בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סבא בעננים

"הגשם של סבא אהרן" אינו הספר הראשון של מאיר שלו שגיבורו הוא אדם זקן. אבל לדבריו, זה הראשון שאין בו ילדים (וגם לא חרוזים). "חשוב לי שילד יבין שלזקנים יש עולם פנימי וחיים פעלתניים", הוא אומר בראיון

תגובות

בכל פעם שמאיר שלו נקלע למשבר בכתיבת רומן, הוא כותב ספר ילדים. עד עכשיו היו לו 12 משברים, שהולידו 11 ספרים שכבר ראו אור בדפוס. האחרון ביניהם הוא "הגשם של סבא אהרן". ספר נוסף הגיש השבוע למאייר יוסי אבולעפיה, שותפו כמעט בכל ספרי הילדים שפירסם.

"הגשם של סבא אהרן", שראה אור כעת, מזכיר ספר קודם שלו, "הטרקטור בארגז החול". גם גיבור הספר ההוא היה איש זקן, הדוד אהרן. אבל "הגשם של סבא אהרן" אינו ספר המשך. אלה שני אהרנים שונים, אומר שלו, שמבטא את השם במלעיל. הם מבוססים על דמויות אמיתיות. אחד מהם הוא הדוד אהרן, "שכינויו אריק, מכונאי דגול", הוא מספר, "ויש הסבא אהרן, אבא של אמי, שאהב להמציא סיפורים, שר שירים והיה אמנותי במקצת".

סבא אהרן הוא איש הגשם. הספר החדש מתרחש בשנת בצורת, כמעט כמו השנה הנוכחית. סבא אהרן, עם שני ידידיו הקשישים, יוצא לפסגת הר גבוה כדי לשחרר את העננים הכלואים במערה שם. "המצב של איכר המביט לשמים קיים גם היום", אומר שלו בבית קפה תל-אביבי, באמצע הדרך בין ביתו בירושלים לזה שבעמק יזרעאל. "עם כל השפד"ן, הברזים, השיברים והממטרות, איכרים עדיין מחפשים את העננים. אני עושה את זה גם בלי להיות איכר. כשאני שומע את החזאי אומר באמצע החורף 'מחר יהיה יום נאה, מזג אוויר נפלא', בא לי להרוג אותו. יום בחורף שאין בו גשם הוא יום חרדות".

זה אינו הספר הראשון של שלו שגיבורו הוא אדם זקן. אבל לדבריו, זה הראשון שאין בו ילדים (וגם לא חרוזים). "חשוב לי שילד יבין שלזקנים יש עולם פנימי וחיים פעלתניים. ב'טרקטור בארגז החול' זה עבד. אוהבים את הטרקטוריסט. הטרקטור הוא פתיון, כי ילדים אוהבים אותו, אבל הם גם אוהבים את הדמות. הטרקטוריסט מזדקן עם הטרקטור, אבל יש לו תפקיד בחברה. אני לא מיתמם, הטרקטור ודוד אהרן לא חוזרים לימי עלומיהם, וכך גם שלושת הסבאים בספר החדש; אם יש להם זמן לטייל בעמק ובהרים, סימן שהם לא עובדים שמונה שעות ביום. אבל בכל זאת, הם מביאים את הגשם".

הקבב והשיממון הניאנדרתלי

ההסבר מבהיר גם מדוע מבין כל ספרי הילדים שלו, "איך האדם הקדמון המציא לגמרי במקרה את הקבב הרומני" הוא האהוב עליו ביותר. "יש בו חדירה לנפש של המבוגר, שבעצם מציג לילדים עולם פנימי של אדם מבוגר. זה אמנם אדם קדמון, אבל עם כמיהה ושאיפה למשהו בלתי מוגבל, משהו מופלא שהוא מכנה הקבב הרומני, שיחלץ אותו מהשיממון הניאנדרתלי שהוא שרוי בו".

הצורך שלו לדבר בספר ילדים על כמיהותיהם של אנשים מבוגרים משך אש עם צאתו של "אריה בלילות", ספר הילדים האחרון שפירסם לפני "הגשם של סבא אהרן". "אריה בלילות" ראה אור לפני שלוש שנים. בספר הוא מתייחס לחיים האינטימיים, ולפי פרשנות מסוימת ליחסי מין, בין הורים. "ספר השערורייה", הוא מכנה אותו באירוניה.

"לא התכוונתי שהוא יהיה שערורייתי", אומר שלו. "המהומה היתה תוצאה של תערובת רצון טוב של יעל דר (מבקרת ספרי הילדים של מוסף "ספרים" ב"הארץ"), שפירשה את הספר באופן לגיטימי (האריה הוא ההורים המקיימים יחסי מין, טענה), ושל ציד מכשפות פרימיטיווי של אגודת גננות ופסיכולוגים שיצאו מימי הביניים.

"מה שרציתי לעשות ב'אריה בלילות', הוא לתאר את המצב של ילד שגר בבית הוריו. הילד חי עם שני ענקים, עשירים, חכמים וחזקים, ששולטים בכל אספקט בחייו. זה כמו לחיות עם אלוהים בבית. כולם מכירים את הסיטואציה שבה אבא ואמא מתחבקים ומיד הילד מנסה להפריד. כשההורים ביחד הם אריה, זה הקו שמפתח את הסיפור. השתעשעתי מעוצמת התגובה לכאן לכאן.

"'אריה בלילות' פתוח לפרשנויות, שלא כמו 'הכינה נחמה', שאני מחשיב אותו פחות מכל הספרים שלי, אף שהוא הכי נמכר. ב'אריה בלילות' הלכתי בעקבות האחים גרים. ב'זהבה ושלושת הדובים' לא ברור מה קורה בבית הקונפורמי של הדובים אחרי עזיבתה. אני אוהב את זה שלא הכל מוגדר בתוך הספר. גם ב'כיפה אדומה' יש דברים לא ברורים. הילד שואל את עצמו 'איפה האבא בכל הסיפור?' הוא היה אמור לשמור על הילדה מפני הזאב".

לפי פרשנויות מסוימות האב הוא הזאב.

"אני לא חושב ככה".

אפשר לשאול שאלה דומה גם על הספרים שלך - איפה האמא?

"אפתיע אותך. בספר שמסרתי השבוע ליוסי אבולעפיה יש שתי משפחות חד הוריות, דור אחרי דור. זה מתחיל באבא ובת ובהמשך הבת גדלה ויש לה בן בלי בעל. הסבא נמצא שם. אחותי, עורכת הצללים שלי, קוראת לו 'האלטרנטיווי'. ב'רוני ונומי והדב יעקב' האמא היא האישיות הדומיננטית, אבל אני מסכים שהיא לא בדיוק הגיבורה.

"ב'אבא עושה בושות', האב הוא סופר כושל והאם עובדת בטלוויזיה. הילדים מעריכים את העבודה של כהצלחה גדולה. אני בעד שוויוניות. מותר גם לאמא לעבוד ולא להכין עוגה לכיתה. מכיוון שאשתי עובדת כדיילת באל על, כשילדי (זוהר, בת 31, ומיכאל, בן 23) היו קטנים, היו ימים שלמים שהיא לא היתה בארץ וההשתתפות שלי בגידולם היתה יותר מ-50%. זה היה מקובל עלי. אהבתי את זה. טבעי לי שלילדים יהיו יחסים קרובים עם אביהם, וטבעי גם לכתוב על זה".

הבדיון אצלו בפוקוס

תמיד הרגיש שייכות לנשים במשפחתו, הוא מדגיש. כילד הרבה לבלות בחברתן. "לא היתה לי ילדות דרמטית", הוא משחזר. "קראתי הרבה. קוצר הראייה בודד אותי לשנה, כי בנהלל של שנות ה-50 להודות שיש לך משקפיים זה כמו להגיד שתנועת ההתיישבות נכשלה. המורה עלה על זה כשלא יכולתי לקרוא מהלוח. המשקפיים הראשונים שלי היו במספר 2.5, כלומר חייתי בעולם מעורפל במשך שנה שלמה. אמא שלי אמרה פעם, שבילדותי חייתי בעולם שבו הבדיון היה בפוקוס והמציאות היתה מטושטשת".

כמו כל בני משפחתו, שלו למד לקרוא כשהיה בן שלוש וחצי. "כל ילד יהודי למד לקרוא בגיל הזה, עד שקמה מדינת ישראל עם הרעיון הטיפשי שקרוא וכתוב לומדים רק בכיתה א'. לא צריך להיות גאון גדול כדי לקרוא בגיל הזה, אם מלמדים אותך בשיטת קמץ א' א ולא במלים שלמות".

את ספרי הילדים שקרא בילדותו הוא זוכר בצלילות, כולל שמות המתרגמים וקטעים נבחרים שהוא יודע לצטט. "אבא שלי הוציא מהמטמונים את כל הוצאת 'אמנות' הישנה, חלקים גדולים מספרי מרק טוויין וויקטור הוגו בתרגומים הישנים. ב'שלושה בסירה אחת מלבד הכלב' עוד לא היתה מלה לעגבנייה. בתרגום הישן כתוב פשוט 'טומטים'. לקחו את המלה האנגלית tomatoes והטו אותה בעברית. הספרים האהובים עלי היו של מרק טוויין".

הוא מזדהה עם טוויין, שהיה סופר "'לא חינוכי'. לואיזה מיי אלקוט דרשה להוציא אותו מהספריות הציבוריות". את "נשים קטנות" של אלקוט שלו לא אהב, אבל "קראתי את כל ספרי אריך קסטנר. אנדה עמיר הילכה עלי קסם. את מוטל בן פייסי החזן ושלום עליכם אהבתי מאוד. לא אהבתי משלים, לא של איזופוס ולא של לה פונטיין. את 'פינוקיו' לא סבלתי, עד היום אני לא סובל את הספר. אני בכלל שונא בובות. הסכסוך הגדול ביותר ביני לבין אמי על ספר, היה על 'הנסיך הקטן'. היא אהבה אותו מאוד ואני חשבתי שעובדים עלי בעיניים. התייחסתי אליו כאל פאולו קואלו לילדים, אף על פי שאז עוד לא הכרתי את הגאון הזה".

שלו היה איש טלוויזיה והיום הוא בעל טור בעיתון. לכן הוא צופה בלית ברירה במשדרי החדשות. אבל לא רק משדרי אקטואליה נראים על המרקע הפרטי שלו. לאחרונה צפה, בפעם החמישית, בסרט "סיפור פשוט" של דייוויד לינץ'. "זה סרט שהאשמתי את עצמי שלא כתבתי את הסיפור שלו, נטרפתי מקנאה בסיפור הזה". הוא מזכיר שכמו ספרו החדש, גם הסרט עוסק בסבא.

אף ששלו, בן 59, מדגיש כי ספרי הילדים הראשונים שלו עוסקים בהורות וכי לא היה כותב אותם אלמלא היה אב, את הספרים על הסבים אינו כותב מתוך עמדת הזדהות. בכל מקרה, הוא מוסיף, "בתור סבא אעשה הרבה פחות בושות".



מאיר שלו. סבא אהרן, שהולך להביא את הגשם, הוא לא הדוד אהרן מ"הטרקטור בארגז החול". למטה: מתוך "הגשם של סבא אהרן"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו