בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשכבר כמעט הושגה הבנה

בשנים החולפות נדמה היה שהחלוקה שעליה החליטה מדינת ישראל ב-1967 - הר הבית למוסלמים והכותל ליהודים - התקבעה הן בתודעת הציבור היהודי והן בתודעת הציבור המוסלמי. כעת מאיימת פרשת מעלה המוגרבים לטרוף מחדש את הקלפים

תגובות

בשנים 1928-1929 תיאר "המופתי הגדול", חאג' אמין אל חוסייני, את הכותל המערבי כ"ראש גשר" שבאמצעותו מבקשים היהודים לפלוש אל קודשי האיסלאם, מסגד אל-אקצה וכיפת הסלע. באותן שנים קמו בעולם הערבי האגודות הראשונות "להגנת אל-אקצה". בהשראת המופתי הובילו המוסלמים בסמוך לכותל בהמות וצאן, כדי שהכותל וסמטת התפילה הצרה יזדהמו מהפרשותיהם. הם שפכו במקום זבל, מי שופכין ופסולת עפר, והרחיבו את בתי שכונת המוגרבים בצמוד לכותל, ובכלל זה אף בית שימוש. במרחק מטר וחצי ממנו. הניסיונות של מנהיגים ציונים לרכוש מידי וואקף אבו מדין את רחבת הכותל, והשימוש שהחלו מתפללים יהודים ברחבת הכותל לעשות בספסלים ובמחיצות, התפרשו באותה תקופה כניסיון לשנות את "הסטטוס קוו" וכאיום על המסגדים.

בתשעה באב של שנת תרפ"ט הגיע המתח סביב הכותל לשיא. הבריטים נענו לדרישה המוסלמית ופינו את הספסלים והמחיצות מן הרחבה. בירושלים נוסד "הוועד למען הכותל המערבי" בראשות הפרופ' יוסף קלוזנר, ואלפי יהודים נדחקו אל סמטת הכותל הצרה וערכו בה עצרת מרשימה, שהסתיימה בשירת "התקווה". ימים ספורים אחר כך פרצו מאורעות תרפ"ט. 160 יהודים נרצחו. שמונה נקודות יהודיות נעזבו והמאורעות נחרטו בזיכרון הקולקטיווי של יהודי ארץ ישראל כאסון נורא.

ההסכמה נשכחה

כמעט 80 שנה אחרי, כאשר נדמה היה שהחלוקה שעליה החליטה מדינת ישראל ב-1967 - הר הבית למוסלמים והכותל ליהודים - התקבעה הן בתודעת הצד היהודי והן בתודעת הצד המוסלמי - באה פרשת מעלה המוגרבים ומאיימת לטרוף מחדש את הקלפים: בתפקיד חאג' אמין מופיע עתה השייח ראאד סאלח; הסכמתו המגומגמת של יאסר ערפאת לריבונות יהודית ישראלית בכותל המערבי (קמפ דייוויד 2000), כמעט שנשכחה, ואילו קיר התמך המערבי של חומת הר הבית, שרק במסורות מוסלמיות מאוחרות מופיע כמקום קשירתה של "אל-בוראק" (בהמת המסע הפלאית של מוחמד שעשתה את דרכה במסע לילי ממכה לירושלים), מוצג עתה שוב כנכס מוסלמי בלעדי מדורי דורות, וכמקום שהזיקה היהודית אליו היא המצאה יהודית של מאה השנים האחרונות.

מדובר לכאורה בשינוי מגמה: אם עד כה הסתפק הצד המוסלמי בטענות על ניסיונות כביכול מצד מדינת ישראל לערער את יסודות אל-אקצה כדי להקים מחדש את הבית השלישי, ואף השלים לכאורה עם המציאות של כותל מערבי בבעלות, בריבונות ובחזקה יהודית, עתה משתנה התמונה.

באתר האינטרנט הרשמי של משרד ההסברה הפלשתיני כבר נכתב בעבר על "חומת אל-בוראק", כי "מספר יהודים דתיים אורתודוקסים רואים במקום זה מקום קדוש בעבורם וטוענים כי החומה היא חלק מבית המקדש היהודי, אך כל המחקרים ההיסטוריים וכל החפירות הארכיאולוגיות לא סיפקו ולו הוכחה אחת לטענה זאת". בימים הללו משודר בטלוויזיה הפלשתינית קליפ חדש, שבו נראים יהודים מתפללים בכותל המערבי, וברקע מושמע שיר: "הו נשמות הרשע. אלף רשעים בביתי".

במאגרי המידע של ארגון "מבט לתקשורת פלשתינית" מצטבר עוד ועוד תיעוד של המגמה הזאת, בין אם מדובר באגודה האיסלאמית בעזה, שמתייחסת אל הכותל המערבי "השקרי", ובין אם מדובר בראש הקאדים ברשות הפלשתינית, השייח תייסיר תמימי. תמימי מדבר על "אתרים ארכיאולוגיים והיסטוריים איסלאמיים וערביים, ובהם אל-בוראק, שלהם הם (היהודים, נ"ש) נתנו באופן שרירותי וכוזב שמות עבריים מופרכים".

עו"ד ד"ר שמואל ברקוביץ, מומחה למקומות הקדושים ליהדות, לנצרות ולאיסלאם בארץ ישראל, הזכיר באחרונה בספרו "מה נורא המקום הזה", כי המוסלמים העתיקו את הקדושה שייחסו לכותל הדרומי והמזרחי של הר הבית אל הכותל המערבי רק לאחר שהתפתח המאבק סביבו בראשית המאה ה-19.

"עד המאה ה-11", כתב, "כלל לא הגיעו המלומדים המוסלמים לידי אחדות דעים בדבר מקום קשירת סוסו המוכנף של הנביא מוחמד (אל-בוראק), והם הצביעו על מקומות שונים ברחבי חרם אל-שריף - הר הבית - כמקום קשירתו; ואילו מקום כניסתו של הנביא מוחמד לחרם אל-שריף (לאחר נסיעתו הלילית ממכה), זוהה על ידי חלק מהם בכותל המזרחי, דרומית לשער הרחמים, ועל ידי אחרים בכותל הדרומי".

איש לא הצביע באותה תקופה על הכותל המערבי כמקום קשירת אל-בוראק או כמקום כניסתו של מוחמד להר הבית, מדגיש ברקוביץ. במאה ה-11 נהגו תושבי ירושלים המוסלמים וגיאוגרפים מוסלמיים להצביע על מקום מסוים מצדו החיצוני של הכותל הדרומי של הר הבית כמקום קשירת אל בוראק, ועל שער מסוים בכותל הדרומי, הידוע כיום כשער הכפול, או שערי חולדה הנביאה, כשער הנביא, השער דרכו נכנס הנביא מוחמד לחרם אל-שריף.

אפילו במאה ה-17, מציין ברקוביץ, רק לפני 300 שנה, עדיין נהגו המוסלמים לזהות את מקום קשירת אל-בוראק בכותל הדרומי, בצדו החיצוני, מחוץ להר הבית, בסמוך לפינה הדרום מערבית של המתחם, היא פינתו הדרום מערבית של הכותל המערבי. המרחק בין פינה זאת לרחבת התפילה בכותל המערבי הוא כ-100 מטרים.

בית אל-מקדס

ברקוביץ אומר, כי לא עלה בידו למצוא כל דיון בספרות המוסלמית בדבר מקום קשירת אל-בוראק בין המאות ה-17 וה-20, ומסיק כי "נקודת הזמן שבה העתיקו המוסלמים ממניעים פוליטיים את 'מקום הקשירה של הבוראק' אל הכותל המערבי, קשורה איפוא לאירועי סכסוך הכותל המפורסם במאה ה-19, כאשר החלו יהודים להביא עמם לרחבת התפילה כיסאות, שולחנות, ספרי תורה ותשמישי קודש שונים, ואף עשו ניסיונות שונים לרכישת הבעלות בכותל המערבי מידי הוואקף המוסלמי".

זאת ועוד, בספרים, במורי דרך רשמיים של החרם א-שריף מטעם הוואקף המוסלמי מ-1914, 1965, ו-1990, הכותל המערבי אינו מוזכר כלל כמקום קדוש מוסלמי. גם באנציקלופדיה של האיסלאם, בערך "אל-בוראק" ובערך "חרם אל-שריף", אין כל התייחסות לכותל המערבי כמקום קדוש, ואין מזהים אותו כמקום קשירת בהמתו של מוחמד. לא זו בלבד: בערך חרם אל-שריף מוזכר 'כותל הדמעות', שהוא שם יהודי ידוע לכותל המערבי, בלא לייחס לו קדושה כלשהיא באיסלאם.

הארכיאולוג מאיר בן דב ציין בעבר, כי בתקופת הכיבוש הערבי שטחו יהודים את תפילותיהם ליד שרידי הכותל המזרחי והדרומי, וכי רק במאה ה-15 החל הכותל המערבי תופס את מקומו ככותל התפילה של היהודים. בתקופה המוסלמית הקדומה היה שמם הנפוץ של הר הבית וירושלים "בית אל-מקדס" (בית המקדש). אפילו בסקירה ההיסטורית במדריך המקוצר לחרם אל-שריף מ-1924 של המועצה המוסלמית העליונה נכתב במפורש, כי "האתר הוא מהעתיקים ביותר בעולם...", וכי "זהותו כמקדש שלמה הנה מעבר לכל ספק".

ההיסטוריון הפלשתיני הידוע, עארף אל-עראף, בן דורו ושותפו של המופתי הגדול, כלל בספרו "ההיסטוריה המפורטת של ירושלים" את הכותל המערבי ברשימת המקומות המקודשים ליהודים בירושלים, ותיארו כך: "הכותל הוא החומה החיצונית של בית המקדש, אשר שוקם על ידי הורדוס, והיהודים מבקרים בו לעתים קרובות, ובייחוד בתשעה באב. גם הד"ר יצחק רייטר ממכון ירושלים לחקר ישראל, שחקר את תופעת הכחשת המקדש על ידי הפלשתינאים, מציין כי חכמי דת מוסלמים, כמו אל-מקדסי במאה ה-11 וחכם ההלכה האיראני מהמאה ה-14 אל-מסתופי, זיהו את הר הבית וכתליו עם מקדש שלמה. למרות זאת דבק היום הוואקף המוסלמי בפסק ההלכה שפירסם המופתי, השייח עכרמה סברי, כמה מפעמים בשנים האחרונות בעניין כותל אל-בוראק: "אין לשום אבן בכותל זה קשר עם ההיסטוריה העברית... אסור על פי ההלכה לעשות שימוש בשם 'כותל הדמעות', לגבי כותל 'אל בוראק'".



הכותל המערבי, ב-1910. בסוף שנות ה-20 הובילו המוסלמים צאן בסמוך לכותל, כדי שסמטת התפילה הצרה תזדהם מהפרשותיהם. תצלום: אריק מתסון / לע"מ (באדיבות אמריקן קולוני)



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו