שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
תום שגב
תום שגב
תום שגב
תום שגב

מקובל להעריך שבתי המשפט הצבאיים של בעלות הברית הרשיעו אחרי מלחמת העולם השנייה 5,000 פושעים נאצים והוציאו להורג 800 מהם, רובם ככולם בגרמניה ובאוסטריה. המשפטים הידועים ביותר נערכו בנירנברג ובדכאו. גם מדינות אחרות, ובראשן בריה"מ, ערכו משפטים משלהן. איש אינו יודע אל נכון כמה אנשים הורשעו בהם. מחקר חדש שפורסם בימים אלה בדק את שפיטת הפושעים הנאצים במולדתם גרמניה. התוצאה תביך כל מי שהאמין ב"גרמניה אחרת".

ב-60 השנים שיצאו בין 1945 ל-2005 נפתחו בגרמניה יותר מ-36 אלף תיקים נגד 172 אלף חשודים. הנה לכאורה מספר מרשים למדי. אך תשעה מכל עשרה חשודים לא הועמדו למשפט. פסקי הדין נגעו רק ל-14 אלף נאשמים. יותר ממחציתם יצאו זכאים, בדרך כלל "מחוסר הוכחות". רק 6,656 גרמנים הורשעו.

חוקר המכון רב היוקרה להיסטוריה חדשה במינכן, אנדריאס אייכמילר, בדק ומצא שתשעה מכל עשרה אשמים הורשעו בשל פשעים שביצעו בתוך הרייך הגרמני, כלומר לא בשטחי הכיבוש. רוב האשמים הורשעו בשל חלקם בפשעי "ליל הבדולח" ורק כ-9% בשל מעשיהם במחנות הריכוז בגרמניה.

פחות מ-500 גרמנים הורשעו בגין חלקם בהשמדת היהודים; רק 204 מכל האשמים הורשעו ברצח. רוב האשמים יצאו בעונשים קלים למדי: שליש מהם נידונו לתקופות מאסר של חודשים אחדים, עד שנה. רק 9% מהנאשמים נידונו ליותר מ-5 שנות מאסר ורק 166 מהם קיבלו מאסר עולם. שישה עשר נאשמים נידונו למוות: רק ארבעה מהם הוצאו להורג, ועונשם של היתר הומר למאסר עולם; אחד הצליח להימלט. בין האשמים היו כ-400 נשים. רובן הואשמו בפשעים קלים יחסית, כגון הלשנה, ובהתאם לכך גם נידונו לעונשים קלים.

רוב המשפטים נערכו בשנים הראשונות אחרי המלחמה. מערב גרמניה עוד היתה נתונה להלם התבוסה והשתדלה להתקבל חזרה למשפחת העמים. בשנות ה-50 פחתו המשפטים, בין היתר בשל המלחמה הקרה. בראשית שנות ה-60 ניכרה עלייה קלה, אולי גם בהשפעת משפט אייכמן.

מספרם הגבוה של החשודים משקף נכונות לאומית לקבל אחריות על פשעי המשטר. מספרם הזעום של הנאשמים מעיד על מגבלות יכולתה של שיטת המשפט הליברלית להתמודד עם פשעי רודנות ומלחמה. הגרמנים לא חוקקו חוקים מיוחדים לצורך זה. העונשים הקלים שהוטלו על הנאשמים וכן חוקי התיישנות וחנינות שאיפשרו לרבים מהפושעים להתחמק מעונש, משקפים את האווירה הציבורית שליוותה את המשפטים האלה: הנתונים הסטטיסטיים החדשים מצביעים על מגמה להקל בעונשם של הנאצים, בעיקר ברוצחי היהודים.

הספורטאי הראשון בכנסת

כדורסלן העבר טל ברודי אומר שהיה רוצה להיות הספורטאי הראשון שנבחר לכנסת. לצורך זה הצטרף השבוע לליכוד. בשלב הזה עוד לא ברור אם ברודי יצליח להיבחר, אך ברור שלא יהיה בכנסת הספורטאי הראשון.

חברי כנסת רבים אוהבים להתפאר בעברם הספורטיווי. ברודי ירצה אולי לטעון שאיש מחברי הכנסת לא היה עד כה ספורטאי מקצועי, אך גם זה לא נכון. חבר הכנסת ג'ורג' פלש ישב בבית פרומין כשברודי עוד היה דרדק בניו ג'רזי. זה היה בכנסת השנייה, בראשית שנות ה-50. פלש ייצג את הציונים הכלליים. הוא היה שחיין ושחקן כדורמים. בנעוריו היה קפטן "הכח וינה" ופעם גם היה קפטן הנבחרת של אוסטריה כולה.

שנים רבות לפני שמכבי תל אביב שמה את ישראל על המפה, כפי שהתמוגג אז ברודי, כבר שיחקה נבחרת הכדורמים של מכבי חיפה בסוריה, במצרים, בלבנון וביוון, וזכתה בניצחונות מפוארים, בין היתר הודות לכוכב הנבחרת ג'ורג' פלש. לימים היה פלש ליו"ר ההנהלה העולמית של מכבי; בכנסת השנייה היה בין היתר חבר ועדת החוץ והביטחון ויותר לא נבחר. הוא מת ב-1990.

אשה בעל כורחה

נחמה ליבוביץ היתה מורה אגדתית לתנ"ך. פרופסור באוניברסיטת תל אביב וכלת פרס ישראל, היא התפרסמה בין היתר הודות ל"גיליונות" שהיתה מפיצה באמצעות הדואר בין אנשים שפנו אליה, ובהם עיונים בפרשות השבוע.

אחותו של ישעיהו ליבוביץ היתה אחת הנשים המפורסמות בישראל. אך הצלחתה בעולם שנחשב גברי לא עשה אותה לפמיניסטית. להיפך: היא התנגדה לפמיניזם. "לא זה רצון הבורא", פסקה. זה לא עזר לה, כותבת חיותה דויטש, הביוגרפית שלה בספר שפירסמה לא מכבר ("נחמה", הוצאת ידיעות אחרונות): "בסופו של דבר, לא הועילה התנגדותה של נחמה להצגת הצלחתה כ'הצלחה נשית'. ברבות הימים היתה למודל נשי נערץ של תלמידת חכמים, מודל שהמדרשות לנשים שקמו בשנים האחרונות אוהבות להתרפק עליו".

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ