בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חידת הכפילות של הרב קוק

ספרו של אבינועם רוזנק על הרב קוק מעיד על התסיסה הרעיונית והחברתית שדמותו של הרב עומדת במרכזה

תגובות

הרב קוק אבינועם רוזנק. סדרת גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי, מרכז זלמן שזר, 283 עמ', 78.5 שקלים

ספר חדש על הרב קוק אמור להצדיק את עצמו; הן הספרות ההגיוגרפית והן הספרות המחקרית כבר דשו בדמותו המרתקת של המנהיג וההוגה הדגול. על כן יש לבחון את הממצאים החדשים, או את זווית הראייה המיוחדת של כל ספר חדש בנושא זה. מאחר שספרו של אבינועם רוזנק על הרב קוק מתפרסם בסדרה שספריה "פונים לציבור קוראים רחב ומוגשים בלשון שווה לכל נפש", קשה לצפות ממנו לממצאים מדעיים חדשים. ואולם אנו רשאים לבחון מהי זווית הראייה החדשה של הספר.

ספרו של רוזנק כתוב בסגנון קולח, והקריאה בו מסבה הנאה רבה. זהו הישג גדול, בפרט אם מביאים בחשבון את הבסיס האקדמי של החיבור. רוזנק מצליח לנווט בין המחקרים הרבים שנכתבו על הרב קוק, ורק חדי עין יבחינו בתשתית המחקרית העניפה של הספר. מבחינה זו, הספר מומלץ לכל המגלה עניין בדמותו של הרב קוק, וגם חוקרים ימצאו בו עניין.

אבל מהי זווית הראייה המיוחדת של הספר? ראשית, מבחינת אופי הכתיבה, רוזנק יודע לשלב היסטוריה והגות. הוא מצא קישורים מהותיים בין קטעים רעיוניים וביוגרפיים-אינטלקטואליים של הרב קוק לבין התנהגותו הפוליטית והחברתית. יוזמה זו, המגשרת בין הגות להיסטוריה, ברוכה. אבל הייחוד בכתיבתו של רוזנק מצוי בהצגת הגישה של "אחדות-ההפכים" כמפתח להבנת חייו של הרב; גישה זו טוענת שהמטרה השמיימית מושגת דווקא באמצעות הניגודים. העיקרון הפילוסופי והדיאלקטי המופשט נהפך אצלו למפתח פרשני להבנת הכרעותיו המעשיות של הרב קוק.

האם גישתו זו של רוזנק ממצה את הפרשנויות לחייו ולהגותו? ודאי שלא. לכן, מן הראוי שחיבור המופנה לציבור רחב יציג פרשנויות עשירות נוספות למסכת המרתקת של חיי הרב קוק. הנה דוגמאות אחדות לנתיבי פרשנות לאפיזודות שונות בחייו ובהגותו של הרב, שלעניות דעתי היה צורך להתחשב בהם.

רוזנק מציין כי הרב קוק כתב בצעירותו (תרנ"ט) על כוונתו לייסד אגודת "ציונים שומרי תורה". בשנים אלה התגבשה המגמה להקמת "המזרחי", שנוסד בשנת תרס"ב. ואולם אחת התופעות הדורשות הסבר היא היחס הקשה עד כדי סלידה שגילה הרב קוק לעתים כלפי "המזרחי"; הוא מעולם לא היה חבר "המזרחי", וההסתדרות שביקש להקים, "דגל ירושלים", איימה לרסק את "המזרחי". בהתנגדות להקמת בית משפט השלום ובצעדים להקמת הרבנות הראשית אף נקט הרב צעדים שהתפרשו כזלזול בולט בתנועה הציונית הדתית: הוא לא זימן את רבני התנועה להתייעצויות ובמקומם זימן את רבני היישוב הישן.

מתברר שאישיותו של הרב קיבלה את ההפכים: מצד אחד, החלוץ אוכל הנבלות והטריפות שהנוכחות האלוהית מניעה אותו; ומצד שני, אנשי היישוב הישן שהיו קיצוניים בעמדתם. ואולם, אישיות זו לא היתה יכולה למקם את הפשרה (והפשרנות) שבקיום תנועה דתית, המאמצת את הרעיון הלאומי בקואורדינטות שלה. אפשר שהקמת "המזרחי" טירפדה את חזונו של הרב קוק בצעירותו, ועל כך לא התגבר. בכל מקרה, יחסו של הרב ל"מזרחי" הוא תהליך חשוב שיש לעמוד על משמעויותיו.

רוזנק מכנה את הרב קוק "חוזה הציונות הדתית המשיחית" (עמ' 197). אבל יש לזכור שהזהות הציונית הדתית מתבססת על המיסוד. המהפכה הגדולה של הציונות הדתית בשנת תרס"ב היתה הצטרפות רשמית לגוף חילוני, ההסתדרות הציונית. היתה זו הכרזה חד משמעית על שיתוף פעולה ממוסד עם עוברי עבירה. הרב קוק מעולם לא ניאות להכרה רשמית בעוברי עבירה כשותפים אמיתיים. לתפיסתו, קירוב - כן; הבנה ואמפתיה - בוודאי; אך משיתוף פעולה מוצהר חמק, ולכן לא הצטרף לציונות הדתית הממסדית.

אפשר לראות את היחס ל"מזרחי" כביטוי נוסף לבקשת הזהות הפוליטית של הרב קוק. העובדה שבחן את זיקתו ל"אגודת ישראל" לפני מלחמת העולם הראשונה אינה מעידה רק על מגמה אצילית לקרב את התנועה לרעיונותיו הלאומיים הדתיים; היא גם מעידה על חיפוש זהות. האכזבה מ"אגודת ישראל" כמטרייה פוליטית הוליכה בסופו של דבר להקמת "דגל ירושלים".

באותה מידה אפשר לראות את מהלכי חייו של הרב קוק מעלייתו לארץ ישראל ועד להקמת הרבנות הראשית כצעדים פוליטיים מחושבים, כדי לזכות במשרה של רב ראשי. הוא ידע ש"המזרחי" יתמוך בו, מאחר שתנועה זו ביקשה איצטלה של רבנים ידועי שם, שכן היתה ענייה בהם. את תמיכת המתיישבים הציוניים השיג באידיאולוגיה שלו, במסע המושבות ובעמדתו המצדדת בהיתר המכירה. ואת תמיכתו (היחסית) של היישוב הישן השיג בהתנגדותו להקמת בית משפט השלום ולבחירת נשים. דומני שאין ספק שמבחינתו היה מניע משיחי בהשגת משרת הרב הראשי, ושהוא ראה עצמו מקדם את חזונו הרעיוני. מבחינתו, יסוד הרבנות הראשית היתה דרך לכינון מחודש של הסנהדרין, ומי אם לא הוא ראוי לעמוד בראשה. המטרה הצרופה והכנה של מימוש הגאולה בוודאי עמדה בראש מעייניו. אבל לצורך מימוש חזון זה השתמש הרב קוק במהלכים פוליטיים מובהקים, שחלקם הצליחו וחלקם נכשלו; ולבסוף השיג את המשרה המיוחלת. פרשנות זו למעשיו ראויה לדיון.

רוזנק כותב בסיום ספרו כי "לעולם קיים פער בין אישיותו של הוגה ובין הדמות שמציירים ממשיכיו - ואפילו העומד בראשם הוא בנו, המקורב לו, שכתבי אביו היו נר לרגליו במשך עשורים רבים של חייו". ואולם אפילו הנחה זו אינה משמשת כלי פרשני בספרו. מן הראוי היה להציג אותה כאחת מהתובנות של תיאור חיי הרב קוק והגותו, על אף שלדעתי אין היא מתיישבת עם החוש ההיסטורי. לטעמי, בעייתית היא הטענה שתלמידי הרב קוק, שקיימו עמו קשר מהותי רצוף בתקופות שונות, לא עמדו על אישיותו המורכבת ולא היו נאמנים למשמעויות שצמחו ממנה.

חיבורו של רוזנק מעיד על התסיסה הרעיונית והחברתית שדמותו של הרב קוק עומדת במרכזה. גם כיום, כאשר המסגרות השונות של הציונות הדתית עוברות תמורות מהותיות, עדיין דמותו של הרב מעוררת עניין רב ופולמוסים לא מעטים. ספרו של רוזנק מאפשר היכרות לעומק עם דמותו ועם משנתו, ובכך חשיבותו.

ספרו של פרופ' דב שוורץ, "אתגר ומשבר בחוג הרב קוק", ראה אור בהוצאת עם עובד



הרב קוק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו