בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא עושה חשבון

הדרך מבאר שבע לערוץ 2, הבחירה לעבור לערוץ הכנסת, היד הפגועה מפציעה קשה בילדותה, השקפת העולם החברתית - גל גבאי לא משחקת לפי הכללים. בזמן שעתידה בחברת החדשות לוט בערפל, משום שהזדהתה בשידור עם עובדים שלא קיבלו שכר, היא מעלה בערוץ 8 סדרה על משבר האמון מול מערכת הרפואה. שיחה עם עיתונאית יוצאת דופן

2תגובות

בשיחה הראשונה עם גל גבאי נגמר לה הקול. בתחילת הפגישה, שהתקיימה בעודה מחלימה משפעת, היא היתה צרודה, וככל שנקפו הדקות נשחקו מיתרי קולה. השעה האחרונה של השיחה התקיימה בלחישה. יש משהו סמלי בצורך של גבאי, כתבת ערוץ 2 ומגישת הסדרה החדשה של ערוץ 8, "מישהו מטפל בך?", להשמיע את קולה גם כשפיסית כבר אינה מסוגלת לכך. בגלל הצורך הזה, בעצם, הגיעה למצב שבו עתידה המקצועי בחברת החדשות של ערוץ 2 אינו ברור.

גבאי, ששימשה כתבת לענייני משטרה של חברת החדשות וכתבת ומגישה בערוץ הכנסת, היתה גם מבזקנית בוקר של חברת החדשות למשך כמה חודשים. גם כמבזקנית המשיכה להיות עיתונאית דעתנית. בין השאר התעקשה לקרוא לאנשי החיזבאללה "לוחמים", וביום כיפור בירכה את ציבור הצופים היהודים ב"צום קל" ואת הצופים המוסלמים ב"רמדאן כארים". בערוץ שמעו ושתקו. ואז, באחת מתוכניות "העולם הבוקר" בנובמבר דיברו שני המגישים, עינב גלילי ואברי גלעד, על מחאה. כשעברו למבזק פיטפטו עם המבזקנית כמקובל, והיא הציעה מחאה משלה - לתמוך ב"עובדי ג"ג המסורים שלא קיבלו משכורת בזמן כבר חצי שנה".

עובדי ג"ג הם גם העובדים הטכניים של חברת החדשות וזו כנראה הסיבה שתגובתו של גלעד היתה: "לא אומרים דברים כאלה". כלומר, לא מכבסים את הכביסה המלוכלכת בחוץ. הוא הוסיף באירוניה: "אני מבין שזאת הפעם האחרונה שאת משדרת, היה נעים לעבוד אתך".

לא שהיא לא דייקה בדבריה. ביום שני השבוע התפרסמה ב"דה מארקר" ידיעה ולפיה עובדי ג"ג טוענים כי זה שלושה חודשים מתעכבות המשכורות שלהם, וכי קיבלו רק מחצית ממשכורת נובמבר. נציג האולפנים המצוטט בכתבה אמר כי העיכוב נבע "בשל חוב של חדשות ערוץ 2", שהוסדר.

אלא שבחברת החדשות חשבו שזה לא מתפקידה של מבזקנית לומר את זה. זאת היתה מחאה קרובה מדי לבית. ואכן, מאז גבאי לא הגישה מבזקים, ולמעשה, בכל הקשור לחברת החדשות, היא בבית.

מצד הקורבן

גבאי, ילידת באר שבע, החלה את דרכה העיתונאית ככתבת מקומון "קול הנגב". "עבדתי שם בתקופת השחיתויות המוניציפליות, נפתחו חקירות פליליות בעקבות הכתבות שלי. עד היום בבית של סבתא שלי, במגירה של המצעים, אני שומרת את כל הקלטות. אמנם כבר חל חוק ההתיישנות על הכל, אבל אני פוחדת לזרוק אותן". לחברת החדשות הגיעה אחרי שעשתה סרטים תיעודיים, שבעקבות אחד מהם, קיבלה עבודה בגלי צה"ל. לא המסלול המקובל.

יש בחברת החדשות מי שמתגאים בתפישה החברתית שלה, מציינים שהיא זו שהביאה למודעות הציבור את בעיית הסחר בנשים, וכי בעקבות כתבותיה בשנת 2000 דנו בכנסת על התופעה. "מדובר באחת העיתונאית היותר ייחודיות", אומרת עליה ח"כ שלי יחימוביץ' (עבודה) שגם עבדה אתה בחברת החדשות. "יש לה השקפת עולם מגובשת לפרטי פרטים. המנוע שלה הוא אידיאליסטי. שום דבר לא חולף לידה מבלי שיעורר בה עמדה או רגש, וזה דבר לא ברור מאליו אצל עיתונאים בני הדור שלה, שחלקם טכנוקרטים. אין בה שמץ של שטחיות או אלמנט של שחיקה, והספקטרום העיתונאי שלה הוא רחב". על המבזק המדובר, אומרת יחימוביץ', "אין ספק שזאת התנהגות לא מקובלת, מנוגדת לכללים. אבל לא מפתיע אותי שזה קרה לה".

גיא זוהר, מנהל שלה לשעבר בחברת החדשות ומי שמגיש עתה את "היום שהיה" בערוץ 10, אומר שהיא "עיתונאית ללא ציניות", ומוסיף ש"לפעמים קשה למערכות לעבוד עם עיתונאי שלוקח את נושאי הסיקור שלו כל כך ללב".

גם המתחרה שלה לשעבר, כתב הפלילים של ערוץ 1 גיא פלג, מעיד עליה ש"היא חברה קרובה שלי. מאז שהתחלתי להיות הכתב הפלילי של ערוץ 1, לפני כ-10 שנים, התחלפו ארבעה כתבים בערוץ 2 ושלושה בערוץ 10. בלי ספק היא זאת שהיה לי הכי קשה להתחרות מולה. לדוגמה, בסיקור של האנס הסדרתי, שאחר כך התגלה כבני סלע, היא הצליחה לראיין נאנסות שעות אחרי האונס, דבר שלא חשבתי שאפשר בכלל לעשות. ככתב פלילי אני אוהב את הסיקור של הפשע, וגל תמיד התעניינה בצד של הקורבן, רק בצד של הקורבן".

אחד מעמיתיה, שביקש שלא להיות מצוטט בשמו, אמר ש"כמי שהיה בגל"צ אני יכול לומר לך שהיא תמיד התרחקה מהעיתונות הגל"צניקית שנועדה לא להרגיז אף אחד". עוד הוא מציין, ש"יש דרכים להביא בן אדם להתפטרות. לייבש זאת גם דרך. למי שיש מוסר עבודה ויצירתיות כמו לגל, יהיה קשה מאוד להישאר במצב כזה".

העוני נשאר

ההחלטה שקיבלה לפני כמה שנים, לעזוב את התחום הפלילי ולעבור להיות כתבת בערוץ הכנסת, נבעה גם מטעמים אידיאולוגיים. היא רצתה, לדבריה, להגיש תוכניות כמו "הגל החברתי", שבה נהגה לראיין חברי כנסת באריכות על נושאים חברתיים, "תוכניות יוצאות דופן, שהפריים-טיים אינו סובל", לדבריה. "באותו זמן בער לי לנגח את התפישה כאילו יש רק דרך אחת להתבונן על העולם", היא אומרת בפגישתנו השנייה, כשקולה שב.

בשנה האחרונה עבדה על סרט תיעודי, "שוליים", שישודר בפסטיבל "דוקאביב" ובערוץ יס דוקו במאי. "זה מסע בשולי הדרכים עם הרוכלים העומדים שם עם דוכניהם, מהצפון לדרום. הדמויות הן סוג של פריפריות גיאוגרפיות וחברתיות, שובות לב, בשולי הדרכים, בשולי החברה. הכל בתנועה - הנופים משתנים, העונות משתנות, רק העוני נשאר".

היא גרה בתל אביב, בנוה צדק, נשואה לדרור דולפין, סטודנט לרפואה, ולפני ארבע שנים נולדה בתה הבכורה. גם לה היה חלק בהחלטה לעבור לערוץ הכנסת. "הייתי רוצה שנחיה בחברה שבה המחויבות ההורית היא של כולנו כחברה, כהתאגדות אנושית, ושזה יהיה שוויוני בין גברים לנשים. הייתי רוצה ששוק העבודה יתייחס להורות כאל ערך. כרגע, העובד האידיאלי הוא זה שמתמסר באופן טוטאלי וכזה הוא גם ההורה האידיאלי. לכי עכשיו תחיי עם הסתירה הזאת בלי להתייסר ברגשות אשם. ויתרתי אז על הפריים-טיים וכך גם יכולתי לבלות את השנים הראשונות עם הילדה שלי".

בסדרה "מישהו מטפל בך?" שעולה בשבת, היא מצולמת בהריון השני שלה - בנה הוא בן תשעה חודשים כיום. הסדרה, בת ארבעה פרקים, עוסקת במשבר האמון של הציבור עם מערכת הרפואה. המשבר הזה מוצג דרך ארבע נקודות: חיסון יילודים, טיפול בריטלין לילדים המוגדרים כהיפראקטיוויים בבתי ספר, בחירת רופא ומעמדם הבעייתי של הרופאים המרדימים.

בפרק על החיסונים, היא אומרת, "נכנסנו במערכת הממסדית משום שהיא לקחה אחריות על החלטה כל כך גורפת לחסן את כולם", אבל, היא מוסיפה, "הבנתי שלמערכת יש דאגה אמיתית לשלום הציבור כקולקטיב. פרויקט החיסונים הוא הישג קהילתי אדיר. יכול להיות שהחזקים יכולים להרשות לעצמם לא לחסן את הילדים שלהם, אבל אם הם יורידו את אחוזי החיסון באופן ניכר, הם פוגעים באופן ישיר בחלשים הנוטים לחלות. יש פה אחריות של הממסד לדאוג גם לחלשים".

על השימוש הנרחב בריטלין היא אומרת, "לפעמים נדמה שהריטלין בא לתקן סט של תכונות שאינו מתאים לאידיאל האנושי של העת הזאת, המקדש מיקוד, ריכוז, ציות. בעולם אחר ההיפראקטיוויות היא לא בהכרח חיסרון. קחי לדוגמה את הצבא. עד לא מזמן הפרעת קשב וריכוז (ADD ו-ADHD) היו פגם שהוריד פרופיל. אלא שהתברר שזה דווקא יתרון ללוחמים, משום שהליקוי הזה בא עם אוסף של תכונות כמו שימת לב לפרטים, דריכות, צורך באדרנלין. כמי שלוקה בזה בעצמי, אני יכולה להגיד לך שהיפראקטיוויות יכולה גם להיות יתרון".

ייתכן שמה שאובחן אצלה קשור גם לתאונה שעברה בילדותה. כשהיתה בת שנתיים הכניסה את ידה הימנית למטחנת בשר והיד נפגעה קשות. אף שהיום היא משתמשת ביד הפגועה במיומנות רבה (עד גלישה בגלשן רוח וסקי מים), היא כותבת ביד שמאל. האילוץ להשתמש ביד שמאל היה, בחלקו, סיבה לקושי בלימודים (אבל לא רק, לדבריה, היא אובחנה כבעלת הפרעת קשב וריכוז). "אומרים שזה פגע ביכולת המילולית שלי", היא מוסיפה אחרי שדיברה בשטף ללא הרף, "תארי לך מה היה קורה אם לא היתה נפגעת".

במשך שנים התעקשה לא לדבר על היד, אם כי לא ניסתה להסתירה, להיפך. "אפילו התעקשתי כמה פעמים להראות אותה בשידור", היא אומרת. "חשוב לי להדגיש שלא הסכמתי לפרוטזה אסתטית כדי לא להסתיר את חולשותי. לא רציתי לדבר על זה כי לא רציתי שזה יהיה מה שיגדיר אותי. שנים, בתור ילדה, הייתי 'הילדה בלי היד', אפילו יותר משהייתי 'הילדה עם השפם'. היו לי חולשות בולטות אחרות (קראו לי 'גל גבה'), אבל זאת החולשה שגברה על כולן.

"עבדתי קשה כדי להיות מי שאני. בחרתי במקצוע שבו היד שלי לא רלוונטית. אני לא שחקנית על במה או בקולנוע, לא מאפרת, לא קוסמטיקאית - אף על פי שאני מתה על זה. היד שלי אף פעם לא היתה לי למכשול".

באותה מידה היא סירבה להשתמש ביתרון שהעניקה לה היד. "הפסקתי לנגן במנדולינה, ויתרתי על אחת מאהבות חיי, משום שכאב לי שכשהייתי ילדה. באו מומחים מגרמניה לחזות בפלא, לראות אותי מנגנת עם היד הפגועה. נינגתי יפה, באמת, שלא תטעי. אבל היו טובים ממני; העדיפו אותי על פני ילדים מוכשרים יותר, שמוליק ויוני. שמוליק הוא שמוליק אלבז, היום המנצח של התזמורת האנדלוסית.

"היום אני יותר בטוחה בעצמי ובמעמד שלי, אז אני יכולה לדבר על הפציעה ועל החשש הזה שהיד תגדיר אותי. אני בטוחה ששותפים לחשש הזה לא מעט ילדים עם כל מיני פגמים אחרים. היה לי חשוב להופיע עם היד בכל מיני כתבות, כדי שילדים שיראו את זה, יידעו שזה לא חייב להיות מכשול. חשוב שגם בערוץ 2 יהיו אנשים עם מום כזה או אחר, שיראו גם שם את השוני".



גל גבאי: "לא הסכמתי לפרוטזה אסתטית כדי לא להסתיר את חולשותי"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו