בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אתם עשיתם את הדרך מן התולעת אל האדם, ועוד יש בכם הרבה מן התולעת

ארבעה פרקים מתוך "דברי הפתיחה של זרתוסטרה", החלק הראשון בספרו של פרידריך ניטשה "כה אמר זרתוסטרה". תירגמה מגרמנית אילנה המרמן

תגובות

1כאשר היה זרתוסטרה בן שלושים, עזב את ארץ מולדתו ואת האגם של ארץ מולדתו והלך אל ההרים. כאן התענג על רוחו ועל בדידותו ולא עיף עשר שנים. אך בסוף נהפך לבבו ובוקר אחד קם עם שחר והלך ועמד לפני השמש ודיבר אליה ואמר: "הוי, כוכב גדול! מה היה אושרך לולא היו לך מי שאתה מאיר להם! עשר שנים עלית ובאת הנה אל המערה שלי: לולא אני והנשר והנחש שלי, כי עתה מאסת באורך ובדרך הזאת.

אבל אנחנו חיכינו לך בכל בוקר, פרקנו מעליך את יתרת השפע שלך ובירכנו אותך בעבורה. והנה קצתי בחוכמתי, וכמוני כדבורה שאספה דבש יותר מדי, נחוצות לי הידיים המושטות. רוצה אני לתת במתנה ולחלק, עד אשר שוב ישמחו החכמים בבני האדם בשיגעונם ושוב ישמחו העניים בעושרם. לשם זה עלי לרדת אל המעמקים: כמוך עם ערב, כשאתה הולך אל מאחורי הים ומביא אור גם לשאול, הוי, כוכב עשיר עד בלי די!

גם אני, כמוך, חייב לרדת ולשקוע, כמו שמכנים זאת בני האדם שאני רוצה לרדת אליהם. לכן, תן נא לי את ברכתך, הוי, עין שלווה שיכולה לראות גם אושר מופלג ולא לקנא! ברך את הכוס שרוצה לעלות על גדותיה עד אשר יינגרו ממנה המים בזהבם ויישאו ויביאו את זיו תענוגך לכל מקום! והנה הכוס הזאת רוצה שוב להיות ריקה, וזרתוסטרה רוצה שוב להיות אדם".

ככה החלה שקיעתו וירידתו של זרתוסטרה.

2זרתוסטרה ירד לבדו במורד ההר ואיש לא פגש אותו. אך כאשר בא אל היערות עמד מולו פתאום זקן אחד שיצא מבקתתו הקדושה לחפש שורשים ביער. וכה אמר הישיש לזרתוסטרה:

"לא זר לי הנודד הזה: לפני שנים עבר פה. זרתוסטרה היה שמו; והנה נהפך לאחר. אז נשאת את אפרך אל ההרים: התרצה היום לשאת את אשך אל העמקים? האם לא תירא מפני עונשו של מבעיר בערות? כן, ידעתי: זרתוסטרה הוא. עינו זכה וסביבי פיו לא יסתתר הגועל. הלא כרקדן הוא מהלך.

נהפך לאחר זרתוסטרה, נהפך לילד זרתוסטרה, ער זרתוסטרה: ומה לך אצל הישנים? חיית את חייך בבדידות כמו בים, והים נשא אותך. אוי לך, הרוצה אתה לעלות על היבשה? אוי לך, הרוצה אתה שוב לסחוב את גופך בעצמך?"

ענה לו זרתוסטרה ואמר: "אוהב אני את בני האדם".

"ואני", אמר הקדוש, "האם לא הלכתי אל היער ואל השממה כי אהבתי את בני האדם יותר מדי? ועכשיו אני אוהב את אלוהים: את בני האדם איני אוהב. האדם הוא בעיני דבר רחוק מדי מן השלמות. אהבת האדם תמית אותי". ענה לו זרתוסטרה ואמר: "מה זה דיברתי על אהבה! מביא אני לבני האדם מתנה!"

"אל תיתן להם מאומה", אמר הקדוש. "טוב יותר שתפרוק מעליהם משהו ותישא אותו עמם יחד - זה הדבר שייטיב עמם יותר מכל: ובלבד שייטיב עמך! ואם רוצה אתה לתת להם, כי אז אל תיתן להם אלא נדבה, ואף זאת: חכה עד אשר יפשטו יד ויבקשו אותה ממך!"

"לא", ענה לו זרתוסטרה, "איני נותן נדבות. אינני עני דיי לתת נדבות". צחק הקדוש על זרתוסטרה ואמר: "אם כן, שים לב שיקבלו את אוצרותיך! אין הם בוטחים במתבודדים ואינם מאמינים שאנחנו באים לתת מתנות. קול צעדינו ברחובות נשמע להם בודד מדי. וכמו בזמן שהם שומעים בלילה, על מיטותיהם, איש מהלך שעה ארוכה לפני זריחת השמש, הם בוודאי שואלים בלבם: לאן הוא שם פניו, הגנב? אל תלך אל בני האדם כי אם הישאר ביער! ואף טוב יותר שתלך אל החיות! מדוע לא תרצה להיות כמוני - דוב בין הדובים, ציפור בין הציפורים?"

"ומה עושה הקדוש ביער?" שאל זרתוסטרה.

ענה הקדוש ואמר: "אני מחבר שירים ושר אותם, וכשאני מחבר שירים, אני צוחק ובוכה ונוהם: ככה אני משבח את האל.

בשיר ובבכי ובנהמה אני משבח את האל אשר אלוהי הוא. ואתה, מה מביא לנו אתה במתנה?"

שמע זרתוסטרה את הדברים האלה ובירך את הקדוש ואמר: "מה יש לי לתת לכם? ועתה, הניחו לי ואסתלק מהר, כדי שלא אקח מכם מאומה!" - וכך נפרדו השניים זה מזה, הזקן והאיש, והם צוחקים כשני נערים קטנים. אבל כאשר היה זרתוסטרה לבדו, דיבר אל לבו ואמר: "הייתכן הדבר! הקדוש הזקן הזה עדיין לא שמע כלל ביער שלו שאלוהים מת!"

3כאשר בא זרתוסטרה אל העיר הסמוכה שעל יד היער, מצא שם עם רב מתגודדים בכיכר השוק: כי הבטיחו להם שיחזו בהולך על חבל. וכה אמר זרתוסטרה לעם:

מלמד אני אתכם את העל-אדם. האדם הוא דבר שיש להתגבר עליו. מה עשיתם כדי להתגבר עליו? כל היצורים עד כה בראו משהו שמעבר להם: ואתם רוצים להיות השפל של הגאות הגדולה הזאת, ואף לשוב אחור אל החיה ולא להתגבר על האדם? מהו הקוף לאדם? צחוק או בושה מכאיבה. וכך ראוי שיהיה האדם לעל-אדם: צחוק או בושה מכאיבה.

אתם עשיתם את הדרך מן התולעת אל האדם, ועוד יש בכם הרבה מן התולעת. לפנים הייתם קופים, וגם עתה האדם עודנו קוף יותר מכל קוף שהוא. ואפילו גדול החכמים שבכם, אף הוא רק התפלגות, כלאיים של צמח ורוח רפאים. וכי מצווה אני עליכם להיות לרוחות רפאים או לצמחים? הנה אני מלמד אני אתכם את העל-אדם! העל-אדם הוא משמעות הארץ. יאמר רצונכם: יהי העל-אדם משמעות הארץ!

משביע אני אתכם, אחי, שמרו אמונים לארץ ואל תאמינו למדברים אליכם על תקוות על-ארציות! רוקחי רעל הם, אם מדעת ואם שלא מדעת. הם בזים לחיים, הם גוועים למות ומורעלים בעצמם, עייפה מהם הארץ: ולוואי שיסתלקו להם! לפנים היה החטא לאלוהים גדול החטאים, אבל אלוהים מת ועמו מתו גם החוטאים האלה. ועתה הדבר הנורא מכל הוא לחטוא לארץ, ואת בני-מעיו של האחד שאין לו חקר להחשיב יותר מאשר את משמעות הארץ!

לפנים הביטה הנפש בבוז על הגוף: ובימים ההם לא היה דבר נעלה מן הבוז הזה - הנפש ביקשה שיהיה הגוף כחוש, כעובר, מורעב. ודימתה לה שככה תחמוק ממנו ומן הארץ. הה, נפש זו עצמה עדיין היתה כחושה, כעוברה ומורעבת: והאכזריות היתה תאוותה ותענוגה!

ועתה הגידו לי גם אתם, אחי: מה מספר גופכם על נפשכם? האין נפשכם דלות וזוהמה וקורת רוח עלובה? אכן, נהר מלוכלך הוא האדם. רק מי שים הוא יוכל לקלוט נהר מלוכלך בלי להזדהם. הנה אני מלמד אתכם את העל-אדם: הוא הים הזה, בו יוכל בוזכם הגדול לשקוע. מהו הדבר הגדול ביותר שתוכלו להתנסות בו? הלא הוא השעה של הבוז הגדול. השעה שבה אפילו אושרכם יהיה לכם לגועל, הוא ותבונתכם והמידה הטובה שלכם עמו.

השעה שבה תאמרו: "מה אכפת מאושרי! דלות הוא וזוהמה וקורת רוח עלובה. והלא אושרי היה עליו להצדיק את הקיום עצמו!" השעה שבה תאמרו: "מה אכפת מתבונתי! האם תאבה היא לדעת כמו שיתאב הארי למזונו? דלות היא וזוהמה וקורת רוח עלובה!"

השעה שבה תאמרו: "מה אכפת מן המידה הטובה שלי! עדיין לא יצאתי מגדרי בגללה. כמה עייפתי מהטוב ומהרוע אשר בי! הכל דלות וזוהמה וקורת רוח עלובה!"

השעה שבה תאמרו: "מה אכפת מן הצדק שלי! איני רואה שאני גחלת-אש. והרי הצדיק גחלת אש הוא!"

השעה שבה תאמרו: מה אכפת מרחמי! האין הרחמים הצלב שמוקע עליו זה אשר אוהב את בני האדם? והרי רחמי אינם צליבה".

האם כבר דיברתם ככה? האם כבר זעקתם ככה? אח, לו כבר שמעתי אתכם זועקים ככה! לא חטאכם כי אם הסתפקותכם במועט היא אשר זועקת לשמים, קמצנותכם אפילו בחטאכם היא אשר זועקת לשמים! אייהו הברק אשר ילקוק אתכם בלשונו? איה השיגעון אשר יש להזריק לכם? הנה אני מלמד אתכם את העל-אדם: הוא הברק הזה, הוא השיגעון הזה! אחרי אשר דיבר זרתוסטרה את הדברים האלה, קרא אחד מן העם: "עכשיו שמענו די על המהלך על החבל; עכשיו תנו לנו גם לראות אותו!" וכל העם צחקו על זרתוסטרה. אבל המהלך על החבל סבר שאליו הדברים מכוונים וניגש למלאכתו (...).

6הנה התחיל בינתיים המהלך על חבל במלאכתו: הוא יצא מדלת קטנה והלך על החבל שנמתח בין שני מגדלים וככה היה תלוי מעל לכיכר השוק ומעל לעם. עוד הוא בחצי הדרך והנה נפתחה הדלת הקטנה שנית וברנש ססגוני, מראהו כמראה מוקיון, קפץ החוצה והלך בצעד מהיר אחרי הראשון. "קדימה, פיסח," קרא קולו הנורא, "קדימה פגר, נוכל, חיוור-פנים! פן אדגדג אותך בעקבי! מה לך פה בין מגדלים? מקומך במגדל, לכלוא אותך צריך, חוסם אתה את הדרך לאחד טוב ממך!" - ועם כל מלה הלך והתקרב אליו עוד ועוד:

והנה, כאשר היה רק צעד אחד מאחוריו קרה הדבר הנורא וכל הלשונות נאלמו דומייה וכל העיניים קפאו דום - הוא פלט צעקת שטן וניתר ודילג מעל לעומד בדרכו. וכאשר ראה הלה את יריבו והנה הוא מנצח אותו, איבד את ראשו ואת החבל; הוא השליך מידו את המוט וצלל מהר ממנו, כמו מערבולת של ידיים ורגליים, מטה-מטה. כיכר השוק והעם אשר בה דמו לים בהתרגש עליו הסערה: הכל ברחו ונפוצו זה מזה ונפלו זה על זה, ובייחוד במקום אשר הגוף עמד לנחות שם. אבל זרתוסטרה עמד תחתיו ולא זז והגוף נפל קרוב מאוד אליו, וכולו פצע וחבורה ומכה טרייה, אבל עוד לא מת. כעבור שעה קלה שב המרוסק להכרתו וראה את זרתוסטרה כורע ברך על ידו. "מה מעשיך פה?" שאל לבסוף, "מזמן ידעתי שהשטן ישים לי רגל. עכשיו הוא גורר אותי אל הגיהינום: התרצה לעצור בעדו?" "בי נשבעתי, ידידי", ענה לו זרתוסטרה ואמר, "כל זה לא קיים כלל, מה שאתה מדבר עליו, לא השטן ולא הגיהינום. נשמתך תמות עוד לפני גופך: אל תירא עוד!"

האיש נשא אליו את עיניו באי-אמון. "אם אמת בפיך", אמר, "כי אז איני מאבד דבר באבדי את החיים. אינני הרבה יותר מחיה שלימדו אותה לרקוד במכות ובלחם צר".

"לא ולא", אמר זרתוסטרה, "עשית את הסכנה לאומנותך, בזה אין שום דבר בזוי. ועכשיו אתה מת בגלל אובמנותך: לכן אקבור אותך במו ידי".

אחרי אשר דיבר זרתוסטרה את הדברים האלה לא ענה עוד הגוסס, ורק הניע את ידו, כמחפש את ידו של זרתוסטרה להודות לו. -

***

התרגום מוקדש לזכרו של יורגן ניראד (1939-2000), בן זוגי, שהשנה, ב-15 בדצמבר, ימלאו שמונה שנים למותו. את ההתוודעות אל כתיבתו ואל הגותו של ניטשה אני חבה לשנת חייו האחרונה של יורגן: בחודשי מחלתו, בחדר הבידוד שבבית החולים, ישבנו וקראנו ותרגמנו מכתביו של ניטשה (עשרה ימים לפני מותו ראה אור הספר "ניטשה", סדרת "פרוזה אחרת", עם עובד, 2000, והוא פרי העבודה המשותפת הזאת). יורגן - איש הרוח ואיש הארץ - לימד אותי גם להתפעל וגם להסתייג מן הפילוסוף, הסופר והמשורר הפרוע שהיה ניטשה. אבל בייחוד הוא לימד אותי ליהנות, חרף אסון המחלה שאיים לכלוא אותי כליל בכבליו ובתעתועיו, מן התעוזה והמעוף של ניטשה. ליהנות מחריפות תובנותיו, שרבות מהן עודן מפתיעות וקולעות בדייקנות מעוררת השתאות אל אמיתות עמוקות בנפש האדם והחברה המודרנית. כפסע מן המוות שאבתי מיורגן כוח והשראה להיאחז בפרקים נבחרים מהכתבים האלה, להפיג בעזרתם מעט מן האימה והצער, ולהפליג עמם ועמו אל מחוזות אחרים, הרחק מעמוד העירוי וצינורותיו ומתקניו המתקתקים, אל המרחבים הפראיים של חירות לא נודעת ואולי גם לא אמיתית, ולהתרפק קצת על האשליה ש"הגדולה אשר באדם היא היותו גשר ולא מטרה: הדבר אשר אפשר לאהוב באדם הוא היותו הליכה אל מעבר ושקיעה וירידה מטה". השנה חזרתי לתרגם את ניטשה, את "כה אמר זרתוסטרה", ותוך כדי התרגום אני שבה אל החודשים האחרונים ההם - גם אל הסבל וגם אל האושר והחירות שידענו באותם ימים שנינו יחד, ואל הגעגועים והכרת הטובה שאני יודעת עכשיו, בלעדיו.

א.ה.



איור: ערן וולקובסקי

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו