בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחקר: יהודי אירופה לא ידעו ארמית, ולכן התנצרו

לטענת מומחים, ההתבוללות במערב אירופה בעת העתיקה - יותר דרמטית מאובדן עשרת השבטים

תגובות

מחקר חדש מגלה כי לאחר חורבן בית שני, ובמשך כמה מאות שנים, התחולל בחלק האירופי של העולם היהודי תהליך התבוללות מתמשך ודרמטי. החוקרים טוענים כי תהליך זה הוא לא פחות דרמטי מאובדנם של עשרת השבטים.

המחקר מייחס זאת לפערי השפה; בעוד שבארצות המזרח המשיכו היהודים לפתח תרבות וספרות (מדרשים, משנה ותלמוד) בשפות עברית וארמית - הטקסטים האלה לא תורגמו לשפות שאותן דיברו יהודי מערב אירופה (יוונית ולטינית), ולכן הם התנתקו מהמרכז היהודי. לפי המחקר, לחלל שנוצר חדרו ראשוני הנוצרים, פאולוס ותלמידיו, שדווקא דיברו יוונית וגם היו בקיאים בתנ"ך וביססו את אמונתם עליו, כך שרבים מיהודי אירופה התנצרו.

מדובר במחקר משותף לפרופ' דורון מנדלס מהחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטה העברית, ולד"ר אריה אדרעי מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. השניים מציינים כי עוד לפני החורבן היה העולם היהודי, שכבר אז לא חי כולו בארץ ישראל, מפוצל בין המזרח, שבו דיברו עברית וארמית, למערב - שבו דיברו יוונית. אבל בית המקדש והעליות לרגל אליו שמרו על תחושה של עם אחד. עם החורבן, עברה היהדות להתבסס על טקסטים. בארץ פותחו המדרשים והמשנה, ומאוחר יותר התלמוד, המבוססים על עברית וארמית, ואלה לא תורגמו.

בשיחה עם "הארץ" מדגיש מנדלס כי "עד זמן מאוחר, המשנה לא נכתבה כלל, ככל הנראה אפילו לאחר סיום עריכתה (בידי ר' יהודה הנשיא, בסביבות שנת 200 לספירה. י"ש) אלא נלמדה בעל-פה, וממילא גם לא ניתן היה לתרגמה". כל זה יצר ניוון תרבותי ביהדות המערב שהתבטא בשתי דרכים: או התבוללות וטמיעה בתרבות המקומית שפעלה בשפות שאותן הכירו, או יצירת קהילות של "יהודים תנ"כיים" שתרבותם היהודית מבוססת רק על התנ"ך ולא על המקורות המאוחרים יותר.

מנדלס מדגיש את העובדה כי "מן המאה השנייה לספירה ועד המאות החמישית- שישית אין לנו שום עדויות על ספרות יהודית במערב אירופה. אפילו ההגדה של פסח, שהפכה להיות התחליף המקובל לקרבן הפסח מאז החורבן, לא היתה קיימת שם".

מאוחר יותר התמלא החלל באופן משמעותי יותר על ידי הנצרות. פאולוס ותלמידיו, אבות הכנסיה, דיברו יוונית ומכיוון שהתייחסו לתורה יכלו להיתפש על-ידי יהודי המערב כפרשני היהדות המתאימים להם. מנדלס אומר ש"אם הנצרות הפכה תוך 300 שנה לדת כל-כך דומיננטית במערב, ליהודי המערב יש חלק משמעותי בזה. הם היו הבסיס להתקבלות הנצרות".

"רק במאה השמינית", ציין מנדלס, "אנחנו שוב נתקלים בקהילות יהודיות באירופה, חלקן קהילות של 'יהודים ביבליים' שהכירו רק את התנ"ך, וחלקן קהילות שהיגרו משולי אירופה למרכזה וכבר אימצו את התלמוד הבבלי כמקור הסמכות שלהן. אז גם נלמד הלקח, ובכל רחבי העולם היהודי אימצו את העברית כשפת הלימוד, כך שכולם ידעו לפחות את המקורות בשפה משותפת".

האם ניתן ללמוד משהו מן המחקר ההיסטורי על ימינו, כאשר שוב קיים פער השפות בין יהודי ישראל והתפוצות? אדרעי מסויג, "כיוון שהיום המקורות אינם בעל-פה. הם כתובים, וניתן לתרגמם בכל רגע". למעשה, הוא אומר שדווקא גודש התרגום יוצר פער מסוג חדש: "אם בעבר לפחות הטקסט הבסיסי של התלמוד נלמד בשפת המקור, גם כשהפירושים נלמדו באנגלית, היום יש כבר פרויקטים שבהם גם התנ"ך והטקסט התלמודי כבר מתורגמים, כך שלומדי התורה בתפוצות כבר לא חייבים לדעת עברית. זה שוב עלול לפצל את היהודים".



הד"ר אריה אדרעי (מימין) והפרופ' דורון מנדלס, בשבוע שעבר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו