בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קליפת תפוח הזהב, ש"י עגנון | תמול שלשום היום

תגובות

קליפת תפוח זהב

ש"י עגנון. איירה: לי קורצווייל. הוצאת שוקן, 47 עמ', 68 שקלים

כל הורה לילדים סרבני ירקות ממליץ על הפטנט הבא: צלחת ועליה פרצוף מחייך עשוי מפלפל, מעגבנייה ומזיתים, או לחילופין, חתול עם שפם גזר וזנב מלפפון. זו הדרך הבטוחה לקיבתו וללבו של ילד חובב מזון מתועש. עיקרון דומה מיישמת הוצאת שוקן בלקט הקטן הזה של סיפורי עגנון: מזון רוחני משובח בעל ערכים מוכחים בהגשה מושכת, צבעונית ומסבירת פנים, לילדים הנוטים יותר לספרים פופולריים וטרנדיים, או סתם לבהייה מול מסך הטלוויזיה.

איך לא חשבו על זה קודם? כמובן שחשבו: בין אם באמצעות עיבודים של קלאסיקות, כלומר, גרסאות מדוללות ומסורסות של יצירות קלאסיות, או בדרך הנוכחית, העדיפה בוודאי, שמצרפת לטקסט המקורי ביאורים, איורים ועיצוב שובה לב.

הביצוע והפרטים אכן ראויים לכל שבח. העיצוב אלגנטי, בהיר ונקי; הטיפוגרפיה - טקסט מנוקד והארות בדפוס כחול - יפהפייה ומאירת עיניים; והאיורים - ובכן, שלא במקרה נפלה הבחירה על האמנית ששמה הוא לי קורצווייל, כשמו של פרשנו האגדי של עגנון, ברוך קורצווייל. איוריה של קורצווייל, שיש להם אופי של איורי קומיקס עכשוויים (מזכירים במידת מה את עבודותיהן של רותו מודן ובתיה קולטון) משתלבים בחן רב, מלווים יפה את הטקסט ולפעמים מוסיפים ממד פרשני להארות הכתובות ומדגימים באמצעות ציור ביטוי מורכב. ההארות עצמן, שכתב שי רודין, ברורות, מפורטות ומנוסחות היטב. גם אם יהיו ילדים שיחשבו שחלקן אינו חיוני, צריך לתת קצת קרדיט לילדים שנולדו עם עכבר ביד.

אשר לסיפורים עצמם: הטקסט העגנוני, אין כמעט צורך לומר, רחוק מאוד משפתם העכשווית ומעולמם של רוב הילדים, קהל היעד המשוער של הספר. שניים מהסיפורים שנבחרו - מ"אויב לאוהב" ו"מעשה בעז" - הם בחירה צפויה יחסית; הם מצויים בתוכנית הלימודים לבתי הספר כבר שנים רבות (את "מעשה העז" אני זוכר היטב מבית הספר היסודי) עובדה שעלולה להוות מכשול.

יתרונם המובהק של סיפורי עגנון הוא שגם מופשטים משלל הפרשנויות האלגוריות וההגותיות שלהם, הם יכולים לדבר אל לבם של ילדים, ככל אגדה. זה נכון במיוחד לגבי "מעשה העז", סיפורה של העז המופלאה והמערה המוליכה לארץ ישראל, שמקורו עממי ויש בו אלמנט של הרפתקה ומיסתורין - גם אם סיומו הנוגה (שחיטת העז) היה מן הסתם שונה מאוד, לו נכתב בידי מי שקריטריונים חינוכיים עכשוויים ועקרונות של תקינות פוליטית לנגד עיניו. "קליפת תפוח זהב" הוא ההפתעה של הלקט הזה - זהו מעין טור הומוריסטי על פולמוס ציבורי ועל קשייו של אזרח תם-לב מול שרירות-לבה של הרשות. אף שהוא סיפור על-זמני, יש בו בכל זאת אלמנטים המעידים על הזמן והמקום שבו נכתבו. למרבה הצער, האלמנט הסאטירי בסיפור עשוי לעבור מעל ראשם של קוראים צעירים, ובכך לאבד משהו מטעמו.

אבל, בסופו של דבר, השאלה היא אם הפטנט יעבוד. שתי נסייניות בנות תשע (שקוראות ספרים) נאותו ללא התלהבות יתרה לדגום את המוצר, ומכיוון שההילה העגנונית רחוקה מלהרשים אותן, נזקקו להסבר רקע קצרצר ("זכה בנובל, זה כמו אוסקר של סופרים"). הן הגיבו בהפגנת עניין מאופק להקראה של סיפור אחד והבטיחו לקרוא את שאר הספר בהזדמנות קרובה. הישג לא רע בהתחשב בתחרות העזה על תשומת לבן מצד סדרות הארי-פוטריות, ושלל המסכים; הנה נמצאה דרך מצוינת להתוודעות נעימה ולא מכאיבה לקאנון העברי.

אבנר שץ הוא סופר ומבקר ספרות




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו