בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על שתי החירויות

על מה מעידים שני התרגומים שראו אור במקביל למסתו החשובה של ג'ון סטיוארט מיל? האם על הפופולריות של החירות בישראל של ימינו, או דווקא על החשש שהיא הולכת ונעלמת? ואולי בכלל על כך שגם ה"חירות" הפכה למותג מסחרי? אמל ג'מאל על גדולתו ועל חסרונותיו של אחד הספרים החשובים בתולדות המחשבה הפוליטית

תגובות

על החירות ג'ון סטיוארט מיל. תירגם מאנגלית: עפר קובר. מבוא להוצאה העברית: יהודה מלצר. הוצאת ספרי עליית הגג, הוצאת ידיעות ספרים, 217 עמ', 88 שקלים

על החירות ג'ון סטיוארט מיל. תירגם מאנגלית: אהרן אמיר. הקדמה: ירון אזרחי. ספרית לויתן, הוצאת שלם, 164 עמ', 56 שקלים

חירות האדם היתה מאז ומתמיד סוגיה חברתית שריתקה את מיטב המוחות האנושיים; פרטים וקבוצות נאבקו למענה לאורך ההיסטוריה ורבים שילמו על כך בחייהם. אך מהי בעצם חירות? מה מקורה ומה המשמעות של היות אדם חופשי?

ספרו של הפילוסוף ג'ון סטיוארט מיל (1806-1873), "על החירות", הוא אחד הניסיונות החשובים להשיב על שאלות אלה. הספר זכה לתגובות רבות מאז פרסומו בשנת 1859, והוא עדיין נחשב לטקסט מרכזי במחשבה הפוליטית הליברלית המודרנית. תרגומיו לשפות רבות, כולל שני התרגומים החדשים שראו עכשיו אור בעברית, הם עדות לכך.

שני התרגומים, על נוסחיהם השונים, מעידים על חשיבותו של הספר, אבל גם על השימושים שעושים בו מאז יציאתו לאור כדי לחזק זרמי מחשבה ליברליים שונים. אין ספק שכל אחת משתי ההוצאות רואה בו אמירה שעשויה לחזק את תפיסת עולמה-שלה, אף שתפיסות העולם האלה מייצגות זרמים שונים בליברליזם העכשווי. לפני שארחיב על משמעויות יציאתם לאור של שני התרגומים, ולפני שאמקם את הספר בהקשר הישראלי, חשוב לעמוד על התזות המרכזיות שבו.

מיל מגן בספר על תפיסת עולם ליברלית תועלתנית, המאזנת בין חירות הפרט לאחריותו החברתית. הוא מבנה תפיסת עולם המשלבת בין רציונליות ושיקול דעת תבוני צרוף לבין הצורך היומיומי לתת מענה לדילמות חברתיות הנובעות מהצורך להגן על חירות הפרט מצד אחד ועל הלכידות החברתית מצד שני. "על החירות" בנוי מצירוף טיעונים שלקוחים מדיסציפלינות שונות, כמו הפילוסופיה האנליטית או השיח המדעי של המאה ה-19, כדי להצביע על המתח בין צרכים אנושיים מנוגדים ועל דילמות פוליטיות שעמדו אז על הפרק. הוא אינו נוקט עמדה פילוסופית-מופשטת לביסוס עמדתו הליברלית ולמיצוי טיעוניו בעד חירות הפרט, אלא משתמש בשיטת שכנוע הפונה הן לשכל הישר והן לרגש, ולביסוס עמדותיו מביא דוגמאות רבות מהחיים החברתיים והפוליטיים בזמנו - והאיזון בין הניתוח הפילוסופי לדיון בהקשרים החברתיים הקונקרטיים הוא מסוד כוחה של מזה זו.

מיל מנסח במסתו שלושה מסרים מרכזיים לחברה האנושית (המערבית). הראשון הוא ש"האנושות תצא נשכרת יותר אם הבריות יניחו זה לזה לחיות כטוב בעיניהם, הרבה יותר מאשר אם ייאלצו כל איש ואיש לחיות כטוב בעיני השאר"; אליבא דמיל, חתירתו של כל פרט לפעול למימוש הטוב לו כדרכו, תביא בסופו של דבר לצמיחת הטוב החברתי. לכן ראוי שהחברה תמעיט בהתערבותה בחיי היחיד ותאפשר צמיחת אינדיבידואלים שאינם נכנעים לתכתיבים חברתיים, משוחררים מרסן המסורת והמנהג ופועלים על פי שיקול דעת רציונלי ותפיסת הטוב האינדיבידואלית שהם בוחרים לעצמם.

חופש המחשבה והדיון הם הכרח אנושי המקדם את התועלת החברתית הכללית. רק התדיינות חופשית במרחב ציבורי משוחרר מלחצים נסיבתיים תאפשר לברר את תפיסת העולם העדיפה בזמן נתון. השתקת דעות וסירוס רעיונות לא-אהודים הם רעה אנושית שסופה לפגוע בכלל החברה. מיל טוען שגם במקרים שבהם "כל האנושות מלבד אדם אחד היתה בדעה אחת, לא היה זה מוצדק מצדה להשתיק את האחד הזה יותר משהיתה לו הצדקה, אילו היתה לו היכולת, להשתיק את האנושות". סירוס רעיוני יביא לריקבון ציבורי וחברתי, ולכן תפקיד הרשות הציבורית איננו רק לשקף את עמדת הרוב אלא גם להגן על עמדת המיעוט - העשויה להתקבל כנכונה אם רק תינתן לה ההזדמנות לשכנע בצדקתה.

מצד שני, מיל מדגיש שרווחתו ומימושו העצמי של הפרט הם הערובה הבסיסית לרווחת הציבור והחברה בכללותה. לכן התערבות יתרה, בשם הדעה הרווחת, בהתדיינות הציבורית המתנהלת בין פרטים אוטונומיים, תפר את עקרון החירות, ולא רק תפגע פגיעה חמורה בפרט אלא גם תביא לריקבון חברתי ופוליטי ולסטגנציה מחשבתית המסכנת את החברה כולה.

המסר השני של מיל נוגע לאוטונומיה המוסרית והתבונית של הפרט ולחירותו האישית, שמשמשות ערובה לצמיחת חברה טובה ומתקדמת. כדי שהפרט יוכל לפתח את תפיסת הטוב שלו, הוא זקוק למרחב תמרון מחשבתי ומוסרי רחב. מיל מבחין בהקשר זה בין הספרה הפרטית, שהיא אוטונומית (למעט במקרים שפועלו של הפרט מסב נזק ישיר לאחרים), לבין הספרה הציבורית - המרחב שבו נפגשים פרטים תבוניים ומוסריים, מנהלים התדיינות הוגנת על חייהם המשותפים וחותרים להגיע להסדרים המאפשרים קיום הדדי מתוך כבוד.

מיל מדגיש את חשיבות האוטונומיה של הפרט כערובה לשימור השונות בין בני האדם. בעיניו, "דעה אחידה אינה רצויה, אלא אם כן היא תוצאה של השוואה מלאה וחופשית לגמרי בין דעות מנוגדות; ושמגוון דעות אינו דבר רע אלא טוב, עד שיכולתם של בני המין האנושי לזהות את כל צדדיה של האמת תהיה טובה בהרבה מכפי שהיא כיום". כלומר, השונות היא תנאי להתדיינות מועילה ורציונלית, שתביא לקידמה ולאושר.

המסר השלישי הוא הצורך להגביל את התערבות החברה בחיי הפרט, ובהקשר הזה תרומתו של מיל להתפתחות הדמוקרטיה העכשווית משמעותית מאוד. רבים מהפילוסופים המדיניים עסקו במשמעות הדמוקרטיה המודרנית כביטוי לרצון הרוב, אך מיל מסיט את נקודת המבט דווקא לסכנות בשלטון הרוב. עריצות הרוב בעיניו לא פחות מפחידה מעריצותו של יחיד, ואף מסוכנת יותר, כי היא כאילו מתיישבת עם ההיגיון הדמוקרטי. מיל מזכיר כי שלטון הרוב אינו אלא מנגנון שבא להסדיר את אפשרות ההכרעה הדמוקרטית, והוא אינו עיקרון מקודש.

שני התרגומים החדשים של "על החירות" מאפשרים לנו לקרוא אותה כיום באופן ביקורתי ולבחון את משמעויותיה העכשוויות של המסה. ראשית, עצם העובדה ששני מוסדות שונים בחרו לתרגמה במקביל מעידה על החשיבות המיוחסת לערך "חירות", ואולי גם על תחושת הסכנה של רבים לגבי חירות המחשבה והדיון הציבורי בישראל כיום. זאת, במיוחד לאור הישחקותן המהירה של אמות המידה החברתיות והתרבותיות, והפיחות בערך חירות האדם בלהט המאבק חסר-הרסן על שליטה בנדל"ן ובעמדות כוח פוליטיות וכלכליות.

אבל התרגום המקביל מעורר גם כמה הרהורים נוספים. האחד נוגע לניסיון של זרמים הגותיים שונים לנכס לעצמם את "על החירות" ולזהותה עם מחשבתם-שלהם; השני מעלה את החשד שמפעל התרגום של ספרי מופת נהפך לחלק אינטגרלי של מגמות המסחור העוברות על החברה הישראלית. מסחורם ותיעושם של מפעלים אינטלקטואליים, והפיכתם לחלק אינטגרלי מכלכלת השוק, עומדים בסתירה לכוונתה של "על החירות" להעמיד את האינדיבידואליות כפרויקט מרכזי של התרבות המודרנית הנאורה. יש חשש שמאבק זה על תרגומה של המסה לעברית רק משקף את הפיכת ספרות המופת לחלק מרכזי בחרושת התרבות, שמפניה הזהירו מקס הורקהיימר, תיאודור אדורנו וולטר בנימין, אשר שוחקת את ערכי האינדיבידואליות ומשעבדת אותה למנגנוני שוק.

מיל מדגיש את התחרות בין עמדות לדעות כביטוי לרוח החירות, במנותק משיקולים מסחריים. כשרוח זו הופכת לכלי לקידום אינטרסים זרים היא מאבדת את עיקר ערכה. החירות אצל מיל היא ערך בפני עצמו, אך ערך שחשוב לניצחונה של הדעה הנכונה בקרב הציבור - ומכאן שהתועלת אינה פרטית בלבד אלא בעיקר ציבורית. רק כאשר כל הפרטים חופשיים ויכולים לבטא את עצמם במרחב הציבורי, תהיה התועלת לחברה מרבית.

מבחינה זו, למרות כל חשיבותה, יש ב"על החירות" גם משהו נאיבי, מנותק מן ההקשר הפוליטי והכלכלי של ימינו. ההנחה בדבר קיומו של שוק דעות חופשי, מנוטרל מלחצים ומיחסי כוח, אינה מתיישבת עם שליטת התאגידים התעשייתיים על המרחב הציבורי באמצעות התקשורת, והפיכתו למנגנון ייצור-הון הפועל לפי שיקולי רווח. כמובן שאין זה מבטל את חשיבות התקשורת כמרחב שבו דעות שונות מתחרות ביניהן על לב הציבור, אבל כשיכולת החדירה של כוחות חברתיים שונים למרחב הציבורי איננה שווה, נשחקת משמעותם של חופש המחשבה והביטוי. לא כל שכן כאשר שלטון הרוב מבוסס על ערכים מנוגדים לערך החירות, כמו למשל שייכות אתנית או לאומית.

אפשר לטעון שמיל עוסק בערך החירות על בסיס הנחת ההומוגניות של החברה, שאינה עומדת במבחן המציאות המודרנית המאופיינת בפלורליזם חברתי, תרבותי, לאומי ולשוני. מסיבה זו יש להתאים את הגותו של מיל - שהיה אמנם מודע לגיוון החברתי אך לא העניק לו מספיק מקום בספרו - למצב הרב-תרבותי. כלומר, אפשר להבין את אזהרותיו מפני עריצות הרוב גם כחשש מפני היותו שיוכי, משמר את עצמו ומונע מקבוצות חברתיות אחרות לשאת באחריות על החירות. שלטון הרוב שמפניו מזהיר מיל הוא כאשר הרוב מחשק את שלטונו באמצעים שהם לכאורה חוקתיים, אך עומדים בניגוד גמור למשמעות הנכונה של יכולת הרוב בחברה להכריע במחלוקות בסיסיות. לכן שלטון רוב קבוע הוא עריצות רוב.

"על החירות" הוא חגיגת האינדיבידואליות במשמעותה הרחבה ביותר: חופש מחשבה, החלטה והתנהגות; היכולת להגשמה עצמית; החירות להיות שונה וחריג. בניגוד לתפיסתנו את מיל כליברל אינדיבידואליסט, הוא מבסס תיאוריה שלמה של פלורליזם שוויוני על השונות וחגיגתה.

עם זאת, דיונו של מיל בערך החירות והקשר שלו לאינדיבידואליזם הוא ראשוני בלבד. מיל יוצא מנקודת הנחה שהדיון מתקיים בחברות נאורות ולא "ברבריות" מצד אחד, אך הומוגניות מבחינה תרבותית וערכית מצד שני. מכאן ניתן לטעון כי עמדתו טומנת בחובה אימפריאליזם ליברלי-אינדיבידואליסטי, שמעמיד בסימן שאלה את זכותן לחירות של קבוצות לא-ליברליות. ובקיצור, אפשר להעלות תהיות לגבי מידת תמיכתו של מיל בחירותם של עמים-ילידיים, לאומים לא אירופיים ואף קבוצות חברתיות נחשלות חברתית וכלכלית.

ואולם האתגר המרכזי לרעיונותיו של מיל לא נמצא בחברות הומוגניות, שבהן יש הסכמה על ערכי התרבות והחברה המרכזיים. המתח חמור במיוחד בחברות שבהן אין הסכמה על הנורמות החברתיות וערכי המוסר הבסיסיים; שבהן קבוצות חברתיות קטנות, לא ליברליות, אינן רואות באוטונומיה של הפרט ערך העולה בחשיבותו על תפיסת הטוב הקולקטיבי המשותף. איזו מידת סובלנות צריכה החברה לגלות כלפי קבוצות כאלה? אין ספק שכאן טמונה סכנה כפולה לערך החירות שמקדם מיל.

מצד אחד, הסכנה שהחברה הדומיננטית תשתמש בשונות של המיעוט ובאי-כיבודו את ערכי החירות כלפי חבריו כדי לדכא אותו, ולמנוע ממנו ביטוי ראוי במרחב הציבורי. דה-לגיטימציה של מיעוטים לא-ליברליים היא תופעה נפוצה גם בחברות שנחשבות לנאורות בימינו. מצד שני, בכיבוד החירות של קבוצות לא-ליברליות יש כדי לפגוע בזכויות היסוד של חברי אותה קבוצה. אמנם למיל יש תשובה חד-משמעית לדילמה זו, והוא מעמיד את חירות הפרט בקדמת ערכיו, אך בחינה מציאותית של דילמה זו מצביעה על התלבטויות לא פשוטות שאמנם מביאות לדיונים פילוסופיים ותיאורטיים פוריים, אך אינן מאפשרות פתרונות פשוטים.

התהליך החברתי שמיל דן בו, ולפיו על המשפחה והחברה לחנך את האדם הצעיר כיצור קונסטרוקטיבי, כבר טומן בחובו את זרעי הדיכוי הבסיסיים. מיל אינו דן לעומק ברצון החברתי להבטיח המשכיות ורפרודוקציה, שאינו מאפיין רק חברות מסורתיות. גם בעידן המודרני עוברים בני אדם אילוף חברתי-תרבותי שמטרתו שימור החברה והמשכיותה. למרות התרחבות מרחבי החירות של הפרט, ולמרות שבחברות פתוחות אפשרויות ההגשמה העצמית מגוונות יותר מאשר בחברות מסורתיות, זה עדיין לא אומר שהן מתורבתות יותר.

אילוצי החיים המודרניים, ובעיקר הצרכים הכלכליים הגואים והתחרות הכלכלית הגדולה, מביאים לסוגים חדשים של שעבוד; חרושת התרבות, הבאה לידי ביטוי בקידום אורח חיים צרכני באמצעות שימוש בכלים פרסומיים שונים, מהווה סכנה לא קטנה לאינדיבידואליות ולחירות. האדם הממוצע בחברות מערביות ואף לא-מערביות משתעבד לתרבות הצריכה הממותגת, והדבר יוצר תלות כלכלית ותרבותית שמנוגדת לחירות ולחופש הבחירה החופשית. כמו כן, התופעה רחבת ההיקף של סחר בבני אדם ובעיקר בנשים בעולמנו המודרני, שעבודם של ילדים ונשים למכונות ייצור כסף בחברות "נאורות", משמש לצערנו תחליף "מוצלח" יותר לצורות דיכוי וניצול שהכרנו בעבר. השעבוד בעבר היה ישיר ומיידי: כיום הוא נעשה בשלט רחוק, אך עובדה זו אינה מפחיתה מחומרת התופעה, אף שהיא מקלה על מצפונו של המשעבד.

אין מנוס מדיון, ולו ראשוני, במשמעויות של "על החירות" בהקשר הישראלי, ובעיקר בערב חג הפסח, המכונה חג החירות ומבטא בעיני רבים את אחד מתהליכי השחרור החשובים בהיסטוריה האנושית.

אגדת יציאת מצרים היא ביטוי לחוסר יכולתן של מכונות הדיכוי החזקות ביותר לדכא את שאיפתו הבסיסית של האדם לביטוי עצמי ולשליטה על גורלו. אגדה זו שימשה ועדיין משמשת השראה לעמים רבים שסבלו מעול שליטה זרה, ומסמלת את התפיסה הנאורה ששליטה על עמים אחרים אינה משתלמת ואינה יכולה להימשך לנצח. גם אם אנו מקבלים את ההנחה שמדינת ישראל מהווה ביטוי חדש ומחודש לזכותו של העם היהודי לחירות, כיצד ניתן לחגוג חירות זו כאשר היא טומנת בחובה שעבוד של עם אחר לפרקטיקות המנוגדות בתכלית הניגוד לערך החירות?

בחברה הישראלית כיום, ערך החירות מאוים על ידי כמה מגמות חברתיות, כלכליות ופוליטיות. השימוש התכוף במושגים "דמוקרטיה מתגוננת" ו"מצב חירום" מהווים סכנה לחירות המחשבה והביטוי, כפי שהגה אותם מיל. זו אינה סכנה לעצם קיומן של הדעות "החריגות", אלא לשפיות החברה בכללותה, וליכולתה לשמוע עמדות המאזנות את הדעות הרווחות בתוכה.

מגמה נוספת המאפיינת את החברה הישראלית של ימינו קשורה להשתלטות מנגנוני השוק על עולם הדעות, ומתן עדיפות לעמדות המקדמות אינטרסים כלכליים ומסחריים של אמצעי התקשורת השונים. מגמה זאת באה לידי ביטוי בהשטחת הדיון הציבורי ובהסטתו לעיסוק בזוטות באצטלה של דיון ציבורי מעמיק סביב עמדות חברתיות שונות-לכאורה ודרכי חיים מגוונות.

מגמה חמורה נוספת היא התרוקנות מוסדות ההתדיינות הציבורית מכוחם לייצג עמדות שונות בציבור, והתחברותם של המפלגות הפוליטיות ונציגי הציבור לכוחות כלכליים חזקים, המקדמים אינטרסים פרטיקולריים במסווה של אינטרס ציבורי. פרשיות המינויים הפוליטיים, השחיתות במוסדות ציבור והמעילות בכספי ציבור לצרכים פוליטיים הן ההמחשה הטובה ביותר להשחתת המידות.

תופעות אלה גם מצביעות על הסטריליות שבדיונו של מיל בערכי החירות והחופש. מיל מקיים את דיונו בחירות במסגרת תרבות פוליטית בעלת מסורת דמוקרטית ארוכת שנים. בהיעדר תרבות דמוקרטית מבוססת, עלולים מנגנוני הדמוקרטיה ליפול כטרף למניפולציות פוליטיות וכלכליות שמטרתן העיקרית היא קידום אינטרסים פרטיקולריים על חשבון אמון הציבור. בניגוד לעמדתו של מיל בדבר הנייטרליות של המרחב הציבורי ויכולתם של כוחות חברתיים שונים לבטא את עצמם, קיימת סכנת השתלטות של מערך פוליטי-מסחרי על המרחב הציבורי, שתביא לחסימת כוחות חברתיים בעלי עמדות לא-אהודות. עניים, משפחות חד-הוריות, נשים ומיעוטים אינם משתווים לקבוצות אחרות ביכולתם לפרוץ את מעגלי ההשפעה וההתדיינות הציבורית בנושאים מרכזיים.

ספרו של מיל חשוב במיוחד בהקשר של הנראטיב ההיסטורי-לאומי היהודי, שלפיו ניתנה לעם היהודי הזדמנות לצאת "מעבדות לחירות" כבר פעמיים. לא בטוח שהזדמנות כזו תינתן לו בפעם השלישית, ולכן, לא כדאי לו לבזבז את חירותו על שעבודו של עם אחר, אלא לשאוף לחירות שאיננה חותרת תחת חירותם של עמים אחרים, במיוחד כדי שעמים אחרים יאמצו אף הם את המלצותיו של מיל, ויכבדו את חירותו.

On Liberty / John Stuart Mill

פרופ' אמל ג'מאל הוא ראש החוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב



"חציית ים סוף", לוקאס קארנך



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו