הנשיא הבא של ארצות הברית - דעות - הארץ

הנשיא הבא של ארצות הברית

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הנשיא ברק אובמה סייר בשבוע שעבר באוטובוס במדינת איווה ומחוצה לה (במקום לטוס אליה וממנה); די לקרוא ידיעה זו כדי להבין, שהמרוץ לנשיאות ארצות הברית החל.

כלי התקשורת אינם חדלים לומר, שהרפובליקאים נוטים יותר ויותר לימין הקיצוני. למעשה, דעותיהם מגוונות כפי שהיו תמיד כי בין ריק סנטורום, הרוצה לאסור הכל, לבין רון פול, הדוגל בלגליזציה של סמים, יש מגוון דעות רחב ברוב הסוגיות החברתיות.

רק בנושא המדיניות הכלכלית אין מחלוקות. כל המועמדים הרפובליקאים מקבלים את השקפת תנועת "מסיבת התה", שכעת חשוב לצמצם את הגירעון הפדרלי (ועם הזמן את החוב הפדרלי) יותר מאשר להמריץ את הכלכלה באמצעות הגדלת ההוצאות הממשלתיות.

המספר הגדול של מועמדים רפובליקאים אינו תופעה נורמלית, והוא משקף את הדעה שניתן להביס את אובמה. סיבה אחת לכך היא, שאין זה סביר שיהיה אפשר להבריא את הכלכלה עד קיץ 2012. הסיבה השנייה היא הפגיעה במוניטין האישיים של אובמה.

בעבר נתפש אובמה בעיני הזרם המרכזי בארה"ב כ"זהיר", אך כעת הוא נתפש כ"חלש", וזאת תכונה מזיקה מאוד בתרבות הפוליטית האמריקאית. בעבר הוא נחשב ל"קר רוח" ו"לא רגשני" (תכונה טובה מאוד), אך כעת הוא נתפש כ"הססן", תכונה שבשילוב עם "חלש" יוצרת קוקטייל קטלני. כשהדעות והמדיניות של פוליטיקאי אינן פופולריות, הוא יכול לשנות אותן. אך כשאופיו מעורר רתיעה או תיעוב, הוא יכול רק לקוות שיריביו שנואים יותר ממנו.

עד לאחרונה היה אובמה יכול לטפח תקווה כזאת, כי מולו ניצבו מועמדים שפוטנציאל הבחירה שלהם נמוך: ניוט גינגריץ', שננטש אפילו על ידי מנהלי מסע הבחירות שלו; פול וריק סנטורום, שני אקסצנטרים בלא ארגון כלשהו ובלא מימון; טים פולנטי, פיקח ובעל ניסיון רב, אך בלא אישיות תקשורתית; מישל בקמן, נאה אך חסרת ניסיון ביצועי; הרמן קיין, בעל כישורים ביצועיים יוצאים מן הכלל, אך בלא בסיס פוליטי טבעי, מאחר שהוא שחור הדוגל בסובלנות חברתית; וג'ון הנטסמן, נאה ורהוט, אך נאלץ לספק הסברים לכך ששימש שגריר של אובמה בבייג'ין.

לעומתם, למיט רומני יש סיכוי להיבחר. יש לו מימון, ארגון ואישיות תקשורתית משופרת. הבעיה שלו היא, שהוא יכול לגייס תמיכה אבל לא לעורר התלהבות, בשעה שההתלהבות חיונית בכל מצב, חוץ מאשר בהתמודדות עם מועמד חלש מאוד.

מבחינת אובמה, הכל השתנה עם כניסת המועמד "הרונלד רייגני" הנוכחי למרוץ: ריק פרי, מושל טקסס. כמו רייגן, יש לו אישיות תקשורתית מושכת במיוחד וכישורי בחירות מעולים. כמו רייגן, הוא מתמקד בנושא גדול אחד, ובכך גורם ליתר הנושאים להיראות לא חשובים. אחרי הנשיאות העלובה של ג'ימי קרטר, "הדבר הגדול" שקידם רייגן היה שיקום עוצמתה של אמריקה. "הדבר הגדול" של פרי הוא הגדלת הצמיחה והקטנת האבטלה על ידי ביטול חלק גדול מהרגולציות (אפילו בשמאל מסכימים כעת רבים, שרגולציה מופרזת פוגעת קשה בתעשייה האמריקאית).

צודקים הפרשנים הטוענים שפרי שמרן דתי יותר מדי לטעמם של בוחרים רבים מדי. ואולם ייתכן שזה אינו רלוונטי. פרי, המתרכז בעיקר בצמיחה הכלכלית ובאבטלה, ממעיט בחשיבות הגורם הדתי. לבנים בני מעמד הפועלים עשויים להתעלם מגורם זה, כשם שהתעלמו מהשמרנות הכלכלית של רייגן כדי להיפטר מקרטר.

יש עוד חמישה רפובליקאים במרוץ (בהם שני מושלים לשעבר), ובשבוע הבא או בחודש הבא עשוי אחד מהם להתחזק פתאום ולשנות את פני המרוץ. ואולם כרגע הבעיה של אובמה היא פרי, וזאת בעיה ענקית משום ש"רייגן" החדש יכול להציג את אובמה כקרטר חדש: חלש מכדי להיות נשיא ארצות הברית.

ד"ר לוטוואק הוא אסטרטג והיסטוריון אמריקאי

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ