שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

אומרים שהפעם, לשם שינוי, הבחירות יתמקדו בכלכלה, ולא בשלום וביטחון. לגמרי בלי ביטחון אי אפשר אצלנו, אז מדברים על "רשת הביטחון" לחוסכים ולגמלאים. כך נוח יותר לכולם. במקום לדבר על חלוקת ירושלים, ציפי לבני תהיה פנויה להציג את ניקיון כפיה. מי זוכר שהיא יצקה מים על כפיו של אריאל שרון, ששלח את בנו לשבת במקומו בבית הסוהר?

העיסוק בכלכלה משחרר גם את אהוד ברק משאלות מטרידות, כמו האם מחמוד עבאס (אבו מאזן) הוא פרטנר לשלום, ואם לא - מה יורשו של יצחק רבין מציע לעשות עם השטחים? בנימין נתניהו, במקום להסביר איך "השלום הכלכלי" שלו מסתדר עם כיבוש והתנחלויות, יוכל לנפנף במוניטין שלו כמשיח כלכלי.

ואולם, הסטת סדר היום ל"רשת הביטחון" הכלכלית אינה מחייבת כמובן את השכנים. בשעה שהישראלים עסוקים בתעמולת בחירות, בכסות דיון ב"עתידנו הכלכלי", איראן וסוריה עוסקות בעתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. בשבוע שעבר השתיים העניקו חסות לכינוס מיוחד של "ועדת זכות השיבה" שהתקיים בדמשק. הוועדה הסתערה על סעיף הפליטים ביוזמת השלום הערבית, והכריזה כי זכות השיבה היא זכות אינדיווידואלית השמורה לכל פליט, וכי לשום גורם אין סמכות לנהל עליה משא ומתן.

בד בבד, בכינוס שרי החוץ של מדינות הליגה הערבית, שהתקיים בקהיר, שר החוץ הסורי, וליד מועלם, התייצב לימינו של חמאס בעימות עם פתח. הוא זכה על כך להתקפה חריפה מצדו של נציג הרשות, סאיב עריקאת. באותו שבוע הודיע סגן נשיא סוריה, פארוק א-שארע, שהגדה המזרחית של הכנרת היתה ותהיה הגבול בין ישראל לסוריה. משמע, בעוד כמה חורפים שחונים הגדר תגיע לחמי טבריה.

ממלכת ירדן, הסיסמוגרף הרגיש ביותר לזעזועים אזוריים, החלה כבר להתכונן ליום סגריר. המלך עבדאללה נואש כמעט מהמשא ומתן הנצחי בין ישראל לפלשתינאים, ופתח את דלתו לראשי חמאס. כמו מנהיגים ערבים אחרים, המלך הירדני מאמין שימיו - לכל היותר, חודשיו - של אבו מאזן בשלטון ספורים. החלטתה הטרייה של המועצה המרכזית של אש"ף, להוסיף לשלל תאריו את התואר הריק מתוכן "נשיא מדינת פלשתין", מדגישה את חולשתו של האיש, ששם את יהבו על התהליך המדיני.

במשך שנה שלמה אבו מאזן הצליח, בדוחק, להסתיר את ערוותה של הבטחת אנאפוליס. העברת השלטון בישראל לקואליציה שאינה מאמינה בפתרון מדיני של הסכסוך הישראלי-הפלשתיני, תציג אותו ואת דרכו במערומיהם. או אז, התואר "מלך פלשתין", ואפילו הנשיא החדש של המעצמה החזקה בעולם שייכנס בינואר לבית הלבן, לא יעצרו את מצעד הניצחון של חמאס מרצועת עזה למוקטעה ברמאללה. וכשממשלת ישראל תיאלץ להחזיר לשם את הממשל הצבאי, משלם המסים הישראלי יצטרך לשלם גם בעבור רשת ביטחון למובטלי השטחים.

כל עוד אין פיגועי התאבדות, אפשר לתפוס טרמפ על המשבר הכלכלי-החברתי העולמי ולהתרחק מהמשבר המדיני-הביטחוני המקומי. פגז אחד שיוסיף הרוגים בדרום הארץ יעשה למערכת הבחירות מה שיוזמת השלום של 22 מדינות ערב אינה מצליחה לעשות להן.

הבחירות לכנסת ה-18 חשובות מדי מכדי לבזבזן על כלכלת בחירות. חבל שהבוחר הישראלי יתפתה ליפול ב"רשת הביטחון" שטווים לו פוליטיקאים, שאינה אלא רשת הסוואה לסכנות חמורות שבעתיים מחסרון כיס זמני. ממילא, איש מהמתמודדים אינו מסתיר בכובעו נוסחת קסם לשיקום האמון בשוק ההון, הצלת קופות הגמל, הגדלת קצבאות הילדים וצמצום תקציב הביטחון. כמה בעלי זכות בחירה יודעים להצביע ולו על הבדל אחד בגישות הכלכליות של המפלגות הגדולות? הרי רק לפני כמה ימים מנהיג האופוזיציה נתן את ברכתו לתוכנית הכלכלית החביבה של ראש הממשלה. זה לא הכלכלה, טמבל. הפעם, יותר מתמיד, זה שלום וביטחון.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ