בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אימת אוקון

במשרד המשפטים בטוחים שמינוי דניאל פרידמן לשר נועד רק כדי להכשיר את מינויו של בעז אוקון למנכ"ל שיזעזע את המשרד. דיוקנו של מנהל פעלתן, אמן בטוויית קשרים, שרכש אוהדים ויריבים קשים, מארנון מוזס ועד דורית ביניש

תגובות

בעז אוקון

גיל: 48

מקום מגורים: תל אביב

תפקידים קודמים: שופט בית משפט השלום בתל אביב, שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, מנהל בתי המשפט

עוד משהו: מגדל תוכי מדבר ונוהג להסתובב עמו כשזה יושב על כתפו

אם הכל ילך כשורה, בימים הקרובים צפוי בעז אוקון להחליק בטבעיות לכיסא של מנכ"ל משרד המשפטים, לצדו של השר החדש פרופ' דניאל פרידמן, ומעל ראשה של נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש. בפרפראזה על האמרה הידועה של העיתונאי אורי דן, מי שלא רצה אותו כמנהל בתי המשפט - יקבל אותו כמנכ"ל משרד המשפטים.

הרשעתו של שר המשפטים לשעבר, חיים רמון, היא שטרפה מחדש את הקלפים במערכת המשפטית. היא גם זו שצפויה להביא בקרוב לקטיעה פתאומית של הפנסיה של אוקון, המטאור המשפטי שפרש בשקט - בעיצומה של המלחמה בלבנון בקיץ האחרון - ומאז מילא פיו מים. הניתוק שלו היה מוחלט: מי שצילצל למכשיר הטלפון הנייד הגיע למשיבון המפנה אותו להנהלת בתי המשפט ובבקשה שלא להשאיר הודעות. רק השאלה מה מתכנן אוקון לעשות בהמשך נותרה בלא מענה.

כשהודיע אוקון במפתיע על פרישתו, אחת האפשרויות שהועלו היתה כי הוא ימונה לתפקיד מנכ"ל משרד המשפטים, לצדו של רמון. הסתבכותו של רמון בפרשת הנשיקה שנהפכה לכתב אישום ולהרשעה פה אחד של שלושה שופטים, סתמה את הגולל סביב האפשרות הזאת, אך היא קיבלה חיים חדשים עם מינויו של פרידמן לשר המשפטים.

אוקון, ילד הפלא של נשיא בית המשפט העליון הפורש, אהרן ברק, זכה למסלול קידום מהיר במיוחד בתוך המערכת. ידידיו וגם אחדים ממבקריו אומרים שהוא התגלה כמנהל מוכשר ויעיל, שקידם את מחשוב בתי המשפט וייעול המערכת. אחרים טוענים שהיה מנהל בינוני ואף פחות מזה. כמעט הכל מסכימים שאת קידומו המהיר הוא חב גם ליכולתו המופלאה לקשור קשרים במקומות הנכונים. לפניו הלכו שמותיהם של פטרוניו - עו"ד אמנון גולדנברג, שאוקון נחשב לאחד מילדי טיפוחיו, ונשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק, שיש שאומרים שיחסיהם כיום קרירים מכפי שהיו בשיא הקריירה הקודמת של אוקון.

אוקון טיפח גם קשרים מצוינים עם ראשי "ידיעות אחרונות" - המו"ל ארנון מוזס והעורך באותה תקופה, משה ורדי. אנשים שעבדו בעיתון מעידים שאוקון נהג לסייע בשכתוב מאמרים שפירסם בעיתון פרופ' פרידמן. אגב, גם רמון נמנה עם ידידי משפחת מוזס.

ב-96' התמנה אוקון לשופט בבית משפט השלום בתל אביב. משם ההתקדמות היתה מהירה: ב-2000 הוא החל לעבוד גם כרשם בבית המשפט העליון (תפקיד שבו הוא מרבה להתגאות, שכן הוא מאמין שהוא הרשם הראשון שיצק בו תוכן). ב-2002 הוא דילג לבית המשפט המחוזי בירושלים. שנתיים וחצי מאוחר יותר, בגיל 45, כבר מונה לתפקיד מנהל בתי המשפט - רק שמונה שנים מאז היום שנכנס למערכת. שמו החל כבר להתגלגל בבורסת המועמדים לכהונה בבית בית המשפט העליון, אבל אז משהו השתבש: המחלוקת עם הנשיאה ביניש הפכה את העבודה המשותפת לבלתי אפשרית, ואוקון, שהרגיש לא רצוי, נפרד מכס השיפוט בטריקת דלת.

ההתנגשות עם ביניש

העזיבה של אוקון היתה רק השיא של פרשה מכוערת במיוחד. המניע המיידי לכך היה בקשתה של ביניש כי אוקון יוחלף בתפקידו כמנהל בתי המשפט עם כניסתה לתפקיד הנשיאה בספטמבר 2006. הרקע היה עכור אפילו יותר: הקרע העמוק בין הנשיאה לבין אוקון נולד לפני כשלוש שנים, עת נחלקו שופטי העליון בדעתם בשאלת מינויה של פרופ' נילי כהן, מומחית בעלת שם עולמי בדיני חוזים מאוניברסיטת תל אביב, לבית המשפט העליון.

ביניש וברק נאבקו ביניהם - ברק בעד המינוי וביניש נגדו - ואוקון, חבר טוב של כהן עוד מהימים בהם שימש כעוזר המחקר שלה באוניברסיטה, תפס שלא במפתיע את עמדתו של מורו הרוחני. דיון סוער שנערך בין השופטים בעניין דלף לתקשורת, והאצבע המאשימה הופנתה לכיוון העילוי המשפטי בעל הלשון החדה. בזאת הגיעה אל סיומה קריירת שיפוט אפרורית ותקופת כהונה מלאה במאבקים, יצרים והישגים כמנהל בתי המשפט.

"ביניש תרמה לכך שאוקון, שופט מהשורה הראשונה, יפרוש מהמערכת. גם מועמדותה של פרופ' רות גביזון נדחתה. רמתם של האישים האלה עולה בהרבה על זו של ביניש. המועמדים הטובים ביותר נדחים - והעליון ומי שאמורה לעמוד בראשו נראים כפי שהם", אמר בעבר פרידמן. החלוקה למחנות, אם כן, נראית ברורה מתמיד.

למרות השקט שאפף אותו מאז הפרישה, מקורביו של אוקון מספרים כי נותר בו לא מעט כעס עם עזיבתו. בשיחות סגורות הוא נשמע אומר: "אני לא אוהב שמעמידים אותי בפינה. הרגשתי כאילו מדובר באבק דרכים שהיתמר לרקיע, וכל התחושה היתה מאוד לא נוחה ולא נעימה". חבריו מספרים כי הוא הסביר את המצב כך: "ביקשו ממני לסיים את תפקידי. בעצם אמרו לי 'אתה לא תהיה בתפקיד', ללא סיבה. אם זה המצב, אז אני לא חייב להיות במערכת הזאת בכוח".

אך בעוד שכלפי חוץ השתדל אוקון לא למתוח ביקורת פומבית על ביניש, מתברר כי הבטן שלו מלאה. "אני חושב שאפשר למנות אנשים ואפשר לא למנות אנשים, אבל אי אפשר לפגוע בשם הטוב של אנשים - וזה מה שנעשה שם", הוא נשמע אומר למקורביו. בדיעבד הוא לא מצטער על התפקיד שמילא במערכה. "אנשים הגונים צריכים לעמוד לצדם של אנשים הגונים. אם היו משמיצים אותי, הייתי מצפה שמי שמכיר אותי ייחלץ להגנתי", הוא התבטא באחרונה.

יש הרואים במינויו של אוקון לתפקיד מנכ"ל משרד המשפטים נקמה בביניש ו"כנופיית שלטון החוק" בצמרת משרד המשפטים: ראש הממשלה אהוד אולמרט, הנתון בסכנה של הסתבכות משפטית, כואב את מפלת ידידו רמון, שהסתבך בכתב אישום שאולי אפשר היה בלעדיו, ולכן מינה את פרידמן לשר המשפטים, כדי שזה יוציא לפועל את המינוי של אוקון המטריד כל כך את הפקידות הבכירה ושופטי העליון.

"היה סיפור מאוד מלוכלך ודרמטי", מפרטים מקורביו. "היו דיבורים מאחורי הגב על כך שכל מי שתמך בנילי כהן באופן ישיר סומן באיקס על ידי ביניש. אוקון ראה בזה ממש פגיעה אישית. הוא לא רצה להיות נתון למרותה, הוא לא הסתדר עם ביניש, והעדיף לא להיות מנהל בתי המשפט כשהיא הבוסית שלו. צריך לזכור שמנהל בתי המשפט ונשיא העליון עובדים ביחד ברמה יום-יומית, ולצדה הוא לא היה יכול לעשות את זה.

"הברירה היחידה שלו היתה להישאר שופט, אבל לשבת בלשכה מסוגרת עם עשרות תיקים שמעלים אבק זה לא בשביל אוקון. זה מתחת לרמתו. המאבק הזה הוביל לבזבוז של אדם שהיה יכול לתרום בצורה אדירה. זה מבטא עוצמה וכוח: הוא הגיע בגיל צעיר לתפקידים אדירים, ולמרות זאת הוא החליט לקום ולעזוב. זו היתה קריאת תיגר על המערכת, כי היה ברור למה הוא עזב. כולם יודעים שהוא לא הסתדר עם ביניש".

אוקון, שהבין כי אין מנוס מעזיבת תפקידו כמנהל, העדיף לנתק מגע עם המערכת כולה. בכך גם נסתם הגולל על האפשרות שיתמנה בבוא העת כשופט בבית המשפט העליון. "מעט מאוד אנשים דוחים הצעה לכהן בעליון", אומר אדם שעבד עם אוקון. "הנושא הזה בהחלט היה פרקטי, ברק הציע לו לבוא. אלה לא היו דיבורים של הרגע. אבל הוא לא רצה, כי הוא לא ממש חבר של ביניש. הידיעה שברק הולך והוא נשאר תחת חסותה, מרותה ושרביטה של ביניש לא היתה נוחה לו", הוא מסביר.

את הטענות לפיהן לעובדה שמינויו לעליון ירד מהפרק עם מינויה של ביניש לתפקיד הנשיאה היה חלק בכך, אוקון דוחה על הסף. לחבריו הוא אומר כי על אף שהוצע לו להתמנות לתפקיד במינוי זמני, הוא מעולם לא רצה להגיע לעליון - אותו הוא תופש כמקום שמבצע הכרעות ערכיות שאין לו עניין בקבלתן. בעקבות חוסר האמון בינו לבין ביניש הוא פרש גם מתפקידו כשופט בבית המשפט המחוזי בירושלים.

והפרישה הזו לא התקבלה בקלות בתוך המערכת: בהנהגת ברק התגייסו כמה שופטים, ובהם נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים לשעבר ורדי זיילר והנשיאה הנוכחית מוסיה ארד בניסיון להניא את אוקון מהחלטתו. ברק עצמו מאמין עד היום שאוקון עשה טעות בכך שעזב את תפקיד השפיטה, וזיילר סבור כי אפילו פרישתו מתפקיד הניהול היתה לא הכרחית: "אני חושב שחבל שהוא הפסיק להיות מנהל בתי המשפט. זה מצער שלא גישרו על הפערים. אנחנו ניסינו לפעול לכך שהוא יישאר כשופט, אך הדבר לא צלח בידינו", אומר זיילר. וכך, מי שיצא מהמערכת חבול ומוכה - מתעתד כעת לחזור אליה כמנצח גדול.

לא הטביע חותם

על אף כישוריו הניהוליים הבולטים, אוקון לא הצליח להטביע חותם מיוחד כשופט. בתפקידו ניסה לדחוף פעמים רבות לפשרה, ולכן לא הצליח לקשור לשמו פסקי דין פורצי דרך. אוקון שימש כשופט מחוזי יומיים בשבוע, והרבה לעסוק בערעורים על תביעות קטנות. הוא עסק בתיקים פשוטים ולא מורכבים מבחינה משפטית שהסתדרו היטב עם הלו"ז הצפוף שלו, וכאלה שרחוקים מאוד מהתיקים בהם צריך לטפל מי שרוצה להמשיך ולהתקדם.

"אוקון חובב פשרות גדול. הוא חושב שפשרות הן טובות כי הן שומרות את העצמאות של האנשים. אוקון תמיד העדיף להתפשר, ולא לאפשר למישהו אחר להחליט בגורל המתדיינים", מספר אחד מחבריו. לדבריו, אוקון סיפר לו שכשישב כשופט שלום בתל אביב הוא שמע תיקים כמו שלושה שופטים.

"המשפט מתמצה בהגנה על מי שהוא חלש. הוא צריך להיות המקלט האחרון של החלשים ושל הפגועים, חומת מגן נגד השלטון המרכזי ונגד כוח", הסביר אוקון בשיחות סגורות את בחירתו לפנות לתחום. עם זאת הוא נהג לסייג: "לא בכל תיק זה בא לידי ביטוי, וצריך להיזהר מזה. משפט לא צריך להיות פופוליסטי". חבריו, ששמעו ממנו את הדברים האלה פעמים רבות, לא התפלאו שגם כשופט הוא פעל פחות כמשפטן ויותר כפרויקטור חרוץ.

"הוא עבד מאוד קשה. לא היה לו לא יום ולא לילה", סיפרו מקורביו. לדבריהם, אוקון נהג לסיים את עבודתו בשעות הלילה המאוחרות - ולהתחילה מחדש לפנות בוקר. "המסה הקריטית שלי כשופט וכמנהל בתי המשפט היתה עיקרון השירות", הוא אמר בעבר לאנשיו. "אנשים מעוניינים בהכרעות, הם רוצים להרגיש ששמעו אותם והם רוצים שהתיק ייגמר. הסיפוק האישי שלי היה בכך שנתתי מענה לאנשים, ושנתתי פסקי דין בזמן".

גם הבוסים של אוקון היו מסופקים: מקורביה של השופטת עדנה בקנשטיין, נשיאת בית משפט השלום בתל אביב שבו התחיל אוקון את דרכו, מספרים כי היא סבורה שאוקון הוא משפטן ברמה גבוהה ושופט יעיל וענייני מאוד. זו הסיבה שהיא הטילה עליו פרויקט מיוחד: טיפול בתיקים הישנים שנערמו בבית המשפט. לדברי אנשיה, אוקון עשה בתפקיד עבודה מצוינת והצליח להוריד את כמות התיקים האלה מאלפים לכמה מאות בודדות.

"היה לי העונג להיות נשיא שלו", מאשש זיילר את אבחנותיה של בקנשטיין. "עבדנו ביחד בין שנה לשנתיים, וההתרשמות שלי ממנו היתה מאוד טובה. הוא היה שופט מאוד חרוץ, מאוד חד בתפישתו ומאוד שש אלי כל עבודה. ניתן היה לסמוך על כך שכל דבר שנמסר לידיו ייעשה כראוי, הן מבחינת הזמן והן מבחינה משפטית".

להיות חלק מהמסדר

אחת הסיבות לשעות העבודה הארוכות של אוקון היתה שני התפקידים שמילא במקביל: מנהל בתי המשפט ושופט. במערכת המשפטית נשמעה הטענה לפיה זו אחת הסיבות לכך שהוא לא הצליח להגיע להישגים מרשימים במיוחד כשופט, אבל אוקון לא מתרגש מהביקורת הזאת. בפורומים סגורים הוא הסביר כי לא ישב כשופט במשרה מלאה, "אבל יכולתי להמשיך להרגיש את השופטים ולהיות חלק מהמסדר הזה". לשאלת מקורביו אם במצב דברים כזה לא כדאי להביא מנהל שאיננו שופט, אוקון השיב בלי להתבלבל: "חשובה היכולת לתת דוגמה. אם היה נאמר לי כשמוניתי שלא אוכל להמשיך ולכהן כשופט, הייתי בוחר בשפיטה".

שופטת שעבדה עם אוקון טוענת כי שילוב התפקידים לא פגם בעבודתו. "בעז עושה ברבע שעה מה שאדם רגיל עושה בשעה ורבע. נכון, היו לו פה ושם דחיות, אבל צריך לזכור שאפילו עם הדחייה אוקון עבד מהר יותר משופטים רבים", היא אומרת. את עזיבת התפקיד השיפוטי אותה שופטת דווקא מקבלת בהבנה: "זה קשה לחזור אחורה. אולי הוא ראה את הפרישה מהתפקיד הניהולי כירידה, וזה קשה לרדת. הוא בוודאי אמר לעצמו: 'אני אדם צעיר ומוכשר ואני אנסה דרך אחרת'".

אוקון מאמין כי בין ההצלחות הבולטות שלו בתפקיד ניתן לציין את מינוי העוזרים המשפטיים לכל שופטי המחוזי ולשופטים שמכהנים יותר מארבע שנים בשלום. גם את ההתנגדות למשוב השופטים שהנהיגה לשכת עורכי הדין, שבו הוא זכה לציונים מעוררי הערכה, אוקון זוקף לזכותו. שופטים רבים מאשרים כי מדובר בשני הישגים גדולים שהקלו מאוד על עבודת המערכת.

סינדרום הגויאבה

לצד ההצלחות הגדולות, אוקון ידע בקריירה הניהולית שלו מאבקים רבים, חלקם מכוערים ממש. אנשים שעבדו בסביבתו מתארים טיפוס שקט ורגוע על פי רוב, אבל אחד כזה שהפיוז שלו יכול לקפוץ ברגע. אחדים מתארים אותו אף כ"ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד", שמסוגל להתפרץ במפתיע.

במקרה הזה, נראה שמדובר בסינדרום הגויאבה: או שאוהבים את אוקון או ששונאים אותו. "לאוקון אין ספקטרום רחב", מסכים אדם שעבד בצמידות אליו. "זה נע בקצוות של שנאה ואהבה. זה אדם שהגיע לעמדת כוח, ובכל עמדת כוח כזאת יש שונאים. זה איש שיש אמביוולנטיות ביחס כלפיו, בין היתר, כי מצד אחד הוא יכול לנהל שיחה על כל דבר - צ'רמר במלוא מובן המלה - ומצד שני הוא אדם כוחני, שיודע להשיג את מה שהוא רוצה. הוא לא איש קל, הוא איש קשה. יש לו דרישות קשות ולמטרה שהוא ירצה הוא יגיע בכל מחיר".

על דבר אחד מסכימים כולם: גם שונאיו של אוקון מעריכים את סגולותיו המקצועיות. "מעט מאוד אנשים חושבים שהוא לא מוכשר", אומר אדם שעבד בצמידות אליו. "גם השונא הכי גדול שלו ייאלץ להודות בכישרון שלו, ועם זאת - גם האוהבים שלו יודו שזה אדם עם מרפקים וכוח וטיפוס לא תמים. הקוטביות הזאת באישיות שלו יוצרת את החלוקה למחנות, אבל גם למחנה השונאים יש הרבה הערכה כלפיו. קשה שלא להעריץ את האיש הזה".

ואולם למרות יחסי האנוש הבעייתיים לפרקים של אוקון, יחסיו עם עולם החי הדוקים במיוחד. עוד בימיו כשותף במשרד ש. הורוביץ הוא נהג להסתובב עם תוכי מדבר שיושב על כתפו. השיחות ביניהם, מעידים אחדים, אינן חד צדדיות: אוקון, נטען, פונה אל התוכי - וזה משיב לו.

מקורביו של אוקון ממהרים לסנגר: "אלה לא דברים שהוא מביא אתו למשרד. הוא לא בא עם כלובי דגים וארנבות. אז יש לו תוכי, אז מה? זה אומר שהוא מנהל פחות מוכשר?" שלא לייחוס, חלקם מסכימים להודות כי "יש באישיותו צדדים ביזאריים".

ביזארי או לא, מקורביו של אוקון משוכנעים שבתי המשפט הפסידו את המנהל הכי טוב שקם להם. "לא היה איש עם כל כך הרבה כוח ששבר את חומות הביורוקרטיה בצורה כל כך מעוררת השתאות ושיצר קשרים מדהימים עם פקידים", מספר אחד מהם. "הוא יצר הישגים שמנהלי בתי המשפט לדורותיהם לא השיגו ביחד. כל מי שפגש אותו לחמש דקות אומר שהוא מבריק".

ואכן, המעריץ מספר אחת של אוקון היה השופט מספר אחת - אהרן ברק. "אם בעז לא היה קיים היה צריך להמציא אותו", נשמע ברק אומר פעמים רבות בשבחו של ידידו הטוב. אך אוקון, שתמיד ידע לחבור למוקדי כוח, מנסה כעת להתנער מהמשמעויות מרחיקות הלכת שהיו לקשר עם ברק - טיטן משפטי שתמיד הצליח להזיז הרים במערכת בשיחת טלפון אחת.

"כל הזמן כתוב 'בן טיפוחיו'. אני לא למדתי אצלו, ואני מכיר תודה לזה שעבדתי אתו כי היה מאוד נוח ונעים לעבוד אתו. הוא אדם יוצא מן הכלל ויש לו הרבה מעלות טובות - אבל את תפקיד מנהל בתי המשפט אני לא רציתי, ועשיתי את זה רק בגלל שהוא הוצע לי", אמר אוקון למקורביו. "זה לא משהו שחשקתי בו. מי שקידם אותי מהשלום בתל אביב למחוזי בירושלים היה זיילר ולא ברק. את האחריות שקיבלתי בתוך בית המשפט המחוזי בירושלים לא קיבלתי בגלל שהכרתי את ברק, אלא בגלל התרומה".

כמי ששימש עורק מרכזי במערכת, אוקון זכה להיחשף גם לצדדים הפחות נעימים של בתי המשפט. סחבת, פיגורים ואיחורים היו המקרים הקלים שבהם. "כשהייתי מנהל בתי המשפט היה קיצוץ משמעותי במלאים של בתי המשפט ובסחבת", מצטטים בסביבתו דברים שאמר. אנשיו מספרים כי אוקון פנה פעמים רבות לשופטים שצברו פיגורים קשים, והנחה אותם לתת פסקי דין לתיקים הישנים שמחכים על המדפים. "מה שעומד מאחורי ההמתנות הממושכות זה אנשים שסובלים. אני בוודאי לא הצלחתי לפתור את זה", הוא הסביר - והציע דין משמעתי לשופטים הנמצאים בפיגורים.

אז איך מרגיש מי שאמור להיות עם היד על הדופק של חבריו השופטים, ושתפקידו לבקר ולהעיר? "זה לא נעים להיות האיש מתוך המערכת שצריך לבקר ולבדוק, אבל אני לא יכול להתלונן: כשאתה מקבל תפקיד כזה אתה יודע במה הוא כרוך. אתה לא יכול לבצע את זה ככה שלא יהיו מהומות", הוא אמר לחבריו.

כמו טיפת חלב

שאלת מיליון הדולר היא לאן יפנה כעת המנהל המוכשר. לפי מקורביו, אוקון כבר זכה לקבל לא מעט הצעות: דובר, לדידם, על מנכ"לות משרד המשפטים, האוצר ומבקר המדינה. באחרונה הוא אמר לחבריו כי הוא מעדיף את החופש, אך כעת הם מספרים כי שר המשפטים פרידמן כבר הציע לו להתמנות למנכ"ל המשרד.

"הוא השאיר הרס וחורבן בהנהלת בתי המשפט, כזה שגם עתה אנשים לא מצליחים להתאושש ממנו, והוא הולך לעשות את אותו הדבר למשרד המשפטים. אני משתתף בצערם של עובדי משרד המשפטים", אמר עובד בהנהלת בתי המשפט.

"האיש עזב מרצון, וכל עתידו לפניו. ברור לו שהוא לא יישב בבית לאורך זמן והעולם פתוח בפניו. הוא הוכיח שיש לו קבלות והוא לא אמר את המלה האחרונה. אני מאחל לו בהצלחה", אומר עובד אחר.

ואוקון עצמו? "אני לא מסתכל אחורה. מה שהיה היה", הוא הסביר לחבריו. "המקצוע הזה יוצא מן הכלל. אתה אדון לעצמך, תנאי העבודה טובים ומשלמים לך כסף כדי שתגיד את מה שאתה חושב. לא תמיד מתמזל כך מזלו של אדם שהוא לא צריך לא התחנף ולא לרצות, רק להגיד את מה שהוא חושב מתוך מטרה לעזור לאנשים. זה קצת כמו טיפת חלב: אתה רואה את האנשים עומדים מולך, ויש לך תחושה שאתה עוזר להם על ידי זה שאתה אומר את מה שאתה חושב".



בעז אוקון


דורית ביניש. קרע עמוק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו