שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

אני אחליט

בכל מה שנוגע לחינוך הספרותי, על ההורים לבחור ספרים לילדיהם, ולא להיכנע לטעמם

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שהם סמיט

"לא אחת נזדמן לי לשמוע מפי סופרי ילדים, ובייחוד מפי גננות הכותבות לילדים, כשהם ממליצים על יצירותיהם: קראתי דבר זה באוזני הילדים והם נהנו מאוד! אם תבוא אחרי זה ותאמר כי אף-על-פי-כן השיר או הסיפור לקוי, לא יאמינו לך בשום עניין ואופן: הדבר עבר כבר את הביקורת הראשונה של אלו שהוא מיועד להם ונתקבל, ומה אתם המבוגרים מבינים בו. 'הילדים אוהבים את זה' זו התשובה המקובלת".

את הדברים הנוקבים האלה, האקטואליים עד אימה, כתבה לאה גולדברג, כבר ב-1943, במאמר זעיר אך נשכני בשם "משהו על טעמו של הילד" (בכתב העת "אופקים"). לטענת גולדברג, מבוגרים רבים מדי "בארצנו" משוכנעים כי "הילד הינו טוב-טעם מטבע ברייתו" וזאת בעת שלתפישתה, ילדים רכים הינם חסרי-טעם, חובבי קיטש (כתוב ומצויר) אוהדי כתיבה סנטימנטלית ומשוללי כלים לזהות איכות אמנותית. תשעה מכל עשרה ילדים, היא כותבת שם, "יעדיפו את יופיה של פרסומת לסבון על פני זו של יצירת אמנות, אלא אם כן יורגלו לאמנות / ספרות".

קצת לא נעים להסכים - ועוד בפרהסיה - עם דעה בת יותר מ-60 שנים, ולא סתם מפני יושנה, אלא מפני שהעידן הזה, בניגוד לעידן של גולדברג, הוא עידן הרלטיוויזם והדמוקרטיה, והוא העידן השייך לילדים, המכבד את זכויותיהם, מאווייהם, דעותיהם - והבה נודה, גם את גחמותיהם. עליכם, הורים נאורים, סובלנים ורגישים, נגזר לעמוד מנגד (חמושים במשנתו של הפילוסוף והמחנך ג'ון דיואי), ולאפשר לרך להתנסות בעצמו ולהחליט. "את לא מחליטה עלי!" כמאמר הטף. ובכן, לפחות בכל מה שנוגע לחינוך הספרותי, אני תמימת דעים עם גולדברג: על ההורים לבחור ספרים לילדיהם, ולא להיכנע לטעמם.

"טעם": המלה ממש מפתה לאנלוגיה מתחום המזון, שאף הוא נושא מסעיר-הורים. מה הילד אוכל, מה הוא מכניס לפה, כלומר לגוף שלו. כולנו - הורים מתוסכלים לילדים עוכרי-ירקות - שמענו וקראנו את העצות התזונתיות, איך להרגיל ילדים למאכלים חדשים, במתינות, בהדרגה, בעיקשות. טעם - יודעים כולנו לדקלם - נרכש. ואף על פי כן כה רבים מאתנו נכשלים; גם היום הילדים יאכלו שניצל וצ'יפס.

נדמה לי שדווקא בתחום המזון לנפש - התפריט הספרותי - קל יותר להיות עיקשים. להטעים מזה ומזה, לפעמים במנות קטנות (הצצה בעמוד אטרקטיווי אחד) עד שיתרגלו, וילמדו להוקיר את הטעם; ספרות יפה יכולה לעורר, לכל היותר, סירוב. לא את רפלקס ההקאה.

מתבקש לשאול: ומה בדבר ממתקים? כאן יש לי הרגשה שאילו הייתם שואלים את הדודה של שומאיש הייתם נענים בלאו נחרץ: "שום ממתקים! שום סוכרים! שום צבעי מאכל! "שמעתי", כותבת גולדברג, "כי כאן בארץ מהלך מיד אל יד איזה 'יוסי' מסכן, שהילדים, ובייחוד הילדות, בכל חלקי הארץ ובכל חוגי היישוב בולעים אותו כבכורה ושופכים נחלי דמעות על מר גורלו." "ואותו 'יוסי'", היא מבהירה, "רחוק מלהיות ספר אידיאלי למקרא ילדים, לטעמנו". כמה תמימה, אפילו נלעגת, נשמעת טרונייתה של אשת הרוח היוצאת, בלשון רבים, להגנת התרבות, מפני "יוסי" אחד סר טעם ומסכן. וכמה רחוקה המציאות הניבטת מן הטרוניה (כמה ספרי ילדים כבר יצאו ב-1943?) מזאת שלנו, מן השוק הפרוע הזה - שוק הספרים - מוצף הג'ינג'ים הסדרתיים, חבורות כוח המוח, המחץ והלב. וכמה שונים הסופרים של פעם, אפילו חסרי הכישרון שבהם, מן המוכרים והמוכרות עצמם באתרי מעריצים וולגריים של "ספרי מתנה, נגד אלימות, קבלת השונה", אתרים שבהם תוכלו לראות אותם, ובעיקר אותן, מצולמות בחברת: מעריצים, ידוענים, אתיופים.

דווקא היום, יותר מאי פעם, נדרשת הגנה הורית על הילדים מפני מתקפת הטעם הרע והמסחריות ששוב קשה מאוד להפריד בינם לבין הדבר עצמו - הסיפור.

הנה, לדוגמה, סיפור קטן מן החיים: בתי הצעירה, בת שנתיים וחצי, ביקשה להזמין פעוט אחר מן הגן שלה, לביקור אחר צהריים. הפעוט סירב. מתברר, שכמה דקות לפני כן כבר קיבל הזמנה אטרקטיווית יותר, להצטרף אל חברה אחרת ההולכת דרך קבע ל"שעת סיפור" ברשת סטימצקי. אמו (שלא התלהבה מן החלופה) אמרה שתנסה לשדלו לבקרנו בכל זאת. שעה קלה לאחר מכן, בעוד אני יושבת עם בתי החבוקה בזרועותי וקוראת לפניה מן הספרים האהובים עליה הגיע האס-אם-אס המתנצל מאת האם: הבן מתעקש על שעת-הסיפור. והרי זה בדיוק מה שאנו עושות ברגע זה, חשבתי.

ההבדלים התהומיים בין שעת-סיפור ביתית למוצר הקרוי "שעת סיפור" ראויים בוודאי למאמר נפרד. רבים דיברו על ייחודו של הקשר האינטימי המיוחד הנרקם בין קודקודי המשולש הורה-ילד-ספר ועל חלקו בעיצוב הילד כאדם קורא. ברי כי זו אינה חוויית הקריאה היחידה, ברי כי לקריאה פומבית יש לא רק לגיטימיות, אלא גם ערכים משלה. שני תנאים הכרחיים, בסיסיים, אשר מניסיוני המר כמעט שלא מתקיימים ב"שעות קריאה" למיניהן, הם הקפדה על איכות היצירה ושליטה של המספר בשפה. אבל בעצם התרחשותה של הקריאה בחלל מסחרי מובהק, חלל שהאינטרס הראשון והעליון של מפעיליו הוא למכור (ולא חשוב מה), ויותר מזה, להפוך את ילדיכם הרכים ללקוחות, יש טעם (כן, שוב טעם) לפגם. (טעם אינו שייך רק לספירה האסתטית, אלא גם לזאת המוסרית).

כן כן, גם בתוכי יושבת לה דודה טהרנית, מין בולשוויקית של ספרות, שאם תתנו לה (סלח לי, היינה) תבעיר בכיכר מדורה של כל מה שכתוב רע, מעודד חשיבה סטריאוטיפית, דידקטי, מתחסד ובקיצור, את כל מה שכדאי לרחוק ממנו כמפני אש ומפתה את הילדים - כמו ממתקים - במארז צעקני, בכותרות חנפניות, בלשון סחבקית, בנאלית או סנטימנטלית. יחד עם זאת, אם מפני שבכל זאת אני בת דור אחר (פוסט-מודרניזם וכו'), או מפני שזכורה לי עדיין ההנאה העצומה שהסבו לי זוועות כמו "קופיקו", ואולי גם מפני שאינני דודה של שומאיש אלא אם לשלושה בעלי דעות וצרכים נפשיים משלהם - אני עצמי מעמידה את הדודה ההיא במקומה כשהיא מגזימה: "קצת ממתקים לא יהרגו אותם", אני אומרת לה. את "הממתקים", יודעים ילדי, אני מרשה לשאול בספרייה. בחנות הספרים, מקום שבו לבחירת ספר יש השפעה ישירה על התרבות, אנחנו קונים ספרים "טובים" בלבד. יתרה מזאת (הנה יתרון הרוח על פני הסוכר): קורטוב ספרות קלוקלת לא רק שאינו מזיק אלא אף מועיל. העמדת הספרות הכעורה (או האילוסטרציה הצעקנית) לצד אחותה הספרות היפה מסייעת מאין כמותה להבנת ההבדלים ביניהן. ילדים קטנים אמנם לא מסוגלים להסביר מהו "סגנון" ומה בדיוק הוא כולל, אך הם מסוגלים לחוש בנוכחותו ולהפיק ממנו עונג - רגשי, אינטלקטואלי ואסתטי.

"המעלה הגדולה שבטעם הילדים", מיטיבה לאבחן לאה גולדברג, "היא זו, שהוא גמיש, שהילד הוא בעל דמיון מטבע ברייתו, ויש אפשרות לחנך ולכוון את טעמו בכיוון הרצוי. ולשם כך דרוש לא אמון עיוור בטוב טעמו, אלא ידיעה ויכולת לנצל את גמישות טעמו. חינוך הנוער בענייני ספרות ואמנות, ממש כחינוך הנוער בענייני מוסר והשקפת עולם, הוא בידי מחנכיו ומדריכיו. וכדי שיגדל דור בעל יחס ממשי אל ערכי הרוח של האדם יש צורך להדריכו בגיל רך, ויש צורך במורים ובמדריכים, היודעים לכוון את טעם הילד בזהירות, בלי לאנסו אך גם בלי להסתגל אליו הסתגלות גמורה. מורים ומחנכים שהתנאי הראשון לגביהם בעניין זה הוא: שיהיו הם עצמם בעלי טעם", וזו בעיה נוספת הראויה לדיון נפרד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ