יום הולדת 65 שמח, אלוף - ספורט - הארץ

יום הולדת 65 שמח, אלוף

אם ארבעת המתאגרפים העלומים המחזיקים כיום בתואר האליפות במשקל כבד, יצעדו בטיימס-סקוור בניו יורק, מעטים, אם בכלל, יזהו אותם. אבל אם אתה, מוחמד עלי, היית מופיע שם אתמול ביום הולדתך ה-65, התנועה היתה עוצרת מלכת. כי כמו שחזית, לאחר פרישתך האיגרוף אכן "ירד לאבדון"

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
דייב אנדרסון

ניו יורק טיימס

בימים בהם שאג מוחמד עלי במבט שובב "אני הגדול מכולם" והתנבא בצורה מדויקת לגבי הסיבוב בו ייפול יריבו הבא למזרן, הוא גם חזה את השפעתו על עתיד האיגרוף. "כאשר אפרוש", הצהיר, "המשחק יי רד לאבדון".

לא ממש. האיגרוף ממשיך לשמור על בריאותו בכמה מקטגוריות המשקל הנמוכות יותר, אבל במשקל כבד בו משל עלי, הפגיעה אנושה. לנוכח העובדה שיש ארבעה אלופים עלומים במשקל כבד מטעם ארבעה גופים עלומים שונים, הרי שאין אלוף מוכר אחד. אם ארבעת המחזיקים בתארים כביכול יצעדו בטיימס-סקוור בניו יורק, מעטים, אם בכלל, יזהו איש מהם או אפילו ידעו את שמותיהם.

אך אם עלי, אפילו עם מחלת הפרקינסון המקהה את הבעותיו, היה מופיע שם אתמול, ביום הולדתו ה-65, התנועה בכבישים היתה נעצרת.

עולם במלוא המובן

יום הולדת שמח, אלוף. צדקת. לאחר הקרב האחרון שלך, בשלהי 1981, האריך לארי הולמס את התקופה בה נלווה כבוד לתואר אלוף במשקל כבד, ואז מייק טייסון העניק משמעות חדשה לאכזריות שבדבר, עד שאיוונדר הוליפילד ולנוקס לואיס חשפו את עובדת היותו בריון. כיום נדמה שקטגוריית המשקל הכבד אינה קיימת כלל, אבל זה רק מוכיח שבגיל 65, אתה עדיין האלוף של העם במשקל כבד. אפילו בקרב האנשים שלא ראו אותך אז. אתה הסיבה לכך שקרבות האיגרוף הטובים ביותר אינם אלה המשודרים בשידור ישיר ב-ESPN, אלא ב-ESPN קלאסיק, כאשר אתה, ג'ו פרייזר וג'ורג פורמן שלטתם בעידן הזהב של האיגרוף במשקל כבד. בעידנים אחרים היו בדרך כלל שני יריבים במשקל כבד: ג'ון אל. סאליבן וה"ג'נטלמן" ג'ים קורבט; ג'ק ג'ונסון וג'ים ג'פריס; ג'ק דמפסי וג'ין טאני; ג'ו לואיס ומקס שמלינג; רוקי מרציאנו וג'רזי ג'ו וולקוט; פלויד פאטרסון ואינגמר יוהנסון; ואחר כך פאטרסון וסוני ליסטון.

אבל אתה הכנעת את ליסטון פעמיים, ואחר כך הכנעת את פרייזר ופורמן במה שנראה כמו משחק בשיטת ליגה. מאזנך עם פרייזר היה 2-1 ועם פורמן 1-0. ואתך זה תמיד נראה מהנה. כאשר הבטיחו לך ולפרייזר כל אחד סכום שיא של 2.5 מיליון ד' לקרב ביניכם ב-1971, והמנהלים שלכם צפו הכנסה של 20 מיליון ד' ברוטו, אתה קפצת וצעקת: "הם קיבלו אותנו בזול, ג'ו".

כאשר בעלי תפקידים במלזיה שמו למשמרת את הכפפות שלך ושל ג'ו בוגנר בתא בבית הכלא, לפני הקרב שלכם ב-1975, גלגלת עיניך ואמרת: "הכפפות האלה לא עשו שום דבר... עדיין!".

עם או בלי התואר, התמודדת ברחבי העולם: טורונטו, לונדון, פרנקפורט, ציריך, טוקיו, ונקובר, דבלין, ג'קרטה, קינשסה, קואלה לומפור, מאנילה, סן חואן, מינכן ונאסאו באיי בהמה, כמו גם במדיסון סקוור גארדן, איצטדיון היאנקי'ס, לאס וגאס, מיאמי ביץ', לוס אנג'לס, סן דייגו, יוסטון, קליבלנד, ניו אורלינס, אטלנטה, עיר הולדתך לואיסוויל, קנטקי, ואפילו בלואיסטון הקטנה והבודדה במיין.

עם או בלי התואר אתה היית אלוף "העולם" במשקל כבד. מעולם לא היה מתאגרף שנסע כך בעולם, ולעולם לא יהיה שוב.

תמיד תגנוב את ההצגה

מה שחבל, כפי שאמר פעמים רבות המאמן שלך, אנג'לו דאנדי, היה שאיש "לא ראה אותך אף פעם במיטבך", שלדעתו היו שלוש וחצי שנות הגלות שלך מ-1967 עד 1970, אחרי הסרוב שלך להתגייס לצבא במהלך מלחמת וייטנאם.

אמרת אז "אין לי שום דבר נגד הוייטקונג", וכאשר הלכת למשפט כסרבן מלחמה דתי על רקע מה שכינית "האמונות שלי כמוסלמי", גרמת לאמריקאים רבים להפנות לך עורף. זמן לא רב לאחר שהפסדת לפרייזר בהחלטה פה אחד בסיבוב ה-15 בקרב ראווה בגארדן ב-1971, פסק בית המשפט העליון לטובתך. אבל רק לאחר שהשתמשת באסטרטגיה שלך, של "להישען על החבלים" כדי להכניע את פורמן הזועף והכועס בנוק-אאוט בסיבוב השמיני, בזאיר, ב-1974, אמריקה הציבה אותך על כן גבוה.

כאשר נשאלת של מי היה הרעיון להישען על החבלים, ענית: "שלי. אין לי מאמנים. הם רק עובדים אתי". לאחר שהלמת בפרייזר במנילה ונשאלת על האכזריות הרבה בקרב האפי הזה, נאנחת והשבת: "זה היה קרוב למוות".

במבט לאחור, ייתכן שהיית צריך לפרוש אחרי מנילה. לו עשית כן, אולי לא היית סובל מפרקינסון. אבל נהנית מהבמה ולא יכולת לוותר על הכסף. המשכת לקרבות ארוכים וקשים עם קן נורטון, ארני שייברס, ליאון ספינקס ובסופו של דבר לארי הולמס (הפעם היחידה בה עצרו אותך) לפני הקרב האחרון שלך בשלהי 1981 נגד טרוור ברביק.

כעבור שנה, תסמונת פרקינסון ניכרה בדיבורך הלא-ברור, אחר כך בפניך ואחר כך בגופך. גם ככה גנבת את ההצגה במשחקים האולימפיים ב-1996, באטלנטה, כאשר אחזת בלפיד בטקס הפתיחה. לאן שתלך אתה תמיד תגנוב את ההצגה. אבל אולי אתה זוכר את תגובתך ביום בו מסר בית המשפט העליון את פסיקתו. "אני רק רוצה לשבת יום אחד ולהיות אזרח מן המניין", אמרת. "שלא אופיע שוב בעיתונים. שלא אדבר עם איש. פשוט אנוח".

תרגיש חופשי לעשות זאת עכשיו, אלוף. אתה יכול להישאר בבית ופשוט לנוח. יום הולדת 65 שמח, אלוף.

דייב אנדרסון, ניו יורק טיימס

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ