יוסי שריד | קוף לקוף יביע אומר - דעות - הארץ

יוסי שריד | קוף לקוף יביע אומר

ובינתיים

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

קוראי טור זה כבר למדו לדעת, שנטייתו להיפרע מהקמים על השפה העברית לכלותה. קראו לי "טהרן", אני מוכן, מוכן. בכל דור ודור מגיח לו חוקר-מלומד ממערה אפלטונית, מתעקש לשחרר אותנו בעל כורחנו מכבלי הלשון המתוקנת; הפעם עשה זאת פרופסור גלעד צוקרמן, המלמד בלשנות באוניברסיטת קווינסלנד שבאוסטרליה.

החודש פורסם ספרו - "ישראלית שפה יפה", וליווה אותו ראיון מקיף ב"ידיעות אחרונות". צוקרמן מגלה לנו כי השפה השגורה בפינו אינה שפת ישעיהו, ואי אפשר להתייחס ל"עברית שהוחייתה" בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 כאילו היתה המשך ישיר של העברית המקראית. ישראלית היא איפוא שפת כלאיים, לדעתו, מעין הכלאה של עברית ויידיש, שהיא התורמת העיקרית לישראלית, משום שהיתה שפת האם של מחייה.

הטיעון הזה גם איננו חדש וגם ידיים ורגליים אין לו. הרי מי שיידיש היא שפתו, וייקלע לשיחה בעברית בת ימינו, לא יבין מלה, אולי חצי מלה. ואילו מי ששפת התנ"ך והחכמים נהירה לו פחות או יותר - יבין גם יבין, ואף יוכל להשתתף בשיחה. אמנם הוא עלול להישמע מליצי מדי ומיושן, אמנם כמה מלים החליפו משמעות בחלוף 1,750 שנה, ובכל זאת יהיה זה שיח של שומעים ולא שיח של חירשים.

לא הייתי מטריח בתיאוריה בלשנית בטלה ובלה מזוקן, אלמלא ההתרסה העיקרית של צוקרמן, שלאחרונה קונה לה כאן שביתה, ומספרת בשבחה של הנבערות. לשגות זה "חינני", הוא גורס, הטעויות של היום הן הדקדוק של מחר. אין פסול ב"עשר שקל" או ב"ארבע בנים" או ב"אני יחשוב" - הכל שרוי לכם - ושהאקדמיה ללשון לא תבלבל את המוח בתיקוניה הטרחניים ובחידושיה הפלצניים. "אנחנו לא זקוקים למשטרת לשון", הוא אומר.

והוא מסרב להבחין בין סלנג, שהוא חיוני לחיוניותה של שפה, ובין סתם שיבושים שהם סימנים לעם הארצות מדאורייתא; "עשר שקל" איננו סלנג, הוא קשקוש בתחת.

צוקרמן עצמו, לפי עדותו, לא יאמר "עשר שקל", אך הוא מרשה להמון הגס "להתחרקש ולהתקרקש" - מחידושי "ארץ נהדרת" - כי הוא אדם נאור ולא מתנשא. ואם הישראלים מרבים לשגות, לא לשוגים צריך לתקן, אלא העברית עצמה טעונה תיקון, ומתקנים אותה בטיהור כל שרץ לשון; ירידה לצורך ירידה. וזאת ההתנשאות האמיתית בהתגלמותה האקדמית: אמנם אני, הפרופסור, מדבר גבוהה, אבל לך נער-בער הרשות נתונה - שמח בחור בנחיתותך, וילהגו הנערים באוזנינו.

חשוב שאנשים יבינו זה את זה, מסביר צוקרמן, וכל השאר לא חשוב. האם קוף לא יבין קוף? האם קוף לקוף לא יביע אומר? ובכל זאת, ולמרות התרבות גילויי הקופיות בג'ונגל התרבות שלנו, לא היינו רוצים שראשית האדם תהיה גם אחריתו, שמוצא האדם יהיה גם מותרו.

ונחתום בשיר חנוכה: נס לא קרה לנו, פח שמן לא מצאנו. פח או פך, מה זה בעצם משנה, העיקר שאת ההתייוונות ניצחנו.

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ