בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עידן האנטי-רייכל

האוסף המשולש של עידן רייכל הוא אלבום הופעה מוצלח של אמן שנוטה לחד-גוניות

10תגובות

מי שאוהב את עידן רייכל, מי שהיה בהופעות שלו, מכיר בוודאי כבר הרבה זמן את היציאה הווקאלית הזעירה-אך-בולטת הזאת. אני גיליתי אותה רק עכשיו, עם יציאתו של "הביתה, הלוך חזור", אלבום ההופעה המשולש של הפרויקטור הכי מצליח בתולדות הפופ הישראלי.

רייכל, יודו גם חסידיו, הוא לא זמר מצטיין. "חלבי" היא מלה לא רעה לתיאור יכולותיו כסולן. האלבום המשולש החדש לא מציג אותו לפתע פתאום כפנתר ווקאלי. רחוק מאוד מזה. ואף על פי כן, אי אפשר להתעלם מהמחווה הווקאלית המינורית-אך-משמעותית שמופיעה שוב ושוב, כמעט בכל שיר שבו רייכל נותן לארבעת הזמרים שלו לנוח ותופס את המיקרופון בעצמו.

זאת מלה אחת - "כן" (ולפעמים "כן!") - שרייכל משחיל בנקודות אסטרטגיות בתוך השירים. לפעמים הוא עושה את זה בסיומו של משפט מוסיקלי, וכמו אומר לעצמו "כן, עשית את זה", ולפעמים זה קורה לפני תפנית דרמטית בשיר כמעין דירבון עצמי ("כן, אתה מסוגל לעשות את זה"). כך או כך, מדובר בטקס זעיר שמבוצע רק בהופעות (ככל שאני זוכר, ל"כן" הזה אין זכר באלבומי האולפן של רייכל) והוא חוזר על עצמו באופן שיטתי. בפעם הראשונה, בשיר "שאריות של החיים" זה "כן" קצת מבויש. בפעם השנייה, ב"הנך יפה", הוא מעט יותר משוחרר. ובפעם השלישית, ב"חלומות של אחרים", הוא חותם את השיר במה שנשמע כמו קריאת ניצחון (מוצדקת: זה אחד הביצועים הכי טובים באלבום, ואולי הטוב שבהם). יש גם פעם רביעית, בשיר "מנעי קולך מבכי", וההצטברות של הקריאות הספונטניות האלה ממחישה את הערך המוסף שיש לפעמים להופעות בהשוואה לאלבומי אולפן.

הספונטניות (היחסית: רייכל הוא יוצר מבוית מאוד) היא רק אחת הסיבות לכך ש"הביתה, הלוך חזור" הוא אלבום הופעה מוצלח. ההופעות שמוקלטות כאן, מתוך הסיבוב האחרון של רייכל, הן מושקעות ומוקפדות, עם חטיבות מובחרות של כלי נשיפה ומיתר שנהנות מעיבודים נאים, ועם סוללת הזמרים הקבועה של רייכל בתוספת הזמרת הקולומביאנית מרתה גומז והזמרת הרואנדית סומי. זאת גם הפעם הראשונה שרייכל אוסף את להיטיו הגדולים במארז אלבומים אחד, ואחרי תשע שנות קריירה מטאורית הוא הרוויח את הזכות לעשות את זה. אין שום סיבה שאוהדיו לא יהיו מאושרים מהאלבום המשולש הזה.

אני לא צרכן של האלבום הזה. על כל חמישה ישראלים שמתענגים על המוסיקה של רייכל יש אחד שמשתעמם ממנה, ואני נמנה עם המשתעממים. אני יכול להתפעל מהאיכויות של רייכל כמהנדס פופ שיודע לכוון אל לב לבה של בלוטת הטעם המקומית, אני יכול להתרשם פה ושם מהמנגינות שלו, אבל באופן כללי המוסיקה שלו לא מניעה בי שום גלגל, בלשון המעטה.

יש משהו מדולל בעיני ביצירה של רייכל. מדולל בריבוע למעשה. הנדבך הראשון והברור מאליו של המוסיקה שלו הוא הנדבך של מוסיקת עולם בעטיפה פופית נוחה לעיכול. להלן דילול מספר אחת. הנדבך השני, והפחות ברור מאליו, הוא הזיקה של רייכל לזמר עברי ישן. רייכל מושפע מאוד מהעולם המוסיקלי הזה (אפשר לשמוע אצלו הדים לנעמי שמר למשל), והגדולה שלו כאמן פופולרי טמונה ביכולת שלו לתרגם את ההשפעה הזאת לשפה מוסיקלית עכשווית ומקורית. אבל העובדה שהשפה הזאת עכשווית ומקורית לא סותרת את העובדה שרייכל מדלל את המטען של הזמר העברי הישן בכך שהוא לא עומד בסטנדרטים המלודיים והטקסטואליים המאוד גבוהים שלו. להלן דילול מספר שתיים. רייכל הוא מלחין מוכשר, אבל לטעמי הוא חד-גוני מדי. לא תמצאו אצלו את המורכבות הזורמת של שירי הזמר, וגם לא את ההומור שלהם. המוסיקה שלו רצינית מאוד, נאיבית מאוד, יפה אך נטולת עוקץ.

וגם נטולת קצב. זה אולי החיסרון הכי גדול שלו בעיני. נכון שיש באלבום ההופעה החדש כמה קטעים קצביים, אבל אלה היוצאים מן הכלל. רוב השירים של רייכל מתנהלים בקצב זהיר, מרובע, ממושמע, ללא אנרגיה ודינמיקה, והעובדה שהפרקשניסט רוני עברין הוא נגן מצוין לא מצילה את המצב. די מדהים שהיוצר הישראלי שהכי מזוהה עם מוסיקה אפריקאית, שהיא גן עדן של מקצבים, הוא אחד המוסיקאים היותר מאותגרים קצבית במוסיקה הישראלית, שהיא באופן כללי מאותגרת קצבית. וכשחושבים על זה, די מדהים שהמוסיקה הישראלית היא מאותגרת קצבית בהתחשב בכך שהמציאות הישראלית מתנהלת בקצב מטורף.

רייכל היה ללא ספק המוסיקאי הבולט בעשור הקודם, זה שהאירוע המכונן שלו היה האינתיפאדה השנייה. בהנחה שמחאת הצדק החברתי היא האירוע המכונן של השנים הבאות, מעניין איך יישמע המוסיקאי הבולט של העשור הזה. יש סיכוי לא רע שהוא יהיה האנטי-רייכל. *

"הפרויקט של עידן רייכל" - "הביתה, הלוך חזור". הליקון



עידן רייכל. הפרויקטור הכי מצליח בתולדות הפופ הישראלי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו