בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דייט ראשון במטבח

עופר ללוש

תגובות

הקירות בדירה הקודמת של האמן עופר ללוש ואשתו אורית גבעוני היו לבנים וריקים מעבודות. "היה חשוב לי לחזור מהסטודיו למקום שקט, בלי לראות כלום", אומר ללוש. לפני ארבע שנים, כשעברו מיפו לדירה ברחוב דיזנגוף בתל אביב, הוא הרגיש שהחלל דורש טיפול רב יותר, והביא לדירה עבודות מהסטודיו. לעבודות שלו הוסיף גם ציורים ופסלים שהחליף וקיבל מחברים במשך השנים: מנשה קדישמן, לאה ניקל, יאן ראוכוורגר, יחזקאל שטרייכמן וג'ים דיין.

אחד מארבעה תחריטים גדולים שקיבל ללוש מדיין - ובו מתואר דיוקנו העצמי של האמן - תלוי ליד שולחן האוכל. הגוונים שבו, שחור ולבן קדורניים, מתאימים להפליא לגוונים בציורים של ללוש שתלויים בסמוך. ללוש הכיר את דיין לפני כשש שנים בסדנת ההדפס בקיבוץ כברי, ומאז הם חברים קרובים. לא מזמן ביקר דיין בארץ והתארח בסטודיו של ללוש ביפו, אחד מתוך ארבעה שהוא מחזיק: נוסף לזה שביפו יש לו גם סטודיו ליציקה ולפיסול בבית ינאי, סטודיו ביישוב אזור שגודלו 130 מ"ר ושם מאוחסנות עבודותיו, ועוד סטודיו בפאריס. "אני נמצא לפחות חודשיים בשנה באירופה, כי כל הקריירה שלי מתנהלת שם", הוא אומר. "אני עובד כל יום, וגם שם - יום לאחר הנחיתה - אני ממשיך לעבוד".

ריבוי החללים לא בהכרח פותר את מצוקת המקום. "בשנים האחרונות אני עוסק בעיקר בפיסול מחומרים שונים, וזה ממלא את הסטודיות מהר מאוד", הוא אומר. "באזור כבר אין אפשרות לזוז. גם תומרקין וקדישמן מחזיקים כמה סטודיות. רוב האמנים שמגיעים לגיל שלי מתחילים להתפוצץ מרוב עבודות".

ואין אפשרות למכור חלק?

"עבודות שלי עולות הון תועפות. אני לא מוכר בישראל, המחירים גבוהים מדי. אני מוכר דרך הגלריה שמייצגת אותי בז'נווה. יש לי פסל בגן הפסלים במוזיאון תל אביב. פסל נוסף נרכש באחרונה לגן הפסלים של מוזיאון ישראל על ידי תורם ששמו פרנק לוריא, שתרם למוזיאון רבע מיליון דולר לכבוד יום הולדתו ה-75 של דב גוטסמן. בכסף הזה הם רכשו כמה פסלים של אמנים ישראלים, ואני ביניהם".

על גבי השידה בסלון יש מעין תערוכת פסלונים קטנה שכוללת עבודות שהכינו הילדים, פסלי ברזל קטנים ושובי לב של קדישמן, פסלים מחימר של ללוש וגם ציורים צבעוניים ומלאי חן של אסתר, אמה של אורית. בין כל אלה בולטים שני אובייקטים קטנים של לאה ניקל, שצוירו על גבי מצעים יוצאי דופן: אחד על קופסה של צבעים והשני על כלי לסבון. לאה ניקל ובעלה סם ליימן היו שכנים וחברים טובים של בני הזוג, כשגרו ביפו. "לפעמים כשלא היה לי מה לאכול הם הזמינו אותי לארוחת צהריים", אומר ללוש.

עד מתי לא היה מה לאכול?

"עד סוף שנות ה-80. לא רציתי ללמד אמנות. זה עשה לי רע, לקח ממני יותר מדי כוחות. חשבתי שאני יכול ללמד פה כמו שאני למדתי ב'בוזאר' (בית הספר הגבוה לאמנויות בפאריס, ד"ג), אצל הפסל סזאר. אנחנו, הסטודנטים, ציירנו מהבוקר עד הלילה, והוא היה מגיע פעמיים בחודש כדי לראות את הציורים. פה, כשלימדתי במכללת אורנים, ניסיתי לעשות אותו הדבר. הגעתי בשעה 10:00 במקום ב-08:00 וראיתי את כל הסטודנטים יושבים מול המודל, לא עושים כלום, מחכים. פה כל סטודנט צריך בייבי-סיטר, ולי זה לא התאים".

בבית יש עבודות נוספות של ניקל - משולש מצויר מ-1998 שתלוי בחדר השינה, וציור בגוונים של ירוק מ-1981. את הציור הזה בחר ללוש בתמורה לדיוקן של ניקל ושל סם ליימן שהוא צייר. בחדר השינה גם תלוי ציור מים של יחזקאל שטרייכמן, אחד מתוך שניים שקיבל מצילה שטרייכמן לאחר מותו של הצייר. שטרייכמן לימד את ללוש במכון אבני בסוף שנות ה-60. "הייתי מאוד קשור אליו וגם לסטימצקי, ומשניהם לא העזתי לבקש להחליף אתי עבודות", אומר ללוש. "גם עם קופפרמן הייתי בקשר קרוב וגם ממנו לא יכולתי לבקש. אם הם רוצים, הם נותנים".

הפינה האינטימית ביותר בבית, וגם הקסומה ביותר, נמצאת במטבח. שם תלויים הציורים שצייר ללוש את ילדיו: מיכל ודרור מנישואיו הראשונים ונועה ואמיר מהנישואים הנוכחיים. בסמוך תלוי ציור צבעוני של אשתו מ-1985, שהשניים מגדירים כ"דייט הראשון" שלהם. "אני הייתי מורה לאמנות בתיכון בבית ספר אזורי בקיבוץ עברון", מספרת גבעוני. "הזמנו פסלים, אנשי קולנוע וציירים. עופר היה אחד מהם. הוא בא ללמד ציור במשך שבוע, ורק מהכיתה שלו נשמעו תלונות. כשהגעתי לברר מה הבעיה נוצר קשר. הוא שאל אותי אם אני רוצה לבוא אתו לתערוכה של זריצקי וביקש שאעבור קודם בסטודיו שלו ביפו. באתי, הוא אמר לי 'תשבי', צייר אותי וזהו. נשארתי אתו מאז".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו