובסופו של דבר נפטר".

מחצרו של כדורי הגיע באופן טבעי לחצרו של הרב עובדיה. הוא מגדיר את עצמו יהודי מאמין. מניח תפילין בכל יום, הולך לבית הכנסת, שומר כשרות אבל אינו חובש כיפה, מלבד לצורך תפילות. בבית שלו ברמת השרון מדליקים חשמל וטלוויזיה בשבת.

אמן ההכחשה

את גלית (לבית פיטובסקי, אחיה שי מונה זה עתה למנהל קבוצת צעירי הבימה) הכיר יצפאן באמצעות סוויסה ורעייתו רותי. "אלי אומר שהגעתי אליו על סוס לבן", היא אומרת. יש יותר משמץ של אמת בתיאור הזה: מי כמותה, מורה טיפולית המתמחה בהפרעות קשב וריכוז ועושה תואר שני בדרמה-תרפיה בלסלי קולג', מתאימה לחיים עם מי שעשה את הונו מההיפראקטיוויות שלו?

ואכן, ביושבו מוקף בשלושת ילדיו היפים בווילה המפוארת ברמת השרון, בשכנות לחבריהם הטובים יואב ומיכל צפיר, שגם קופצים באמצע הראיון לביקור, יצפאן נראה אדם שלו מאוד. הוא מרואיין משופשף וזהיר לבלי די, אמן ההכחשה. לא מוכן אפילו להודות בעובדה שהוא איש עשיר, מהאמנים היותר עשירים שיש כאן, על אף שאין לו שום סיבה להתבייש - את הונו עשה ביושר, בעבודה קשה מאוד ובזכות כישרונו בלבד. באחרונה, כך התפרסם, קנה דירת פאר באחד המגדלים החדשים. אבל אין להם שום כוונות לעבור לשם בקרוב, הוא אומר, "אני חייב ירוק סביב, קצת שקט. הרעש של תל אביב לא עושה לי טוב".

פה ושם קולטת האוזן שיחות טלפון בהן מושמעים שמותיהם של מקומות בחו"ל שבהם הוא מברר הזדמנויות עסקיות. ההצלחה והעובדה שישראל היא ארץ קטנה מאוד מצמיחות סביבו דרך קבע מיני שמועות. אחת מהן, עיקשת במיוחד, מדברת על נטייתו להימורים ועל נסיעות למועדונים סגורים לחברים בלבד לצורך זה. על אף שכבר נכתב על כך לא מעט, ממהר יצפאן להכחיש: "אני מכיר הרבה מאוד אנשים שמהמרים יותר ממני וגם שמהמרים פחות ממני", הוא אומר, "אבל זה לא דבר כפייתי אצלי. כל העיסוק הזה בנושא הוא עניין פסול וצהוב וזו הסיבה שאני לא אוהב להתראיין".

גם כך הוא מתמחה בהפקת שערוריות. ב"יצפאן", בכבלים, הוא הפך את הצרפתים ואת צרפת לשק החבטות שלו.

אתה באמת חושב שהצרפתים הם חרא של עם?

"מתי אמרתי דבר כזה? יש בעיה של אנטישמיות כלפי יהודים בכל אירופה וזו בעיה שמתגברת".

אבל לא היתה לך בעיה ללעוג לצרפתים, ללגלג על אנשי כמורה איטלקים?

"זה הכל היה רק במסגרת התוכניות של קנדיד-קאמרה (מצלמה נסתרת) של יגאל שילון. אף פעם לא עשיתי דברים כאלה בתוכנית שלי. ובעניין הקנדיד-קאמרה, אין דבר שאני אוהב יותר מזה. זה אלתור טהור ותדעי לך שכמעט אף פעם אנשים לא נעלבים ועובדה שב-98 אחוז מהמקרים הם מסכימים שנשדר. בעיני יגאל שילון הוא גאון".

מה בעיניך ההבדל בין משחק בתיאטרון לטלוויזיה?

"משחק בתיאטרון זה ההפך מטלוויזיה במובן הזה שפה אני עם קבוצה שלמה של שחקנים והמחזה מאוד ברור וקבוע מראש ואין מקום לאלתור. בטלוויזיה אני תמיד מאלתר. אני מאלתר במונולוג ובראיונות ובקטעי המשחק. נקודת המוצא שלי בתיאטרון שונה לגמרי, היא גם שונה לגמרי מנקודת המוצא של מופע יחיד. יש בזה גם משהו יותר קל כי אתה לא לבד על הבמה. חוץ מזה יש גם הפרטנר שלי יעקב כהן, שחקן נפלא, קומיקאי גדול. החזרות שלנו הן בית ספר לצחוק. זו גם הפעם הראשונה בחיים שיש לי במאי אחר מאילן רונן, משה נאור, ואני חייב לומר שאני כל כך נהנה ממנו".

איפה אתה מרגיש יותר במקום הטבעי שלך?

"בכל דבר שאני עושה אני מרגיש טוב, גם במופע, גם בטלוויזיה וגם בהצגה".

מה מניע אותך?

"מה זאת אומרת מה מניע אותי? הצורך לפרנס את ילדי. זו העבודה שלי. זה לא משהו שאני עושה בינתיים עד שאעבור למכון ויצמן".

והפרסום?

"זו תוצאת לוואי של העבודה שבחרתי לי. אני לא אומר שאני סובל ממנו".

הפרסום הזה, וגם מידה לא מבוטלת של חוצפה, הפכו את יצפאן ליוצא ובא בבתיהם של אנשים משפיעים. אדם שמכיר אותו היטב מספר איך "בטלפון אחד שלו הוא מצליח להשיג גם את ראש הממשלה". הוא היה ידוע ביחסיו הטובים עם אריק שרון, שאיתו נפגש על בסיס קבוע, ועד כמה שיישמע הדבר מוזר הוא מסוגל, וכך אף עושה, לדבר שעות על פוליטיקה, על האופן שבו נהרסו חייו בעקבות רצח רבין, על העדר מנהיג, על טיפשותה של גולדה שמנעה שלום עם הסורים ועוד כהנה וכהנה.

ההורות, הוא אומר, היא הדבר הכי חשוב שקרה בחיים שלו "עד היום, כשעידו הבן הגדול שלי קורא לי אבא, אני קצת מתפלא". הוא אבא היסטרי וחרד אבל גם מציב גבולות: "פתאום צריך לחנך, זה הדבר הכי חשוב. אמרתי לגלית, הכי חשוב זה אנגלית, כלי נגינה ושחייה".

לא מוזר לך שהם לא מתפקעים מצחוק כשאתה אומר להם ללכת להתקלח?

"לפעמים כן. אבל הם גם מאוד מצחיקים אותי. הבן שלי יכול בעשר וחצי בלילה לבוא ולהגיד 'תעשה לי הופעה'. מה שכן, כל יום לפני השינה אני שר לנטע שלושה שירים, 'נומי נומי', 'לילה טוב לירח', שזה שיר שחיברתי לה, וגם 'חפץ חיים' של חוה אלברשטיין שאני נורא נורא אוהב. בכלל אני משוגע על זמר ישראלי. אני אוהב את שלמה ארצי, אריק איינשטיין, אהוד בנאי, גידי גוב. אני נורא אוהב מוסיקה ישראלית".

חשבת פעם לשיר?

"אני לא זמר. אני שר רק כשזה משרת את המערכון".

מה מצחיק אותך?

"קודם כל גלית. היא מאוד מצחיקה אותי. גם רבקה מיכאלי נורא מצחיקה אותי. היא נהדרת. אשה שעושה הכל ברצינות ולא לוקחת את עצמה ברצינות. תיקי דיין מחוננת ולא נשכח את יוסי בנאי, אדם שידע לספר סיפור והיה שחקן וזמר אדיר וכמובן הגדול מכולם - שייקה אופיר. אני עוד הספקתי לראות אותו בהופעה ב'עיר הנוער'. זה היה גם רגע מקסים וגם עצוב לראות שחקן ברמה כזאת מופיע שם".

אולי בהשראתו, יצפאן עובד עכשיו לראשונה בחייו על סרט באורך מלא, המבוסס על הדמות של השוטר אפללו שגילם בתוכניתו, "מין ורסיה מתקדמת של השוטר אזולאי", כדבריו. "פעם שאלו אותי למה אני לא עושה קולנוע, ואמרתי שצריך לקום בארבע בבוקר וזה לא בשבילי. אבל עכשיו כשפתאום יש לי זמן בין כל הדברים שאני עושה, וכשפתאום לקולנוע הישראלי, תודות לאחים אדרי ויס והוט ורשת וקשת, יש כזאת קפיצה בארץ ובעולם והמון צופים, נורא מרתק אותי לעשות סרט קולנוע. תהליך העבודה הוא מאוד קשה כי צריך למצוא סיפור ובמקביל לו כמה עלילות".

אתה אדם שמח?

"כן. בסוף בסוף אתה צריך לשמוח. השמחה נותנת הרבה כוח".

ומה תעשה כשתהיה גדול?

"בקרוב אני עומד לעקור עם כל משפחתי למילווקי". *

neril@haaretz.co.il



בחזרות בהבימה. המרחק מהדמות הוא עצום ובכל זאת זה גם מאוד דומה


עם אשתו גלית ושלושת ילדיו. הוא סוג של אמא עיראקית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו