גניזה וירטואלית - ספרים - הארץ

גניזה וירטואלית

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

בכל דברי ימי הספרות שלט גם בה חוק הברירה הטבעית, ורק היצירות החזקות שרדו ועברו לדורות הבאים. הספרים החדשים דחקו את רגלי קודמיהם מחנויות הספרים ומן הספריות הציבוריות והפרטיות, ושלחו אותם למחסנים או לרחובות. אבל היום משתנה והולך המצב, בזכות האינטרנט. הספרים הישנים, ולא רק המצוינים שבהם, רואים אור חדש על מסכי המחשב. כאילו לא די בספרים הרבים-מתמיד שיוצאים עכשיו לאור, במיוחד בישראל, נוספים גם הספרים הישנים לייסורי המצפון שלנו ולייאושנו על שאיננו מספיקים לקוראם. אפשר אולי להרגיע ולומר שהספרים מוצעים לרבים, מרחיבים את התודעה הקולקטיווית, ומי שרוצה יבוא וייטול.

הנה מתברר שאפילו הגניזה אינה מצליחה להשכיח ספרים ישנים. בחודש האחרון עלה לרשת אתר חדש, www.hebrewbooks.com, ובו 11 אלף ספרים עבריים סרוקים - רובם ספרי קודש שהציל מגניזות שונות ברחבי ארצות הברית חיים רוזנברג, מייסד האגודה לשימור כתבי יד בעברית בניו יורק. אין זו הספרייה הווירטואלית הראשונה באותיות עבריות (כלומר בעברית, יידיש, לדינו ושפות יהודיות אחרות); יש כהנה באתר האינטרנט של בית הספרים הלאומי, שבו נאגרו מאות ספרים וכתבי יד, מהחשובים בארון הספרים היהודי והעברי - ממחזור וורמס ועד ספרי תווים של משה וילנסקי - וכן באתרי האינטרנט של אוניברסיטאות בעולם (כמו פרנקפורט).

אבל בעוד שהספריות הווירטואליות הללו מאפשרות לקוראים רק לראות (ולהדפיס) את הקבצים המופיעים בפורמט פי.די.אף, אתר "ספרים עבריים" הופך אותם לטקסט שימושי. אולי לא בכדי הוקמה הספרייה העשירה הזאת בניו יורק ולא בירושלים, אבל הספרים נסרקו בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטית שפיתחה החברה הישראלית "ליגטורה" מקבוצת "ויזקום". כך הם מופיעים בצורת קובץ פי.די.אף, אבל אפשר גם לחפש בהם עניינים שונים ולהפוך את חלקם לטקסט רגיל.

הכותרת "ספרים עבריים" עלולה להטעות. בספרייה הווירטואלית הזאת מופיעים בעיקר ספרים תורניים, ישנים וחדשים, שהתגלגלו לארצות הברית. אין בהם ספרות יפה מודרנית, ולא כולם כתובים עברית (יש ספרי יידיש רבים). הספרים המצויים שם התגלגו לניו יורק לאו דווקא מארצות המוצא של רוב יהודי ארצות הברית. יש ביניהם ספרים מאמסטרדם של המאה ה-15, מסלוניקי במאות ה-16 וה-17 ומבגדד במאה ה-19. ספרים רבים מקורם ב"תחום המושב", ואחר כך - מפולין שבין מלחמות העולם, אבל מעניין לגלות דווקא את הספרות התורנית העניפה שנוצרה בארצות הברית. למשל, "כל בו על אבלות" יצא לאור פעמיים, בקליוולנד ובקולורדו, ואולי לא בכדי ב-1944. יש בין הספרים האמריקאיים ספרי דרשות שנישאו בבתי כנסת ממונרו ומפרובינדס ועד ניו ג'רסי וניו יורק; ויש גם ספרי חידושים רבים, שחלקם נושאים אופי אמריקאי (כמו השו"ת בדבר כשרות "קוקה קולה"). מעניין יהיה לחקור, באמצעות האתר הזה, את העברית התורנית בארצות הברית, שפה שממשיכה להיכתב גם היום, כשאין כמעט ספרות חול עברית באמריקה.

ספרי חול אין גם ב"ספרים עבריים", ולשווא תחפשו שם את עמוס עוז ואפילו את ש"י עגנון (או שלום עליכם); האוצרות שלהם קורצו ממין אחר. ואין הכוונה רק ל"אוצרות שלמה" על הלכות טריפות הריאה (לבוב תרי"א-1851), או "אוצרות יוסף" מאת יוסף דימיליאש מוסקאטש, שנדפס בליוורנו בתקמ"ג (1783); אלא גם ל"אוצר פתגמים מחכמים", מאת משה הענך בערנשטיין (לונדון תרס"ד-1904) - "שיחות חולין של תלמידי חכמים, פתגמים נעימים ומאמרים וסיפורים נחמדים". או ל"איי הים" (ורשה תרכ"ה-1865) על אגדות תלמודיות, או ל"שילוש לשונות" (בזיליאה ר"צ-1530) - כל אלה הם אוצרות ספרותיים ולשוניים שאינם בלטריסטיים, ואת רובם קוראי העברית החילונים אינם מכירים. פה ושם, באופן יוצא דופן, אפשר למצוא באתר דברי שיר, כמו "דיוואן שמואל הנגיד", שראה אור באוקספורד בתרצ"ד (1934). ויש גם מכתביהם של מחברי ספרי חול בעברית וביידיש, כמו שלמה יהודה רפופורט (שי"ר) ויהודה יודל רוזנברג (מחבר "הגולם מפראג"), אבל ספרי החול שכתבו אינם באים בקהל, אלא ספרי היראים האחרים שכתבו.

גם אוצרות היסטוריים יש למכביר. הקורא החילוני רגיל לראות בהם חומר גלם למחקר היסטורי, אבל הם עומדים פעמים רבות בזכות עצמם (כשם שהיו עד להיסטוריוגרפיה המודרנית). כזה למשל הוא הספר "גל עד", שראה אור בפראג תרט"ז (1857), על המציבות בבית העלמין העתיק שם; וכזה הוא ספר ההנהגות של קהילת האשכנזים באמסטרדם מתקע"ה (1815). יש עוד חיבורים היסטוריים מסורתיים רבים, כמו "יון מצולה" על פרעות ת"ח-ת"ט ו"שארית ישראל", המבוסס על ספר יוסיפון, אבל גם חומר רגיל שהפך היסטורי - כמו שו"תים בנושאים שעברו מן העולם (עגונה מהטיטניק, למשל), או דיונים בענייני החשמל עם המצאתו.

כל הספרים האצורים באתר מרכיבים ארון ספרים יהודי ועברי אמריקאי. הוא אינו שלם ולעתים חסרים בו כותרים, אבל כנגד זה יש בו פריטים נידחים ואוצרות שלא ידענו שהם נחוצים. כדי להחזירם למחזור הדם העברי כדאי להוסיף מפתח נושאים באתר ולשכלל את מנגנוני החיפוש האחרים.

ואם בגניזה וירטואלית עסקינן, ראוי להזכיר גם את מפעל המפתוח של עיתונות יידיש, שעלה לאינטרנט (בבית הספרים הלאומי). המפעל, שניהלה ורה סלומון במשך שנים ארוכות, מכיל הפניות לכתבות, מאמרים, סיפורים וכיו"ב אשר התפרסמו בעיתונות יידיש מאז היווסדה. ההפניות הללו מכוונות דווקא ליצירות ספרותיות רבות וחשובות, שהתפרסמו בשעתן בעיתונות. הנה כי כן נמצא גואל גם לספרות יידיש, שאמורה היתה לרדת לטמיון, ועוד יותר מזה - לעיתונות, שאמורה היתה לשמש עטיפה לדגים.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ