יורים ולא בוכים - אמנות - הארץ

יורים ולא בוכים

פרס ישראל לאדריכלות ניתן השנה לעדה כרמי-מלמד, שתיכננה בין השאר את הגשר במעלה המוגרבים בעיר העתיקה בירושלים, וליעקב יער שמתכנן במזרח ירושלים ובמעלה אדומים. השלטון גומל למי שמשרתים אותו

אסתר זנדברג
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג

כשהפרופסור ישעיהו ליבוביץ הסכים בזמנו לקבל את פרס ישראל, משהו נסדק. הן בדמותו האנטי ממסדית והבועטת והן בזוהרו של הפרס, שנחשב אז לכבוד הגבוה מכל. בסופו של דבר ליבוביץ ויתר על הפרס, בלחץ דעת קהל פטריוטית מתלהמת. אבל חיבוק הדוב הזה הטיל צל על דמותו הציבורית כמוכיח בשער, צל שנשאר צמוד לזכרו. כי מהו בעצם פרס ישראל, אם לא פרס על שירות למדינה ולערכיה ועל הליכה בתלם.

בהענקת הפרס לליבוביץ ביקשה המדינה לאמץ לחיקה את גדול מתנגדיה, ובכך להחליש את כוחו. במידה רבה המזימה הצליחה. מאז גם דמותו של הפרס התכרסמה לבלי הכר, והאנומליה המטרידה שבצירוף "פרס" ו"ישראל" יצאה לאור והטילה ספק בהצדקה לקיומו. אורי זוהר ידע זאת כבר בשנות ה-70 וסירב לקבל את הפרס במחווה אנטי ממסדית מתריסה וזכורה לטוב.

פרס ישראל לאדריכלות, ש זו הם עדה כרמי-מלמד ויעקב יער, הוא דוגמה יותר ממייצגת. על הענקת הפרס בתחום הודיעה השבוע שרת החינוך יולי תמיר. הזוכים הם אדריכלים ותיקים ורבי זכויות שעשו הרבה לתפארת מדינת ישראל. מי אם לא הם ראויים לגמול הולם. אולם גם ברגע החגיגי הזה, ואולי דווקא בו, ראוי להיזכר בדבריו של הד"ר יוברט לו יון, מרצה בכיר בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון, המתבונן עלינו מהצד בפרספקטיווה ביקורתית שלא נותנת מנוח.

עם הקמת המדינה, אמר לו יון, התגייסו אדריכלי ישראל לפרויקט הלאומי ולשירות המדינה. מאז ועד היום הם מזדהים עם מטרותיה, יהיו אשר יהיו, ולא משמיעים קול. "אנחנו יורים ולא בוכים", סיכם לו יון. פרס ישראל מעניק להם עוד הכשר להמשך המשת"פיות. המדינה מצדה מרוויחה באמצעות הפרס שקט תעשייתי מצד הקהילה שמי כמוה מבין כמה כוח אוצר בתוכו התכנון וכמה עוול נעשה באמצעותו.

כך שזהו בלי ספק אינטרס לאומי להעניק את הכיבוד הנכסף לאדריכלית שעם עבודותיה האחרונות והידועות נמנה הגשר השערורייתי במעלה המוגרבים בעיר העתיקה בירושלים. אף שכלל לא הוזכר בפרס, יש בו כדי להעניק לפרויקט לגיטימציה וגם הילה תרבותית. אופייני שקהילת האדריכלים לא מצאה לנכון לנקוט עמדה כלשהי בעניין הגשר וכדרכה שמרה מרחק מהגועל נפש של הפוליטיקה. כרמי עצמה חסתה בחיקה של האדריכלות "נטו", ובדבריה לעיתונות הסבירה כי המפתחים בין עמודי הגשר ישוו לו מראה "קליל ומרחף". איזו רגישות סלקטיווית.

למדינה כדאי גם לכבד בפרס מטעמה אדריכל שמתכנן שכונות מגורים במזרח ירושלים ובהתנחלות מעלה אדומים, ובכך להפוך את בניית ההתנחלויות בשטחי הכיבוש שמעבר לקו הירוק לנורמלית. ההסברים לתכנון השכונות שצירף יער להודעה על הזכייה מוסיפים משלהם ומכבסים את המציאות הפוליטית ברטוריקה פסטורלית. במעלה אדומים, מסביר יער, "הדירות הצמודות קרקע בנויות בצפיפות ויוצרות דימוי של כפר מדברי המשתלב בסביבה". ואילו שכונת רמת שלמה ברכס שועפט "משתלבת בנוף ההררי הטיפוסי של ירושלים". חסר רק ערבי עם גמל לקישוט.

הרטוריקה המלווה את הארכיטקטורה אכן ראויה לפרס ישראל בזכות עצמה. כך לדוגמה, בנימוקים לפרס לכרמי-מלמד ציינו השופטים כי היא "מעניקה למבנים שלה היבטים של אתרים שבהם השקט מגן על שוכניהם מפני התוהו ובוהו הסובב אותם". מאחורי האקרובטיקה המילולית מסתתרת ארכיטקטורה מבוהלת מכל מגע עם הסביבה, מתבצרת ומסתגרת. משרדו של יער מתכנן בימים אלה מגדלים למגורים באתרי ביקוש בתל אביב, שאותם הרטוריקה המכובסת משווקת כ"התחדשות מרכזי ערים בתל אביב" - שזה רק שם קוד למיזמי נדל"ן לאלפיונים העליונים.

שיתוף הפעולה של קהילת האדריכלים עם ערכיה של המדינה סייע לא במעט, במעשה ובשתיקה - ויש כאן הכללה לחידוד הנקודה - למימוש הפיסי של מדיניות ההתנחלות בשטחים, להפרת זכויות אדם בתכנון, להמשך הפרוור המואץ, לבנייה מיותרת, לארכיטקטורה ראוותנית ולהעדר שקיפות בתכנון. כל אלה לא מפחיתים את מספר הפרסים המוענקים בשפע בדרך כלל למי שהפז"ם שלו מגיע, או קשריו החברתיים ענפים דיים (אגב, אם ישאלו אותם, רוב הארכיטקטים יעידו שהם שמאלנים).

אם לפרס כלשהו בתחום יכולה להיות השפעה על סדר היום התכנוני-חברתי בארץ - והדבר מוטל בספק (ברובם אין אפילו מענק כספי הולם, ואלה שיש בהם כזה, כמו פרס ישראל, לא מוענקים בהכרח לנזקקים) - הרי ראוי להעניק אותו לעמותות חוץ ממשלתיות לצדק מרחבי ולמען זכויות בתכנון ליהודים ולערבים, לארגונים סביבתיים, לחוקרים ואנשי מקצוע החושפים את הקשר בין תכנון לפוליטיקה של הכיבוש בישראל, ושוקדים על פיענוח ביקורתי של מנגנוני התכנון בארץ. יש לקוות עם זאת שישמרו נפשם מחיבוק הדוב ולעולם יסרבו לקבל פרס ששמו פרס ישראל.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ