חברים וחברות , מוכתר יקר - כללי - הארץ

חברים וחברות , מוכתר יקר

כ-10,000 איש - רובם קיבוצניקים, דרוזים וערבים - מתפקדים למפלגת העבודה, ב-24 השעות האחרונות לפני חתימת המפקד היום אחרי הצהריים. והם יכריעו כנראה מי יהיה שר הביטחון הבא של מדינת ישראל

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

כמה אלפי טפסים של מתפקדים חדשים, שיגיעו היום למשרדי מפלגת העבודה, עשויים לקבוע מי יהיה המנהיג הבא של המפלגה השנייה בגודלה בישראל. המזכ"ל איתן כבל מעריך שמספר הטפסים האלה יגיע לרבבה, עד לשעת סגירת המפקד בשעה 4 אחר הצהריים. כלומר, כ-15% מחברי המפלגה נזכרו לפתע שהם נאמנים לערכי תנועת העבודה, ואפילו מוכנים לחתום על הוראת קבע (לפי כבל, מספר החברים הגיע אתמול ל-75 אלף, לעומת 45 אלף במפקד הקודם).

במאי הקרוב, בהתמודדות על הנהגת המפלגה (וכפועל יוצא על תיק הביטחון בממשלה), 10,000 המתפקדים האלה יכולים להכריע את הכף. בפריימריס הקודמים הפער בין היו"ר החדש, עמיר פרץ, ליו"ר היוצא, שמעון פרס, היה בסך הכל 1,700 קולות. לפי הסקרים, הפער בין שני המובילים הפעם - אהוד ברק ועמי איילון - עשוי להיות קטן עוד יותר.

כמו תמיד, רוב האזרחים והאזרחיות שהחליטו דווקא עכשיו, במקרה לגמרי ערב הפריימריס, שהם לא יכולים בלי פנקס חבר של העבודה, הם קיבוצניקים, ערבים, מושבניקים ודרוזים. בלוחות המודעות בחוצות הערים הגדולות ובמחלקות המודעות של העיתונים הארציים, לא היה זכר למפקד. אפילו מרצ הקטנה והמרוששת פתחה בקמפיין צנוע באתרי האינטרנט לרישום חברים חדשים. המערכה להרחבת שורות מפלגת העבודה התנהלה בחשאי. כבל מסביר שהצרור הנקוב שקיבל בירושה לא היה מספיק לקיים מסע מתקבל על הדעת לגיוס חברים.

כך, כמו תמיד, "השטח" נותר בידי קבלני הקולות. להם אין זמן ואין כסף לעבור מדלת לדלת ברמת אביב. הרבה יותר נוח לסגור עניין עם מזכיר המשק ולתקוע כף עם ראש החמולה. העסקנים של פרץ ישלחו את ראלב מג'אדלה להביא את הסחורה מהיישובים הערביים. ברק ישלח את בנימין (פואד) בן אליעזר להזכיר לדרוזים שפרץ העדיף את מג'אדלה הערבי על פני חברם הדרוזי שכיב שאנן, שנשאר ברגע האחרון מחוץ לכנסת. שלום שמחון יביא את המושבים והפעילים של עמי איילון יזכירו לקיבוצניקים שעמי היה פעם אחד משלהם.

למגזרים האלה יש יותר מ-30 אלף חברי מפלגה. בדמוקרטיה כזאת לא רק הגודל קובע, המשמעת חשובה לא פחות. במקום לבזבז זמן על חוגי בית בכרמל, עדיף לשלוח את אורית נוקד לקיבוץ בנגב ולדאוג ששמחון יתקשר למושב בגליל.

הבעיה של מפלגת העבודה, ושל מועמדיה בארבעת המגזרים האלה, היא הקשר הרופף בין השפעתם על הבחירות הפנימיות במפלגה לבין תרומתם בבחירות הכלליות. הקיבוצים והמושבים, היישובים הערביים והדרוזיים העניקו רבע מ-19 המנדטים של המפלגה בכנסת. חצי מיליון בעלי זכות בחירה יש במגזר הערבי. 27 אלף הצביעו לעבודה. מתוך יותר מ-200 אלף בעלי זכות בחירה במושבים, רק 31 אלף נתנו קולם למפלגה. מהדרוזים העבודה קיבלה פחות מחצי מנדט, ומהקיבוצים, הקבוצה המשפיעה והחזקה ביותר במפלגה ושולית מבחינת חלקה באוכלוסיית המדינה, הגיעו לעבודה קצת יותר ממנדט אחד.

מפלגת שלטון חשובה בישראל נשלטת איפוא על ידי קבוצות אינטרסים, שאינן מייצגות אפילו את מצביעיה שלה. כבל אומר שהוא מודע לתופעה הכרונית של חוסר פרופורציה בין גודלם של המגזרים בקרב מצביעי המפלגה לבין שיעורם בקרב חבריה. הוא מבטיח שאחרי הפריימריס הוא יחפש דרך לתקן את המעוות.

ארד והגולן

לפרופ' עוזי ארד מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, ולשעבר יועצו המדיני של ראש הממשלה בנימין נתניהו, היה עניין מיוחד בדיווחים האחרונים על המפגשים החשאיים של אישים מישראל עם המתווך הסורי-אמריקאי, איברהים (אייב) סולימן, בחסות משרד החוץ השווייצי. ראשית, סולימן הוזמן להופיע בכנס הרצליה ועקב המהומה שהתחוללה בעקבות חשיפת הערוץ החשאי, נרתע ברגע האחרון ונשאר בבית. שנית, ארד השתתף במפגשים הראשונים עם סולימן לצד ד"ר אלון ליאל, ונטש אותם בטריקת דלת, לאחר שהטיח דברים קשים באוזני עמיתו הישראלי. "הנגיעה שלי היתה מקוטעת", מבקש ארד להדגיש. "ב-2004 הייתי עם ליאל בפגישה בבית שגריר טורקיה בישראל ואחר כך השתתפתי בשתי פגישות בשווייץ. אחרי הפגישה השנייה, כשהבנתי לאן הולכים העניינים, נטשתי בזעם ומתוך מחאה".

ארד הכיר את סולימן לפני שנים רבות, אך לא השתמש בו כאיש קשר למשטרו של חאפז אל-אסד. הפעם הוא ניסה ונכווה. אין לו שום טענה נגד הנציג הסורי, או כלפי הדיפלומט השווייצי. "שניהם אנשים עם כוונות טובות", אומר ארד, "הטענות שלי הופנו כלפי ליאל. ציינתי באוזני סולימן והדיפלומט השווייצי ניקולס לנג, שהעמדות שהוא מבטא מנוגדות בתכלית למדיניותה של הממשלה המכהנת ושל גורמי ביטחון בכירים. הממשלה אז, בראשות אריאל שרון, ראתה בסוריה גורם שלילי, שפועל בעיראק נגד ארה"ב ומקיים קשרים עם חמאס וחיזבאללה. עמדותיהם בנושא הסדר אפשרי היו ידועות, אבל ליאל העביר לסוריה מסרים שהיו זמירות של השמאל הרדיקלי".

לדברי ארד, הוא התריס באוזני ליאל שהוא יוצר אצל הסורים, באמצעות סולימן, את הרושם שעמדותיו מייצגות את עמדותיה הרשמיות של ישראל, וכי הוא מתואם עם השלטונות. הוא האשים את מנכ"ל משרד החוץ בדימוס בהצגת "קו תבוסתני" ובכניעה ללא תמורה לכל דרישות הסורים, תוך ויתור על אינטרסים ישראליים. לא פחות. ארד אומר כי לנוכח גישתו של ליאל, הוא הודיע לחברים שהוא מושך את ידו מהמפגשים. גם ג'ף אהרונסון, פעיל השלום האמריקאי שהשתתף במפגשים, לא יצא נקי. "העמדתי גם אותו על כך שהוא, כאזרח אמריקאי, פועל בניגוד למדיניותה של ארצו שנמנעה ממגע עם סוריה", אומר ארד.

ואילו עמדות הציג ארד במפגשים? "אמרתי שישראל תישאר לעולם ברמת הגולן, על החרמון וברצועת ביטחון של כמה קילומטרים מזרחה מקו המים, לאורך רצועת ביטחון מהחרמון ועד אל-חמה, במקביל לקו המים. בשטח הזה כלולה קצרין ורוב היישובים השוכנים ברצועה הזאת, כולל המצוקים והרכסים השולטים. סולימן שלל עמדה זו, אך הציג בתגובה נכונות להקים פארק ברצועת הביטחון. זו היתה הגמשה של תביעה סורית קודמת".

תגובתו של ליאל: "הטענה של ארד מגוכחת ומרושעת. עזבתי את תפקידי כמנכ"ל משרד החוץ באפריל 2001 ואיש סביב שולחן הדיונים לא סבר שאני מייצג גורם רשמי כלשהו. כדי להסיר כל ספק, חזרתי והדגשתי בכל אחד מהמפגשים שאני מייצג אך ורק את עצמי וניתן בקלות לבדוק זאת עם שאר המשתתפים בדיונים". אהרונסון מאשר שבשום שלב ליאל לא טען שהוא מייצג שום גורם מלבד עצמו. לדבריו, "ליאל הדגיש כל הזמן שבאופן לא רשמי הוא מעדכן גורמים רשמיים בישראל על המפגשים".

אהרונסון מצטט מפרוטוקול המפגש הראשון, שהתקיים בשווייץ בספטמבר 2004: "אלון (ליאל) מעיר שהוא נמצא כאן בתפקיד לא רשמי, אך אני רוצה שהדרג הרשמי יידע על השיחות במונחים כלליים". אשר לטענות שהופנו נגדו, השיב אהרונסון כי טיבם של מפגשים מהסוג הזה שהם אינם עולים בקנה אחד עם המדיניות הרשמית של הממשלות, ובמידה מסוימת אף סותרים אותה.

ארנס והעץ

פרופ' יגאל ארנס נפל רחוק מאוד מהעץ. בנו של מי שהיה שר הביטחון ומראשי הליכוד, הרחיק כל כך שמאלה, עד שאוניברסיטה נכבדה בישראל ביטלה את השתתפותו בכנס מדעי. ואולי על ראש השמאלן בוער הכובע. קשה לדעת.

ד"ר ברכה שפירא מהמחלקה להנדסת מערכות מידע באוניברסיטת בן גוריון, אחת ממארגני הכנס, הודיעה שהמארגנים בחרו לשמור על שתיקה. ארנס, שהיגר לפני שנים רבות לקליפורניה, ארה"ב, עומד בראש שני מרכזים שעוסקים במערכות מידע, בין השאר בנושאי מודיעין, מלחמה בטרור ומשילות דיגיטלית. הוא כתב כמה ספרים ומקיים פורומים בנושאים אלה.

בראשית ינואר הזמין אותו עמית, פרופסור אמריקאי, להשתתף בקבוצת עבודה שתתכנס בקיץ הקרוב באוניברסיטת בן גוריון. הכנס, שממומן על ידי נאט"ו, יעסוק בתפקיד שממלא האינטרנט בטרור ובפעילות למניעתו. העמית אמר שהמארגנים, בהם שפירא, ישמחו מאוד אם ארנס ייענה להזמנה.

כעבור חמישה ימים, קודם שארנס השיב להזמנה, עמיתו האמריקאי הודיע לו שישכח מכל העניין. הוא סיפר שהמארגנים הישראלים אמרו לו שעובדי מדינה שהוזמנו למפגש לא יחושו בנוח במחיצתו. ארנס שלח דוא"ל לשפירא וביקש שתסביר את ביטול ההזמנה. היא השיבה שעמיתו האמריקאי חרג מסמכותו והזמין אותו בלא להתייעץ עם שאר המארגנים. לדעת ארנס, המארגנים לא היו ערים תחילה לרקע הפוליטי שלו. הם למדו על כך מעמיתו האמריקאי, שביקש לוודא, לבקשת ארנס, שהם יחסכו ממנו אי נעימות, שלדבריו היתה מנת חלקו בכנסים קודמים בישראל.

מארגני הכנס במוסד אקדמי הנהנה מכסף ציבורי לא חושבים שזכותו של הציבור לדעת אם יש ממש בחשד החמור שדעותיו הפוליטיות של מדען פוסלות אותו מלבוא בשעריהם. ארנס דווקא לא מסתיר דבר. במשך שנים רבות הוא תמך בשתי מדינות לשני עמים, אבל הוא חושש שכיום, בעיקר בגלל מדיניותה של ישראל, איחרנו את הרכבת. ארנס מאמין שישראל צריכה להיות מדינת כל אזרחיה, תומך בזכות השיבה לפליטים הפלשתינאים ומתנגד לכל צורה של אפליית אזרחים על רק אתני או דתי.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ