בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קהילת חרבין: אי של שלווה בהיסטוריה היהודית

בסין רותמים את הנוסטלגיה להרחבת קשרי תיירות ומסחר עם ישראל

תגובות

חרבין, סין "יותר מ-20 אלף יהודים התיישבו בחרבין כדי לברוח מרדיפות ומגזענות", מצוטט הנרי קיסינג'ר באנגלית ובסינית על כתובת בפתח בית כנסת בעיר, שנהפך למוזיאון. "העובדה שאנשי חרבין התייחסו אליהם באדיבות, כתוצאה מהפתיחות של האומה הסינית, היא עדות מרהיבה להיותו של העולם אנושי", כתב שר החוץ האמריקאי לשעבר, שגם משפחתו מצאה מקלט בעיר.

בסוף ינואר, בטמפרטורה שנעה בין 3 ל-17 מעלות מתחת לאפס, הגיעה קבוצת עיתונאים ישראלים לעיר חרבין שבצפון-מזרח סין, בסמוך לגבול עם רוסיה. בקור הסיבירי הזה נחשפה לעיניהם עיר בת 9.7 מיליון תושבים, במרחק שעה וחצי של טיסה מעיר הבירה התוססת, בייג'ין.

מה חיפשו העיתונאים הישראלים בחרבין הקפואה? פיסה קטנה של היסטוריה יהודית, כך נראה, שנחבאת אי-שם בקצה הנידח של יהדות מזרח אירופה. סיפורה של יהדות חרבין, שהידהד בשבועות האחרונים בעקבות ביקורו האחרון בסין של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, הוא יוצא דופן: אין לו סוף טראגי. גם בשלג ובקרח מצטיירת היום חרבין כאי קטן של שלווה בהיסטוריה המדממת של העם היהודי.

עיתוי הזמנת העיתונאים הישראלים לסין אינו מקרי. הסינים, כך נראה, מבקשים להרחיב את שיתוף הפעולה בינם לישראל, ובנוסף הם מעוניינים להעלות את חרבין על מסלול התיירות הישראלי והיהודי. רק השבוע פורסם, כי שני בתי כנסת בשנחאי עומדים לעבור שיפוץ כחלק מהחגיגות לציון המורשת היהודית בעיר. נראה כי ההיסטוריה היהודית בסין עשויה לשרת את קשרי המסחר בין שתי המדינות, ואת החיפוש המתמיד של סין אחר פתח כניסה למערב.

לכל זה מצטרף יחסם של הסינים כלפי היהודים. מאז ומתמיד הם התבוננו ביהודים בהערכה, שגבלה לעתים בהערצה. לא יהיה מוגזם לכנות זאת "אנטישמיות הפוכה": לפי התדמית הרווחת בסין, היהודים הם חכמים, משכילים, עשירים, יודעים איך להצליח בעסקים, מקפידים על ערכי המשפחה ונשמעים למצוות כיבוד אב ואם. פעמים רבות במשך הביקור עלו שמותיהם של מדענים והוגים יהודים גדולים, מאלברט איינשטיין דרך זיגמונד פרויד ועד לנין ומרקס. באחד המפגשים סיפר המארח הסיני כיצד במלחמת העולם השנייה השיג שגריר סין באוסטריה, חה פנג-שן, אשרות כניסה לסין בעבור יהודי אירופה.

ברחו מהמהפכה

קהילת יהודי חרבין, שהיתה למעשה חלק מגל הגירה גדול של אזרחים רוסים לאזור, התקיימה במשך 65 שנים בסך הכל. אבל בעיני הסינים, גם בתקופה הקצרה הזאת הספיקו היהודים להפוך את חרבין - שהיתה כפר דייגים קטן - לעיר מודרנית, גדולה ומתועשת, ואת זה הם לא שוכחים בקלות.

ראשוני היהודים הגיעו לחרבין מרוסיה וממזרח אירופה ב-1898, עם תחילת בנייתה של מסילת הרכבת הטרנס-סיבירית, שנועדה לחבר בין מוסקווה לבייג'ין. הם נמלטו מהפרעות ומהאנטישמיות היום-יומית, ומצאו בחרבין מקלט קיומי וגם הזדמנות כלכלית.

אחרי המהפכה הבולשוויקית ברוסיה ב-1917, היגרו יותר ויותר יהודים לחרבין. רוב הזמן מנתה הקהילה עשרת אלפים בני אדם, אבל בשיאה היו בעיר 25 אלף יהודים. ימי הפריחה של הקהילה היו בעיקר בין 1917 ל-1930.

כך, לדוגמה, סבו וסבתו של אולמרט חיו בחרבין והוריו נולדו בה. כך גם הוריו של ח"כ אפי איתם, אביה של המשוררת דליה רביקוביץ, שגריר ישראל באו"ם לשעבר, יוסף תקוע, הפרופ' חיים תדמור, אביו של הממונה על ההגבלים העסקיים לשעבר דוד תדמור, ויעקב לניר, מלוחמי האצ"ל ואחר כך מבכירי השב"כ.

יהודי חרבין חיו תחת ארבעה משטרים פוליטיים מרכזיים: רוסיה הצארית (1898-1917), השלטון הסיני (1917-1931 ומ-1946 ואילך), הכיבוש היפאני (1931-1945) והכיבוש של הצבא האדום הסובייטי (1945-1946).

הפלישה היפאנית לחבל מנצ'וריה (שמחוז היילונג'אנג הוא חלק ממנו) ב-1931 אילצה יהודים רבים, שסבלו מהתאכזרות היפאנים לאוכלוסייה המקומית, לעזוב את העיר. כמו כן, התנועות הציונות למיניהן שיגשגו בחרבין, ורבים מיהודי העיר עלו לישראל. אבל התקופה הקשה ביותר לקהילה היתה בסוף מלחמת העולם השנייה, תחת השלטון הרוסי, שנמשך כתשעה חודשים. אז הופסקה הפעילות הציונית בעיר, רבים הוגלו למחנות כפייה ברוסיה, ויהודים רבים עזבו את חרבין.

אט אט התפזרו חברי הקהילה לכל עבר - מי לכיוון שנחאי, מי לישראל, ומי למדינות אחרות. ב-1963 נסגרו רשמית מוסדות הקהילה היהודית בעיר. ב-1985 מת היהודי האחרון שחי בחרבין.

בית קפה ומרוצי סוסים

על אף שהיתה קצרה, נוכחותם של היהודים בחרבין הולידה שורה של בתי מסחר, חנויות, מפעלים לייצור קמח, נרות ומשקאות, מכרות פחם, בתי מלון, מסעדות, בית חולים יהודי ששירת גם את כלל האוכלוסייה, בתי ספר, תנועות נוער, בית תמחוי, עיתונים יומיים, הוצאות ספרים, תזמורות ותיאטרון.

וכמו בבדיחה הישנה על העיירה היהודית שיש בה שני בתי כנסת - אחד כדי להתפלל בו והשני כדי שכף הרגל לא תדרוך בו לעולם - גם בחרבין הקימו היהודים שני בתי תפילה: בית הכנסת הישן שנבנה ב-1907, ובית הכנסת ה"חדש", החסידי באופיו, שנוסד ב-1917.

רוב מבני הקהילה היהודית נמצאים ברחובה הראשי של חרבין, שנקרא כיום טונג'יאנג ובעבר היה שמו הרוסי ארטילריסקאיה. בינתיים, נהפך בית הכנסת הישן למרכז הפעלה להורים ולילדים; התיכון היהודי היה לבית ספר לנערות קוריאניות; האקדמיה למסחר שהקים אברהם קאופמן נהפכה למכון מחקר טכנולוגי ומדעי; ובבית החולים היהודי פועלת היום מרפאת עיניים קטנה.

לפני כמה שנים החליטה עיריית חרבין, ביחד עם ממשלת היילונג'אנג והאקדמיה למדעי החברה של המחוז, לשמר את המורשת היהודית של חרבין. כ-2 וחצי מיליון דולר הושקעו בשיקום ובשיפוץ בתי הכנסת, בית הקברות היהודי ושאר המוסדות היהודיים שנותרו בעיר. בקיץ האחרון נפתחה בבית הכנסת ה"חדש" תערוכת קבע, שמציגה את תולדותיה של יהדות חרבין. על מסך טלוויזיה גדול בכניסה למוזיאון מוקרן סרט על שואת יהודי אירופה, עם כתוביות בסינית.

תמונות גדולות בשחור-לבן ממלאות את שתי קומות בית הכנסת ומתעדות את חיי היהודים בעיר: בית התמחוי המקומי, תנועת צעירי בית"ר, ארגון רווחה וסעד של נשות העיר, חנויות ובתי חרושת, תמונות מחזור של התיכון המקומי, הספרייה, התזמורת של חרבין, זמרים וזמרות יהודים, קבוצת הספורטאים היהודים, תחרויות סקי ומרוצי סוסים, מעצבות בגדים, בית הקפה "Cafe Miniature" מ-1926 ששילב גלריה לאמנות והציג עבודות מיניאטורה רוסיות, ואפילו תמונה מתוך תחרות מלכת היופי של הנערות העובדות.

בחלל אחר במוזיאון עומדים רהיטים מקוריים שהשתמרו מבתים יהודיים, כמו ארון ספרים ישן ופסנתר. בקומה העליונה אפשר למצוא מגילה בצורת ספר תורה, כתובה סינית, ובה כרונולוגיה של חיי היהודים בחרבין.

קיר שלם מוקדש לתמונות של משפחת אולמרט. בלה ומרדכי אולמרט, הוריו של ראש הממשלה, חיו בחרבין ועלו לישראל ב-1930. מרדכי אולמרט היה פעיל בתנועה הרוויזיוניסטית בעיר. בניגוד לרוב הנערים היהודים שם, הוא למד בתיכון סיני, לא רוסי, ועל כן ידע את השפה הסינית. על קיר סמוך תמונות של יוסף טרומפלדור. אחרי שנפצע במלחמת רוסיה-יפאן ב-1905 הגיע טרומפלדור לבית חולים בחרבין כדי לקבל טיפול רפואי. משם נכנס לכלא היפאני, ואחרי שחרורו מהכלא שב לחרבין וייסד בה קואופרטיב חקלאי.

בבית הקברות היהודי בחרבין יש 583 מצבות שעומדות על כנן, ועליהן חקוקות מלים ברוסית וביידיש. בית הקברות הוקם ב-1903 במרכז העיר, אולם הועבר ב-1958 אל מחוץ לה. ב-1992, לאחר כינון היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לסין, הוא שופץ, לבקשת איגוד יוצאי סין בישראל.

בבית הקברות הזה קבורים, בין היתר, רב קהילת חרבין, אהרן שמולביץ קיסילוב, וסבו של ראש הממשלה. ביוני 2004 ביקר במקום אולמרט, אז ממלא-מקום ראש הממשלה, וביחד עם אחיו עמרם קרא קדיש על קבר סבו. בעקבות ביקורו הוקמה בבית הקברות מצבה לכבודו. עוד קבורים שם אפרים וקלרה פיין, הוריו של איתם.

"אלוהים" בסינית?

"האתרים האלה הם עדות לידידות בין העם היהודי לעם הסיני, והם נועדו לתרום גם להתפתחות הקשר בין שתי המדינות", אומר ראש האקדמיה למדעי החברה של מחוז היילונג'אנג, הפרופ' קו ווי. "גם הסינים וגם היהודים הם עמים עתיקים, שלהם היסטוריה ארוכה. שניהם סבלו רדיפות ועינויים. שניהם מאוד חכמים, יש להם מדענים, ממציאים והוגים חשובים. הגותם של הוגים יהודים כמו לנין או מרקס עדיין מדריכה את הסינים בחייהם. העם היהודי והעם הסיני הם כמו עמים אחים".

בין העם היהודי לעם הסיני יש יחסי גומלין ארוכים ומעניינים. הקשר התחיל עם הגעתם של יהודים, במאה ה-12, לעיר קאפינג שבמרכז המדינה. הם התקבלו שם בסובלנות כה רבה, עד שנטמעו בחברה הסינית בתוך זמן קצר. הם גידלו צמות, חבשו כיפה, בנו בתי כנסת בצורת פגודות, ונעלמו. עם השנים גילו אינטלקטואלים סינים עניין בטקסטים יהודיים - במיוחד בתנ"ך ובפרקי אבות. הם מצאו לא מעט דימיון ערכי בין שתי החברות - למשל כיבוד אב ואם, או מצוות שבין אדם וחברו. הסופר בן המאה ה-19, ליו צ'אנגסינג, כתב כי עשרת הדברות של משה עולים בקנה אחד עם התורה של קונפוציוס.

ב-1875 תורגם התנ"ך לסינית בידי שמואל שרשבסקי, יהודי מומר לנצרות. כיצד התגבר שרשבסקי על פערי התרבות והמחשבה, ותירגם לסינית את המושג "אלוהים"? הוא השתמש במלה "טיינג'ו" - "טיין" פירושו שמים, ו"ג'ו" הוא אדון. אגב, במאה האחרונה תורגמו לסינית גם לא מעט מחזות וסיפורים מיידיש.

לעומת זאת, עד כמה היו יהודי חרבין פתוחים כלפי האזרחים הסינים שסביבם? הקהילה היהודית-רוסית בחרבין, כך נראה, היתה סגורה יחסית, ונרשמו בה מעט נישואי תערובת. המתרגמת והסופרת הישראלית רנה ליטוין, ילידת חרבין, פירסמה בעבר ראיון עם ידיד יהודי ילד חרבין, שבחר להישאר במדינה וחי כיום בבייג'ין. לטענתו, לעתים קרובות התנשאו יהודי חרבין על הסינים וראו בהם פועלים. הם נהגו בסינים בנימוס, אולם אף פעם לא בחברות, ציין.

ליצור עתיד משותף

היום חרבין היא עיר מודרנית לכל דבר, שנמצאת בתהליך של צמיחה והתמערבות, כמו ערים רבות בסין. הבנייה בה היא שילוב של ארכיטקטורה סינית, רוסית ואירופית. אבל העיר עדיין מרוחקת מהמרכז ופרובינציאלית ברוחה.

המארחים של קבוצת העיתונאים מישראל - אנשי האקדמיה למדעי החברה של היילונג'אנג ונציגים מעיריית חרבין ומהממשל המקומי - היו רשמיים ומנומסים. הם לא שאלו את הישראלים על הסכסוך עם הפלשתינאים, ולמעשה, המלה פלשתין לא הוזכרה בביקור. נראה, שהמארחים נוטים שלא להטיח בפני זרים את בעיותיהם. המארחים כמעט ולא ענו תשובות ישירות על שאלות בנושאים פוליטיים. לעומת זאת, הם דיברו בחופשיות על הצמיחה הכלכלית של סין, ולדעתם, בתוך 40-50 שנים תעבור הכלכלה הסינית את זו של ארה"ב.

נציגי הממשל בחרבין הדגישו לא פעם את העבר המשותף של היהודים והסינים, מתוך מטרה ליצור עתיד משותף. דרך משלחת העיתונאים הם ביקשו להעביר מסר לישראל: הם מעוניינים בשיתוף פעולה כלכלי, מדעי ותרבותי. "עיתונאים מכונים אצלנו 'מלכים ללא כתר'", אמר אחד מהם, "אנחנו מאמינים שיש לכם הרבה השפעה".



בית הקברות בחרבין, בחודש שעבר


תצלומים: שירי לב-ארי, מוזיאון בית הכנסת "החדש" בחרבין ורויטרס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו