חוות דעת ולא דין וחשבון - דעות - הארץ

חוות דעת ולא דין וחשבון

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מוסד מבקר המדינה קנה לעצמו במשך שנות קיומו מקום של כבוד בין מוסדות המדינה. מעמד זה נבנה על שלוש אבני יסוד: עצמאות, אובייקטיוויות ומקצועיות. על אבני יסוד אלה, שהראשונה שבהן היא עצמאותו של מוסד מבקר המדינה, עמלו לשמור מבקרי המדינה.

נוסחו של סעיף 6 לחוק יסוד: מבקר המדינה - הקובע כי "במילוי תפקידיו יהיה המבקר אחראי בפני הכנסת בלבד, ולא יהיה תלוי בממשלה" - זהה לחלוטין לנוסח שהיה בחוק מבקר המדינה קודם שנחקק חוק היסוד, אולם הנוסח הקיים הוכנס לחוק היסוד רק לאחר שמבקר המדינה באותה עת, יצחק טוניק המנוח, נאלץ לנהל מאבק נמרץ נגד הנוסח שהופיע בהצעת חוק היסוד. נוסח זה ביקש לכרסם בעצמאות המבקר וקבע, כי "מבקר המדינה יפעל מכוח הכנסת, ימלא את תפקידיו לפי שיקול דעתו בלבד ולא תהיה עליו מרות הממשלה". לא ייתכן, אמר עו"ד טוניק בעת שפרש מתפקידו, "שמבקר המדינה יהיה פקיד ככל הפקידים, מצויד בסמכויות ככל שיהיה. הוא צריך ליהנות ממעמד מיוחד שסעיף 5 (סעיף 6 בחוק היסוד) מעניק לו. היינו, מעמד קונסטיטוציוני עצמאי ואחריות בפני הכנסת בלבד".

איני רואה מקום לחוות דעה לגבי משמעות "האחריות" של מבקר המדינה בפני הכנסת, הנזכרת כאמור בסעיף 6 לחוק היסוד, ולגבי נושאים נוספים התלויים ועומדים עתה בפני בית המשפט הגבוה לצדק. אומר רק זאת: איני יכול להסכים לדעה החוזרת ונשמעת, ולפיה מוסד מבקר המדינה אינו אלא זרועה הארוכה של הכנסת בהפעלת פיקוח על פעולות הממשלה.

נוסחו של סעיף 6 לחוק היסוד, רוחו של סעיף זה וההיסטוריה החקיקתית שלו אינם מותירים ספק בכך שמבקר המדינה אינו פועל מכוח הכנסת, ואין קיימים בין הכנסת לבינו יחסי שולח ושלוח. יחסים כאלה אינם עולים בקנה אחד עם עצמאותו של המבקר, שהיא לב לבו של מוסד ביקורת המדינה. כפי שציינה השופטת מרים בן-פורת, המשנה לנשיא לשעבר של בית המשפט העליון (בפירושה על חוק היסוד), יחסי שליחות "אינם הולמים את מעמדו העצמאי של המבקר ואת טיב יחסיו עם הכנסת".

אחד הסממנים המרכזיים של עצמאות המבקר הוא סמכותו הבלעדית לקבוע את תוכנית עבודתו וסדר יומו בלי התערבות חיצונית כלשהי, ובכלל זה בלי התערבות הכנסת במליאתה או ועדת הכנסת לענייני ביקורת המדינה - על דרך של דרישה, המחייבת אותו. הכנסת, הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת, או הממשלה רשאיות, אמנם, לדרוש ממבקר המדינה "חוות דעת" בכל עניין שבתחום תפקידיו, והמבקר חייב בהכנת חוות דעת כזאת (כאמור בסעיף 21 לחוק מבקר המדינה). ואולם טעות היא, לדעתי, לחשוב, כי הממשלה או הכנסת רשאיות לדרוש מהמבקר להכין דו"ח בנושא מסוים וכי עליו להגיש דו"ח כזה.

פרשנות כזאת סותרת מניה וביה את התפישה שביסוד חוק היסוד בדבר עצמאותו של המבקר. כבר עמדתי בכנסת על כך ש"חוות דעת" אינה מלה נרדפת ל"דין וחשבון". המשמעות הנכונה של המונח "חוות דעת", המופיע בחוק, היא opinion. קרי, הסעיף בדבר קבלת חוות דעת מטרתו לאפשר לכנסת או לממשלה לקבל מהמבקר את עמדתו העקרונית בנושא נורמטיווי. כפי שאמר נשיא בית המשפט העליון לשעבר מאיר שמגר (בבג"ץ טרנר): "נכון יהיה להסיק כי ההוראה האמורה נועדה, בעיקרה, לשמש אמצעי כדי ללמוד גישת המבקר ועמדתו לגבי נושא מנושאי המינהל הציבורי התקין, שלא נדון בדו"ח ואשר לגביו מתבקשת נקיטת עמדה אובייקטיווית ואמינה".

עמידה על המשמר לשימור עצמאותה של ביקורת המדינה צריכה להיות בראש מעייניו של מבקר המדינה, גם כשמדובר ביחסי מבקר-כנסת. כל ויתור בעניין זה עלול לדרדר את עצמאותו במדרון חלקלק.

הכותב הוא שופט בית המשפט העליון בדימוס ומבקר המדינה לשעבר

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ