ציון, הלוא תשאלי ספרים?

הספריות הציבוריות, שאמורות להשאיל ספרים חינם, נחנקות מחוסר תקציב. כעת הן יוזמות תיקון לחוק שלפיו הן פועלות, שיאלץ את המדינה להעניק להן מימון

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שירי לב-ארי

קמפיין חדש לשינוי חוק הספריות הציבוריות בישראל יוצא לדרך בימים אלה. החוק קיים מ-1975, ולפיו בכל רשות מקומית צריכה לפעול ספרייה ציבורית ששירותיה יינתנו בחינם. ואולם, בחוק לא נקבע כיצד יתוקצבו הספריות הציבוריות. בתקופה שבה הוא נחקק, מימנה המדינה 50%-70% מתקציב הספריות, אבל כיום היא מממנת רק 6%-9% מהתקציב - 17 מיליון שקלים מתוך 200 מיליון שקלים, שהם עלות התפעול השנתית של הספריות בארץ. הרשויות המקומיות, שבעצמן נמצאות במשבר כספי מתמשך, אמורות לשאת ביתרת המימון.

בשל כך, רוב הספריות הציבוריות בארץ נאלצות לגבות דמי מנוי שנתיים (כ-200 שקלים), דמי הישרדות, אף על פי ששירותיהן אמורים להינתן ללא תשלום. בישראל פועלות כ-600 ספריות ציבוריות, שמצבן משקף במידה רבה את מצבה הכלכלי של הרשות המקומית, סדר העדיפויות של ראש הרשות וכן נחישותו של מנהל הספרייה (על פי רוב מנהלת). לכן בחולון, בראשון לציון או בכפר סבא הן יכולות להיות מטופחות מאוד, ואילו בירושלים או בתל אביב הן נוטות למוזנחות.

התיקון לחוק הספריות מנסה לעצור את הסחף בהתנערות של המדינה מאחריות לספריות, ולקבוע שהמדינה תממן לפחות מחצית מתקציבן - סכום של 100 מיליון שקלים, שיועבר בהדרגה במשך חמש שנים - ואת השאר יממנו הרשויות המקומיות.

היוזמה לתיקון החוק החלה כבר ב-2001, אך התפוגגה אז עם חוק ההסדרים של ממשלת נתניהו, שבו נוספה מלה אחת בודדה בנוסח ההצעה: המדינה, על פי חוק ההסדרים אז, תממן עד 50% מתקציב הספריות - מה שאיפשר למדינה להמשיך ולהשתמט מתקצוב הספריות.

כעת מתחילה התארגנות מחודשת לתיקון החוק, ששותפים לה גופים העוסקים בספרנות ומידענות. את המהלך מוביל מרכז ההדרכה לספריות - עמותה ציבורית שמפעילה פרויקטים ספרותיים שונים (ראו מסגרת). המרכז שכר את שירותיו של הלוביסט רוני בונדי, שעובד מול שרת החינוך יולי תמיר ומול ח"כ מיכאל מלכיאור, יו"ר ועדת החינוך של הכנסת. מלכיאור מכין כעת את הצעת החוק לקריאה טרומית, שאמורה להתקיים בסוף פברואר. למאבק נרתמו גם מרכז השלטון המקומי, אגודת הסופרים והתאחדות הוצאות הספרים.

דווקא בעידן האינטרנט והמידע החופשי, חשיבותן של הספריות הציבוריות היא רבה. הן אלה שיוצרות נגישות לספרים מכל הסוגים לכל שכבות האוכלוסייה, וגם נגישות למחשבים ולאינטרנט. במובן זה הן כלי המקדם שוויון חברתי והתפתחות תרבותית.

"בכל העולם המערבי הספריות הציבוריות קיימות ופורחות", אומרת אורלי און, מנהלת מרכז ההדרכה לספריות. "הספרייה הציבורית היא מוסד חשוב לא פחות מבית הספר. ספריות ציבוריות הן כבר מזמן לא רק מחסן ספרים - מתקיימת בהן השאלת ספרים, אבל הן גם מרכז מידע. גם מי שיודע לגלוש באינטרנט, לא תמיד יודע לחפש מידע בצורה יעילה, והרבה פעמים מאגרי המידע הם בתשלום. הספריות יכולות לסייע בעניין הזה מכיוון שיש להן נגישות למאגרי מידע בפורמטים שונים. במדיאטק בחולון, למשל, יש חדרים שלמים עם מחשבים שמחוברים לאינטרנט, לכתבי עת אלקטרוניים ולמאגרי מידע. בתל אביב יש גם ספרייה למוסיקה, ובכלל, תחום ההשאלות של דיסקים, קלטות וידיאו ודי-וי-די מתפתח עכשיו. יש גם אפשרות לשיתופי פעולה בין הספריות ובין ארגונים חברתיים ותרבותיים שונים, שיכולים מאוד להצליח".

ואולם, גם העניין האסתטי הוא מרכיב חשוב: הרבה מאוד ספריות ציבוריות, כולל בית אריאלה בתל אביב, ממוקמות במבנים ישנים, מוזנחים, מדכדכים לעתים. לשיפוץ המבנים הללו נדרש תקציב גדול, שאינו בנמצא בדרך כלל. מפעל הפיס אמנם מממן בניית ספריות ציבוריות חדשות - בראשון לציון, זכרון יעקב, יוקנעם ועפולה - אבל רוב הספריות הקיימות בארץ הן אפרוריות ומיושנות. בכמה מהן אין תקציב גם לצרכים בסיסיים. בספרייה הציבורית בבית שאן, למשל, אין מזגנים בקומה העליונה. בימי הקיץ חדרי הקריאה והמחשבים עומדים מיותמים, ולא בגלל חוסר עניין.

"אין מדיניות מכוונת מצד המדינה בכל הנוגע לספריות", אומרת און. "בעיה נוספת היא מעמדם של הספרנים ושל מקצוע הספרנות. המשכורות בתחום נמוכות מאוד - אנשים עם תואר שני במידענות משתכרים 4,000 שקלים בחודש. יש עכשיו כמה מכרזים למנהלי ספריות, ואף אחד לא ניגש אליהם בכלל. אם המדינה היתה תומכת בשכר הספרנים, זה בוודאי היה מעלה את מעמדם ואת הביקוש למקצוע".

רוכשים, מדריכים, מחלקים תמלוגים

מרכז ההדרכה לספריות ציבוריות הוא עמותה ציבורית הפועלת זה 40 שנה. בשמונה השנים האחרונות מנהלת אותו אורלי און. העמותה מממנת את פעילותה באמצעות שירותים שהיא מוכרת; למשל, שיווק ציוד לספריות ציבוריות כמו קטלוגים ממוחשבים, הדרכה לספרנים, ציוד וריהוט לספריות. המרכז הוא גם זכיין של משרד התרבות בכמה פרויקטים - הוא מנהל את הרכש של הספריות הציבוריות וגם אחראי על חלוקת התמלוגים לסופרים מההשאלות בספריות.

מתברר שמשרד התרבות מקצה מדי שנה כמיליון וחצי שקלים לתמלוגים המיועדים לסופרים שספריהם מושאלים באופן תדיר בספריות הציבוריות. החלוקה - לידיעת הסופרים והוצאות הספרים - מתבססת על מדגם שמבצע מרכז ההדרכה. כ-600 סופרים ישראלים מדי שנה מקבלים מהספריות הציבוריות תמלוגים, שנעים בין 300 שקלים ל-30 אלף שקלים.

בנוסף, אחראי מרכז ההדרכה על מפעלים ספרותיים שונים - המפעל לתרגום ספרי מופת; מפעל קסת, שבו רואים אור ספרי ביכורים של סופרים מהפריפריה בעריכת טובי העורכים בארץ; רכישה מרוכזת של ספרי מקור ועיון (30-150 עותקים מכל ספר) והפצתם בספריות ברחבי הארץ; הוצאה לאור של כתבי עת מקצועיים; הפעלת ספריות במגזר הערבי; הפעלת אתר "דפדף" באינטרנט; פרויקטים בבתי ספר; ופעילויות שונות בפריפריה - מהרצאות של סופרים ומשוררים, דרך עזרה לכבדי ראייה (בספרייה של אום אל-פחם) ועד סדנת כתיבה לאמהות חד-הוריות (בבאר שבע). מימון הפעילות הספרותית הזאת מגיע ממשרד התרבות, והוא מסתכם בחמישה מיליון שקלים בשנה.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ