בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קצת קשה אז נשברים?

תגובות

היה לו קשה למשה צרויה להב. איירה: תרצה ולד. הוצאת עם עובד, עמ' לא ממוספרים, 59 שקלים

רכישה או השאלה של ספר היא מעין חתימה על חוזה. אבל החוזה המעניין והאינטימי יותר הוא זה שנחתם בעת הקריאה, ומתרחש במרחב הפיסי והנפשי בין האדם לבין הספר שהוא אוחז בו. בספרות לפעוטות, כשזקוקים למתווך, מבוגרים שיקראו להם, קשה להתעלם מהאילוץ שבבסיס החוזה הזה: גם אם הילדים הם אלה שבחרו את הספר (על פי האיורים בדרך כלל), הרי שהטקסט הכתוב, תהיה איכותו אשר תהיה, נכפה עליהם פעמיים; פעם אחת על ידי הכותבים (זה החכם, המודע לכוחו), ופעם אחת על ידי המבוגרים שמקריאים לילדים את הספר בקולם ומממשים אותו בטון הקריאה ובהדגשות המוסיקליות במהלכה.

שמו של הספר, "היה לו קשה למשה", הבהירה לי מיד את נקודת המוצא של המספרת: משה הוא ילד ספציפי וקשה לו; ולכן מתאים לכנות את הילד "משה"; כי "משה" נחרז טוב מאוד עם "היה לו קשה". הכל מתוכנן כדי שהמסר יילמד - מוכרחים להתגבר על הפחד מפני כישלון.

ואכן, כשהתחלתי לקרוא בספר גיליתי שכאן הפתעות לא יהיו. משה הוא ילד חששן ואמו שולחת אותו לקנות פטרוזיליה. הוא מנסה להתגבר על הפחד שביציאה אל הרחוב ואז מאבד את דרכו ופוגש בחבורה עליזה: "משה ראה שער, וארגז חול,/ עץ בפינה מטיל צל עגול,/ ובצל, על ספסל, יושב איש גדול./ על האיש הגדול יושב בובון/ מצחיק ומקושט בעניבת פפיון,/ מתנועע בחן, מנגן באקורדיון./ וסבא ותינוק עליז,/ גברת עם כלבלב בסל/ וילדה על אופניים/ עומדים מסביבו ומוחאים לו כפיים". אבל כל מה שמתרחש עכשיו מבוקר ונשלט על ידי המספרת שחשוב לה ללמד את משה להתגבר על הפחד. איך אומרים הילדים? "היא מחליטה עליו": "משה כל כך רצה להיות איש גדול,/ או להישאר משה, אבל אחר, שמעז ויכול,/ משה שמשתתף בהצגה על הספסל,/ משה שמבקש בלי להתבלבל בכלל"; ובאמת, מיד הוא מצליח להתגבר על הפחד. משה ניגש לאיש הגדול ומבקש ממנו לנגן, והאיש הגדול אומר "כן", כמובן, כי גם לאיש הגדול יש תפקיד, הוא צריך לעזור למשה. ובסוף הטוב אמא מגיעה, דואגת, אבל מהר מאוד מבינה שהילד הצליח: "ואמא, שקודם כעסה ודאגה,/ הביטה במשה שלה וחיבקה אותו מאוד".

באחד הראיונות אמרה להב שהיא כתבה את הספר בהשראת השיר של ע. הלל: "יוסי, ילד שלי מוצלח". אבל בניגוד למשה, יוסי של ע. הלל הוא ילד "חי"; מה שמוביל את יוסי לפעול כפי שהוא פועל נשאר עלום, ולאמו נותר רק לקבל את העמימות הזאת.

את הספר של צרויה להב הקראתי לבתי בת החמש, מנצלת אותה לכבוד הרשימה הזאת, אבל היא נרדמה באמצע הקריאה. איני יודעת מדוע: הספר, הניסיון שלי להשתמש בה או העייפות הרגילה של שעת ערב מאוחרת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו