בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איידס: תוחלת חיי החולים עלתה, אבל אין חיסון באופק

החדשות הטובות הן שתוחלת החיים של חולי האיידס עלתה. החדשות הרעות הן שלמרות זאת, שני מיליון חולים מתו בשנה האחרונה בלבד - מיליון וחצי מתוכם ביבשת אפריקה. והחדשות הרעות באמת הן שבניגוד להבטחות מהמאה שעברה, חיסון לנגיף האיידס לא נראה באופק

תגובות

ב-3 ביולי 1981 דיווח העיתון "ניו יורק טיימס", כי "41 מקרים של סרטן נדיר התגלו אצל הומוסקסואלים". כתב העיתון, לורנס אלטמן, דיווח בהשתאות על התפרצויות אלימות במיוחד של הסרטן באזור ניו יורק וסן פרנסיסקו, שהביאו למותם של החולים בתוך פחות משנתיים. שום רופא לא ידע להסביר את התופעה.

זו היתה הידיעה הראשונה. ידיעה קטנה, שסיפרה סיפור גדול - סיפורה של המגיפה הקטלנית והמפחידה ביותר של סוף המאה ה-20, מגיפת האיידס. שילוב של כמה גורמים - מחלה המועברת באמצעות קיום יחסי מין, שיעור חולים ניכר בקרב הומוסקסואלים ותמותה ודאית ומהירה - הפך את המלה "איידס" למלה מפחידה שהס מלהזכיר. כתבות טלוויזיה על חולים דמויי שלד, עם כתמים סגולים על הרגליים והפנים, הבעיתו את הצופים. הידיעה שמדובר במחלה סופנית חשוכת מרפא יצרה פאניקה אדירה, והסטיגמה שדבקה בחולים מפני שמקור ההדבקה העיקרי הוא ביחסי מין היתה דומה אולי רק לזו שדבקה במצורעים לפני מאות שנים.

25 שנה אחרי שזוהה הנגיף המחולל את המחלה (HIV) המצב שונה לחלוטין. אם לנשיא ארצות הברית, רונלד רייגן, נדרשו שש שנים תמימות רק כדי להוציא את המלה "איידס" מבין שפתיו, הנשיאים שאחריו, ובמיוחד ביל קלינטון וג'ורג' בוש הבן, דנים במחלה בטבעיות. חלק גדול ממאמץ הפילנתרופיה הנוכחי של קלינטון מוקדש למאבק באיידס, וכהונתו המסתיימת של בוש התאפיינה בגידול ניכר במשאבים שהוזרמו לחקר המחלה.

אם בתחילה טענו גורמים בימין הנוצרי בארה"ב כי "ההומוסקסואלים פועלים נגד הטבע, ולכן הטבע מעניש אותם במחלה", כיום, בעקבות אינסוף שעות מעבדה ועשרות מיליארדי דולרים, ברור כי זו לא "מחלה של הומואים" (אף כי הם עדיין קבוצת סיכון), וכי גם גברים הטרוסקסואלים ונשים חשופים למחלה. את התדהמה שחולל השחקן רוק הדסון ב-1985, כשהודיע שלקה במחלה, שיחזרו מאז הסולן פרדי מרקורי והכדורסלן מג'יק ג'ונסון. המלה "איידס" מופיעה במדורי הבריאות. היא מתארת אמנם מחלה קשה ואלימה, אבל הרבה פחות מפחידה.

ובכל זאת, רבע מאה חלפה מאז החל עולם המדע לחקור את המחלה, ותשובה ניצחת עדיין לא נמצאה. קוקטייל התרופות, שנכנס לשימוש לפני כ-12 שנים, מקטין באופן דרמטי את כמות הנגיפים בגוף ומאפשר כיום לחולים לחיות חיים ארוכים וכמעט-נורמליים, אבל גם הוא לא מספק מרפא למחלה. הניסיונות החוזרים ונשנים למצוא חיסון למחלה הסתיימו, עד כה, בכישלון צורב. בסך הכל אפשר לומר שעולם המדע עדיין עומד משתאה אל מול המחלה המוזרה הזאת, שחדרה בסערה לחיינו לפני פחות משלושה עשורים והפילה מאז מיליונים רבים של חללים.

קוטלת הצעירים

מבין 33 מיליון בני אדם הנושאים את נגיף האיידס (בסוף 2007), שני שלישים חיים ביבשת אפריקה. שלושה רבעים ממקרי המוות מהמחלה בשנה האחרונה בעולם כולו (כ-2 מיליון), התרחשו ביבשת זו. בסך הכל, כ-5% מהבגירים ביבשת חולים באיידס וכ-90% מהילדים החולים בעולם הם אפריקאים.

בשאר העולם שיעור חולי האיידס נמוך בהרבה. למעט כמה יוצאי דופן (תאילנד, אוקראינה, רוסיה, סורינאם) שיעור החולים מכלל האוכלוסייה נע סביב 0.5% (0.1% בישראל). אבל ביבשת אפריקה, ובעיקר ב"אפריקה השחורה" (מדרום לסהרה), מדובר בשואה של ממש. בכמה מדינות, שיעור חולי האיידס גבוה מ-25% (בסוואזילנד למשל), ושיעור הנשים החולות בגיל 15-24 מגיע אף ל-40%. במדינות אלה הפגיעה משמעותית גם מבחינה כלכלית, שכן מרבית החולים הם צעירים בגיל העבודה. מיליוני ילדים גדלים כיתומים משום ששני הוריהם מתו כתוצאה מהמחלה.

במצב דברים שכזה, מפתה להניח שהסיבה לאי-מציאת התרופה האולטימטיווית היא כלכלית: כמו בנוגע למחלות אחרות, ספק רב אם לענקיות התרופות הבינלאומיות יש בכלל אינטרס לפתח תרופה, שהשוק שלה למעשה אינו קיים. בהינתן העובדה שרשויות הרפואה הציבוריות באפריקה לא יוכלו ממילא לממן טיפול במיליוני החולים, ומכיוון שהמחקר הרפואי קשור בעבותות לאינטרסים כלכליים, נדמה כי ההסבר לאי מציאת התרופה טמון בחוסר הכדאיות של ההשקעה.

ואולם, אומרים מומחים ישראלים לחקר האיידס, ההסבר ממש לא כלכלי. ד"ר איציק לוי, מנהל שירות האיידס במרכז הרפואי שיבא בתל השומר, אומר כי "באופן יחסי, ההשקעה במציאת פתרון לאיידס אינו פרופורציונלי למספר החולים. במשך השנים הושקעו עשרות מיליארדים של דולרים במחקר, ולהערכתי יש לחברות התרופות אינטרס ברור למצוא תרופה או חיסון".

הבעיה, אומר לוי, היא שנגיף האיידס הוא "בעל החיים הכי מתוחכם שעולם המדע פגש. זה אחד מבעלי החיים החכמים בעולם, ולכן המאבק בו קשה כל כך. הוא יודע להסתגל לתנאים משתנים במהירות גבוהה מאוד. הנגיף מסוגל להשתנות אלפי פעמים ביום ולכן יש לו המון וריאציות בגוף האדם. אחרי כמה ימים אפשר לראות מוטציות רבות שלו בגוף. על כן הוא עמיד מאוד לתרופות ומסתגל כמעט לכל לחץ שמפעילים עליו".

בעיה נוספת, אומר לוי, היא שהגן של נגיף האיידס נכנס לגן של האדם. "תוקפים רבים (חיידקים או וירוסים) אינם מכניסים את עצמם לתוך הד-נ-א. ולכן, ברגע שמערכת החיסון מזהה אותם, נגמר הסיפור. היא מסוגלת להתמודד אתם. נגיף האיידס דומה במובן הזה לווירוס במחשב, שמסוגל לשתק את כל הפעילות שלו ושהמחשב לא מסוגל להתמודד אתו. במקרה של איידס, בשביל להשמיד את התוקפים, צריך להשמיד את כל תאי האדם".

גם ד"ר דן טורנר, מנהל מרכז האיידס במרכז הרפואי סוראסקי בתל אביב, סבור כי הבעיה של עולם המדע נובעת מתכונותיו של הנגיף. "מנגנוני הנגיף אינם מאפשרים לתרופות להגיע לכל המערכות בגוף, כלומר למערכת הדם, העצמות או העצבים. על כן, גם הקוקטייל יכול רק להוריד את מספר הנגיפים בגוף אבל לא לחסל אותם לגמרי. הנגיף מתוחכם, ויודע להסתתר".

הטיפול התרופתי, אומר טורנר, מוצלח באופן יחסי, וכיום כבר מתחילים לדבר על גריאטריית איידס, כלומר על התמודדות עם תופעות של חולים בגיל הזיקנה. ואולם, מבחינת המאמץ לפתח חיסון, "אנחנו רחוקים מכך מאוד. האור ממש לא בקצה המנהרה. רק בשנה האחרונה נכשל ניסוי גדול מאוד של חברת התרופות 'מרק', שהתבצע באפריקה. התוצאות הראו שמי שקיבל תרופת-דמה (פלצבו) היה חסין יותר למחלה מאשר מי שקיבל את החיסון.

"כישלון מהדהד כזה, שאף אחד לא יודע להסביר אותו, הביא את משרד הבריאות האמריקאי להכריז על הפסקה טוטלית של השקעה במחקרים קליניים. האמריקאים הגיעו למסקנה שמבחינה מדעית, לא כדאי לעסוק כעת בחיסונים אלא בתרופות. המסר של הרשויות האמריקאיות היה, בעצם, 'חבר'ה, תחזרו למעבדה, תמשיכו לחקור'. במובן הזה, הלכנו עכשיו עשר שנים אחורה. ההבנה כעת היא שאנחנו רחוקים מאוד ממציאת חיסון. אפילו יותר מזה: בעולם המדע כבר החלו לשאול אם אפשר בכלל ליצור חיסון למחלה".

אופטימיות מוקדמת

ידיעה קטנה שהגיעה מברלין לפני כחצי שנה יצרה גל של אופטימיות. היא סיפרה על גבר חולה איידס, שלקה בסרטן הדם (לוקמיה) ונדרש להשתלת מוח עצם. רופאיו החליטו לעשות ניסוי, ולבדוק מה יקרה אם ישתילו אצלו מוח עצם מתורם, שגופו חסין למחלה (אצל כ-1% מהאוכלוסייה חסר קולטן מסוים בגוף, שמונע הדבקה באיידס). שנה אחרי ההשתלה התברר כי בגופו של המושתל אין יותר עדות לנגיף.

הידיעה הזאת עוררה התרגשות גדולה, אך לוי ממהר לצנן אותה. "ראשית, מדובר בחולה אחד בלבד, ואי אפשר להסיק מכך מסקנות כלליות", הוא אומר. "מלבד זה, בהשתלת מוח עצם יש סיכון תמותה של כמעט 30% וזה הליך יקר ומסובך מאוד. כיום, כשקוקטייל התרופות מספק מענה סביר, מאריך את החיים בשנים ארוכות ומאפשר אורח חיים נורמלי, נראה כי טיפול כזה הוא לא יעיל ולא ישים". על כן, אומר לוי, רוב ההשקעה במחקר כיום היא בשיפור מתמיד של הקוקטייל, כך שיוכל להתמודד עם יותר ויותר מוטציות של הנגיף.

ובכל זאת, התבוננות היסטורית על 27 שנים של מחלה, מספקת כנראה דווקא סיבה לאופטימיות. פרופ' צבי בנטואיץ, שהיה הראשון בישראל לעסוק באיידס, אומר כי כשהחל לטפל בחולים, בדצמבר 1982, היה ברור לו ולהם שהוא "מוביל אותם אל הקבר". ב-2008, אומר בנטואיץ, שהקים את המרכז הראשון לאיידס בבית החולים קפלן ועומד כיום בראש המרכז למחלות טרופיות ואיידס באוניברסיטת בן-גוריון, מדובר בסך הכל במחלה שהיא כמעט כרונית.

"המחקר המדעי של האיידס הוא ככל הנראה אחד ההישגים הגדולים ביותר במאה ה-20", הוא אומר. "בתוך תקופה קצרה יחסית הצליחו לגלות את הגורם למחלה ולפתח תרופה, שאמנם לא מחסלת את הנגיף, אבל משנה באופן דרמטי את תוחלת חייו ואת אורח חייו של החולה. זה נכון שבתחום החיסון יש אכזבה גדולה, אבל אם מסתכלים על מחלות קשות אחרות, המצב הרבה פחות טוב. ברוב מקרי הסרטן, למשל, אנחנו עדיין לא יודעים את הגורם, ובוודאי שאין לנו טיפול הולם באותה רמה".

כמי שעוסק שנים רבות כל כך באיידס, בנטואיץ נשאל פעמים רבות מה תחזיתו לעתיד. "שאלו אותי בעבר מתי יהיה חיסון, ועניתי, 'בתוך חמש שנים'. הייתי אופטימי וטעיתי בגדול. היום כששואלים, אני כבר לא יודע להגיד. האם בכלל יימצא חיסון? להערכתי כן. שתי תופעות נותנות לי בסיס לתקווה. האחת היא שיש אנשים שנחשפו למחלה ולא נדבקו. כלומר, ייתכן שיש עוד פוטנציאל מבחינת ההגנה הטבעית של הגוף. תופעה שנייה היא שהתברר שקופים מסוימים נושאים את הנגיף, אבל אצלם הוא לא גורם בעיות. כלומר, ייתכן שיש דרך לגרום לנגיף להיות בגוף, אבל בצורה לא פעילה".

בכל מקרה, כל המומחים טוענים שחיסון אחד נמצא כבר מזמן. קוראים לו סקס בטוח, ובמלה אחת - קונדום.


הרוצחים הגדולים בהיסטוריה

"המגיפה השחורה" תקופה: 1347-1351 מספר קורבנות: כ-50 מיליון באירופה (שליש מהאוכלוסייה), וכ-100 מיליון בכל העולם

מלריה תקופה: הופיעה לראשונה בסין ב-2500 לפני הספירה. קיימת גם כיום מספר קורבנות: נחשבת למחלה הקטלנית בתולדות האנושות. 2.7 מיליון בני אדם מתים מהמחלה מדי שנה, וכ-2,800 ילדים מתים מדי יום. המחלה הודברה במערב

אבעבועות שחורות תקופה: 1518-1530 מספר קורבנות: מיליוני אצטקים ובני אינקה

"השפעת הספרדית" תקופה: 1918 מספר קורבנות: 50-100 מיליון בכל רחבי העולם

טיפוס תקופה: 1914-1918 מספר קורבנות: 9 מיליון

איידס תקופה: 1981 ועד היום מספר קורבנות: כ-25 מיליון



חולים בדבר, פרט מציור מהמאה ה-14


יתוש האנופלס, מחולל המלריה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו