שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הזמיר המאחר

(בעקבות יוליאן טובים)

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יהודה אטלס איור: שמוליק כ"ץ

גברת זמיר בקנה מתיפחת, מוחה דמעתה בשולי המטפחת; בעלה, מר זמיר, היא בוכה ללא הרף, מאחר לחזר לארחת הערב.

הוא יצא מהקן כבר לפני שעתים לטיסת התרגעות של בין הערבים: להשקיף מגבה על נחל וגבע, לצלל, להמריא, לחוש את הטבע, לנוח לרגע על ראש האמיר, ואם יזדמן - גם לפצח בשיר. כמשורר ויוצר ואמן אמתי, הוא זקוק לבדידות ולפנאי אכותי; אולי, כ? קוה, שבזו השעה

יתמזל מזלו ויתפס השראה, ויחצב מתוכו נעימה ענגה, שתמיס את הלב, תרגש ותגע. הוא יוצא, כך אמר, לשעה, לא יותר, עושה רק סבוב ותכף חוזר.

לפני שיצא הוא הבטיח, ברור, שלא יטעם עד שובו אף פרור, כי הגברת זמירה כבר חגרה הסנר ושלפה מחבתות וסירים אין מספר, והחלה, אותה טבחית מדפלמת, להכין לכבודו ארחה מהממת:

יבחושים בחרדל, צרצרים במרחשת, זנבות ראשנים בביצה מקשקשת. כיסוני פרעושים על מצע חרציות, צואר של עכבר ממלא קרציות, פשטידה של כנים בענבי שועל שוקי חרגולים עם נבטי אצטרבל, מרק פשפשים עם צרעה מעשנת, מחית חלזונות עם בצל ושמנת. אמצת קרפדה על גריל גחלים, טגני מקקים עם נזיד נמלים, שפודי ערצבים בטעם לימון, פאי לטאות בחמאה וכמון,

ולקנוח מעדן שקבל פרס ראשון בפריז במסעדת השף רובושון: לפתן סלמנדרות במוס של כמהין, עם קציפת אור-ירח ובשם יסמין.

את כל אלה, רטנה, ערכתי פה חיש על מפת תחרה מקורי עכביש, ארחה-של-מלכים, מנחת לב אוהב, ולכן העלבון כה מר וצורב: אם עוד ישתהה בעלי המשורר, הרי כל התקרבת הזאת תתקרר! הוא הבטיח לחזר, הן דיקן אין ממנו, שעתים חלפו - וה"ילד" איננו. כועסת, רותחת, מדאגת נורא, אולי, חלילה, משהו קרה.

אולי סתם תעה בדרכו ולכן עורר את רגזו של זמיר שכן, שזעם על פלישה לא חקית לתחומו ותקף את אישי והקיז את דמו.

או אולי כשנח על צמרת הארן הוא נתקל בדורס חד שן וצפרן.

אולי מרב סלסולים הוא שכח את כללי הזהירות - ונפל בפח: כשירד למנוחה בחרשה בין הרים הוא נלכד ברשתו של ציד צפרים, שמכרו בפרוטות לאיזו גברת שחשקה נפשה בצפור מזמרת.

מעכשו הזמיר, עוף של חפש וטבע, נעול מאחורי סורגים דרך קבע, כששוביו-סוהריו של אישי האסיר מצפים, מה נורא, שיפצח גם בשיר. וככה, הרחק מביתו שבקן, ימק בכלובו בעלי המסכן.

ואולי, חלילה, עפרוני צר-עין (גם הוא צפור-שיר, אבל ליגה זין) ארב לו בסתר בצד מסלולו, תלש נוצותיו וגנב את קולו, זה הצליל הקסום של זמרה מסתלסלת שאין עוד כמוה ליפי בחלד. אז אולי בעלי האהוב, היקר, מוטל לו אי-שם, מרוט ומנקר וסבור שכיון שאבד את הקול הגיע סופו ואבוד כבר הכל.

ואולי, הזמירה בחשש מהרהרת, הוא פגש בדרכו זמירה אחרת, (או קכלית, או צופית, או חוחית-דרדרים; קשה בימינו לסמך על גברים), צעירה ופזיזה, שעשתה לו עינים, נפנפה בזנבה, רפרפה בכנפים, וכ?, כשעמדה על צמרת הברוש, סחררה הנפקה לאישי את הראש. אז אולי העבדה שהוא כה מאחר היא סימן שהוא שר כבר בקן אחר.

עודה מתיסרת, דמעות בעיניה, והנה בעלה נצב לפניה, קולו בגרונו, כל נוצה בו זורחת, פוסע לקן ושורק לו בנחת.

מה קרה, הוא שואל, מפתע עד מאד, למה הבכי, על מה הדמעות?

אתה מתפנן, עונה לו הגברת, ואני מדאגה פה כמעט מתפגרת.

איפה היית, דאגתי נורא, צלצלתי כמעט למוקד משטרה. זה כל-כ? מעליב וכל-כך מבאס, יכלת לשלח, לפחות, אס-אם-אס. הארחה שהכנתי כבר לגמרי קרה, נו, אולי כבר תגיד, מה קרה, מה קרה?! סלסל הזמיר במתק קולו וזמר לזמירה הדומעת מולו. הו, למה תבכי, הוא ככה לה שר, כשאני, בעלך, כל-כך מאשר?!

נכון, שיצאתי מלא דאגה: הגיל, את יודעת, כבר לא חגיגה; הכנף קצת כבדה, הגרון קצת נחר, ומסים ומשכנתה ודאגות של מחר, כל אמן רציני בימינו עשוק כשכחות צעירים מציפים את השוק. 'תה יכל לסלסל בקולרטורות, ההמון הנבער יעדיף רק חלטורות; כל צוחן עול-ימים, בלי קול ובלי מסר, ב"זמיר נולד" מקבל ציון עשר, ועל כן וירטואוזים דגולים כמוני נדחפים לזרועות הדכדוך והעני.

יצאתי, אם כן, די מצברח, אבל בדרך קרה מהפך.

שלות בין ערבים בשדה וביער גרשה מלבי הדאגה והצער. הבריזה נשבה וקרני החמה הפיזו את כל היקום בדממה. השיר שזמרתי, את לא תאמיני, יצא כמו קדנצה של פגניני. על כנף משב-רוח מאד מסים, ראיתי ת'שמש צונחת לים, ענן של ערבית משנה צורתו וערב קדום יורד לאטו. כ? עמדתי לבד על צמרת עץ אדר אומר לעצמי: העולם די בסדר. אפלו עם עפרוני קנאי ובועט הייתי מוכן לשיר אז דואט. נכון, יש כאב, דאגות, בעיות, אבל בס?-הכל כמה כיף לחיות!

נו תראו, היא קבלה, אי? ההוא מתלהב, כשאני, פה לבד, אוכלת ת'לב. מה אכפת לי בריזה, דואט, מהפך, כשכל מה שבשלתי ילך אל הפח. בגלל אחור שכזה, דודתי, כידוע, זרקה את בעלה מן הקן לשבוע.

אמר הזמיר: מה חשוב הסיר, אם בזמן שחלף חברתי לך שיר: יצירה חדשנית עם מצלול כה מרשים, שכלה לכבודך, היפה בנשים; נעימה, חלומית, מזהירה, מסתלסלת, שלא נשמעה עוד כמוה בחלד. כשאפתח פי לשיר, נסים ונפלאות, כל זמירי המרחב יצאו לגמלאות. רק אטעם לי קמצוץ וארטיב ת'גרון ומיד אחר-כך אפצח לי ברן.

נו בסדר, בסדר, חיכה הזמירה, שמעתי אותך מתחלה עד גמירה. אתם, הגברים, הרי די חרוצים לכל מחדליכם למצא תרוצים. א? עדין, בכל הספור שספרת, אין הסבר משכנע מדוע אחרת.

אה, עקר שכחתי, הזמיר אז אמר, מרב שהייתי שלו ומאשר, החלטתי, כשחשתי שוב בעל-ער?, לחזר ברגל את כל הדרך

אנרגיה מתפרצתיוליאן טובים, 1894-1953

המשורר היהודי-הפולני יוליאן טובים (1894-1953), מגדולי משורריה של פולין ומנהיג קבוצת המשוררים הגרמנית "סקמנדר", הרבה לכתוב גם שירים לילדים. רבים משיריו תורגמו לעברית, הן כספרים עצמאיים והן בתוך לקטים שונים.

טובים נולד בלודז' ב-13 בספטמבר וחי בפולין כל ימיו, פרט לחמש שנים במשך מלחמת העולם השנייה, שבהן נשלח לגלות והתגורר בברזיל ובארצות הברית. ספרו האוטוביוגרפי "פרחים פולניים" נכתב בתקופת השואה. הקריירה שלו החלה בפרסומו של מניפסט זועם שחולל מהומה. לאורך השנים שירתו התאפיינה באנרגיה מתפרצת ובמתח רגשי גבוה.

בין ספריו למבוגרים שתורגמו לעברית אפשר למנות את "אנו, יהודי פולין" (הוצאת מאגנס) ו"תוכן לוהט: מבחר שירים מפולנית" (הוצאת טברסקי).

בין קובצי השירה לילדים שתורגמו לעברית: "אדון טרללון" (הוצאת ליכטנפלד), "קטינא והלווייתן" (ספרית פועלים, 1956) ו"פלאי פלאים" (ספרית פועלים).

השיר "הזמיר המאחר" תורגם לעברית פעמים אחדות. בין השאר על ידי בנימין טנא בספר "פלאי פלאים", תחת הכותרת "הזמיר המאחר" (ספרית פועלים); על ידי שמשון מלצר בספר "הזמיר שאיחר לשוב" (יהושע צ'צ'יק, 1970); על ידי שושנה דזנט-רצ'ינסקי בספר "לילדים באהבה", תחת הכותרת "הזמיר איחר לבוא" (הוצאת גוונים); ועל ידי אריה חורשי בספר "גדי לבדי החכם מכולם" (הוצאת ליכטנפלד, 1982).

גרסה בימתית של השיר הועלתה בשנה שעברה במסגרת פסטיבל חנוכה של המדיטק בחולון, על ידי בית הספר לאמנויות הבמה של מכללת סמינר הקיבוצים, בשיתוף המכון הפולני, במסגרת הצגה המבוססת על שירי הילדים של טובים, בבימוי ישראל גוריון.

במקורו ובתרגומיו לעברית זהו שיר קצר יחסית (של ארבעה בתים ו-16 שורות). התרגום הוא בעיבוד חופשי ומותח את השיר לכדי סיפור מחורז.

יהודה אטלס הוא סופר ומתרגם של ספרי ילדים, מחבר הספר "והילד הזה הוא אני", ועורך הסדרה "ספרים שאהבתי" בהוצאת קלסיקלטת

שמוליק כ"ץ הוא צייר ומאייר, זוכה פרס למפעל חיים של המוזיאון לקריקטורה וקומיקס בחולון. בין השאר אייר את סדרת ספרי חסמב"ה ואת הספר "דירה להשכיר". ב-1961 אייר את השיר "הזמיר המאחר" לתרגומו של בנימין טנא

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ