שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

השחתת החינוך וההשכלה

הרפורמה בהשכלה הגבוהה תמדוד כל עיסוק אך ורק לפי כדאיותו הכלכלית

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נמרוד אלוני
נמרוד אלוני

יוהרה, גסות רוח ובורות נמזגו יחדיו בהנפקת הרפורמות החדשות במערכת החינוך וההשכלה הגבוהה. כפי שדווח ב-The Marker ב-11 בפברואר, הרפורמה המוצעת למערכת החינוך מתנה את הגדלת המשאבים החינוכיים בנכונות המורים לקבל על עצמם מערכת הקושרת גמול ועונש כספיים למידת התפוקות הלימודיות; ואילו הרפורמה בהשכלה הגבוהה מציעה לכרוך את הגמול הכספי למרצים באוניברסיטאות הן בערך השוק של תחום הדעת שבו הם מתמחים, והן במספר הפרסומים המחקריים שהם מפיקים.

כאילו לא די במחיר הכבד שמשלמת החברה הישראלית על ההשחתה במערכת הפוליטית, עתה מבקשים גם לאנוס את ההיגיון הכלכלי על העיסוקים הנאצלים של חינוך והשכלה, למסחר ולשווק אותם כמוצרי מדף וסמלי סטטוס, ולא להותיר מהם מאומה מהגיונם המקורי.

חשוב שייאמר בבירור: הגיונן של הרפורמות פסול, לא משום שהן מבקשות לעודד תחרותיות ומצוינות, אלא משום שהתחרותיות והמצוינות שהן מבקשות לקדם כמעט ואין להם דבר עם חינוך והשכלה, ולרוב נזקם רב על תועלתם.

אשר לתחרותיות, האומנם זו בהכרח משביחה את השירות או המוצר? אם ניקח לדוגמה את תחום תקשורת ההמונים, דומני כי רק מעטים יחשבו שהתחרות בין "ידיעות אחרונות" ל"מעריב" או בין ערוץ 2 לערוץ 10 תרמה להשבחת האיכות העיתונאית בישראל.

אינספור מורים ואקדמאים יכולים להעיד על נזקי התחרותיות התפוקתית-הישגית: כאשר המערכת משליטה היגיון כוחני של מקל וגזר, במונחים של תפוקות כמותיות, הייעוד המקורי של חינוך טוב, השכלה רחבה, פוריות המחשבה והתנהגות הגונה, נדחק לשוליים ואת מקומו תופס מרוץ עכברים אכזרי של ניכור, אגואיזם חברתי ומראית עין תרבותית.

הבעיה חמורה עוד יותר עם תפישת המצוינות. הרי אין לנו בישראל מחלה תרבותית חמורה יותר מהסגידה למצליחנות בכל מחיר, המכלכלת כל הזמן את "מה יוצא לי מזה?", "מה אני מרוויח"? "רק שלא אצא פרייר", או במלים פשוטות: איך זה מקדם אותי גבוה יותר בסולמות הרייטינג ובמעגלי הכוח והסלבריטאות?

נניח עתה שהרפורמות החדשות מתקבלות והגמולים אכן ניתנים לפי תפוקות והישגים במונחי שווי שוק. במצב החדש, אך טבעי יהיה שמפגש עם המידות הטובות של החינוך היהודי - "האמת, הדין והשלום" - ייחשב כבלתי משתלם לחלוטין; דבקות נוסח החינוך הקלאסי "באמת, בטוב וביפה", תיחשב לבלתי רווחית לחלוטין; חינוך דיאלוגי שמבקש להגיע לכל תלמיד ולסייע לו בהצמחת אמון בעצמו ותוכן לחייו, ייחשב ללא-כלום משום שמה שלא מדיד לא קיים; ואילו חדוות החקר המדעי, התמסרות לרפואה ציבורית, התענגות על חקר שירה מופלאה והתגייסות פילוסופית לתיקון חברתי, כל אלה ייחשבו לסטיות רומנטיות שספק אם יזכו את אנשי האקדמיה לקידום מקצועי.

במלים אחרות, השתתת מערכת החינוך וההשכלה הגבוהה על היגיון תפוקתי-כלכלי תביא להשחתה ערכית מהמדרגה הראשונה ולהרס החינוך וההשכלה. המסר המרכזי של מערכת כזאת היא שהכל בעצם אינסטרומנטלי: לכל עיסוק ומעשה, לכל אדם וקהילה, יש בראש ובראשונה ערך אינסטרומנטלי הנמדד בתרומה היחסית לי כפרט ולחברה כצבא וכלכלה. שם המשחק הוא כמה זה שווה, מה יוצא לי מזה ואיך זה מאדיר את הצבא והכלכלה.

אפשר גם לגמרי אחרת, פשוט וחכם במקום מניפולטיווי ומתוחכם: תנו לאנשי החינוך והאקדמיה שכר הולם והוגן כמקובל במדינות המפותחות, כבדו אותם באמון ובהערכה על נכסי הדעת, המוסר והיצירה שהם מזמנים לנו, ואתגרו אותם. אפשר גם לתבוע מהם, שאת הטוב הזה יעשו לטוב עוד יותר.

הכותב הוא ראש המכון למחשבה חינוכית בסמינר הקיבוצים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ