בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בצאת ההיקסוס ממצרים

סיפורם של ההיקסוס - עם כנעני שירד למצרים, השתקע בה, עלה לגדולה וגורש ממנה אחרי כמה דורות, מזכיר את סיפור העברים במצרים. "יציאת" מצרים שלהם הסתיימה כנראה בנתיבות

תגובות

בימים שבהם שימש לתפילה התנשא המקדש בתל הרור לגובה של כתשעה מטרים, או שלוש קומות. בחצרו עמד מזבח לבנים, שעליו הוקרבו כנראה לאל גורי כלבים וציפורים. שרידיהם, שלדים שלמים, הוטמנו במטמונים בחצר. המקדש שכן בלב עיר רחבת ממדים, שהשתרעה על פני כ-160 דונם. ביצורי ענק - סוללות עפר שהגיעו לגובה של 30 מטר, ולפניהן חפיר עמוק ורחב הגנו עליה.

העיר והמקדש בתל שעל גדות נחל גרר בנגב המערבי, לא הרחק מנתיבות, נחשפו בשנים האחרונות על ידי משלחת ארכיאולוגית מאוניברסיטת בן גוריון בראשותו של פרופ' אליעזר אורן. מדובר יישוב מהתקופה הכנענית התיכונה (1700-1550 לפני הספירה בקירוב), והוא האתר הכנעני הגדול ביותר שנחשף עד היום בגבול הדרומי של ארץ ישראל.

הנוהג להקריב גורי כלבים אינו מוכר מאתרים אחרים בארץ ישראל. במרכז המקדש התגלה עוד מנהג מעניין ונדיר למדי - קבורה של חמורים. אחד משלדי החמורים נמצא כשבלסתו מתג ברונזה, עדות לכך שנקבר בקבורה טקסית - על ציודו.

לדברי פרופ' אורן, קבורת חמורים היא מנהג המוכר מאזור מזרח הדלתא במצרים, שם נמצאו חמורים בקבריהם של אנשים רמי מעלה. הוא הגיע לשם בתחילת המאה ה-18 לפני הספירה עם ההיקסוס, קבוצת אנשים ממוצא כנעני שהתיישבה במקום. הם שלטו באזור קרוב למאה שנה, עד שנאלצו לסגת ממנו ולשוב למקום מוצאם - כנען.

על פי כל העדויות ההיקסוס היו ממוצא שמי. לשונם היתה שמית, מנהיגיהם - על פי ממצאים מקברים ותעודות שונות - נקראו בשמות כמו יעקב, חיאן וחמודי. לדברי ד"ר רחל שלומי-חן, אגיפטולוגית מהאוניברסיטה העברית, הם התפרנסו ככל הנראה מרעיית עדרי צאן, הובלת שיירות במדבר על גבי חמורים ומסחר בינלאומי, והיו גם בעלי ידע בבניית אוניות. מקומו המרכזי של החמור בכלכלתם ובתרבותם הוא הסיבה להימצאותם של חמורים בקברי השליטים.

כישוריהם המקצועיים הייחודיים של ההיקסוס היו ככל הנראה הסיבה לכך שהממלכה המצרית, שהשלטון בה נחלש במאה ה-18 לפני הספירה, הזמינה אותם לבוא ולהתיישב באזור הדלתא. העם שהתיישב באזור עשה חיל, וברבות השנים השתלט על שטח נרחב. לדברי פרופ' אורן, הם בנו ממלכה מפותחת עם ארמונות ומקדשים מפוארים ונמל גדול, שממנו הפליגו אוניות סוחר לכל רחבי הים התיכון, ובעיקר לכרתים ולקפריסין.

בירתם, אווריס, שכנה סמוך לעיר המצרית בת ימינו קנטיר. בחפירות שמתנהלות זה עשרות שנים בתל אל-דבעה שליד קנטיר נמצאו שרידיה של עיר גדולה ומשגשגת, שהגיעה לשיאה בתקופת השושלת ה-15 במצרים (1650-1550 לפנה"ס). פרופ' מנפרד ביטק, שמנהל את החפירות בתל אל-דבעה, חשף שם ארמונות, מקדשים, נמל מסחרי גדול ומבנים רבים.

מלבד קבורת החמורים, דתם של תושבי אווריס היתה דומה מבחינות רבות לזו של תושבי כנען, ואחד המקדשים שביטק וצוותו גילו בעיר דומה מאוד למקדש שחשפו אורן ושותפיו בתל הרור. באותה תקופה ידע גם הנגב פריחה כלכלית, שאורן מסביר אותה בקשרי מסחר הדוקים בין תושביו לבין תושבי הדלתא.

ד"ר שלומי-חן אומרת כי יש דמיון רב גם באמנות ובדת של שתי האוכלוסיות. פסלים של ההיקסוס המתארים דמויות אנוש, למשל, שונים מאוד מהפסלים המצריים בני התקופה. לפי תעודות, חותמות ומקדשים, ההיקסוס המשיכו להאמין בדתם הכנענית גם במצרים, תוך אימוץ מוטיבים מסביבתם הקרובה.

הם האמינו באל עיקרי אחד, אם כי לא באל אחד ויחיד. אחרי שהתיישבו במצרים אימצו את האל המצרי הבכיר סת, שבתקופות מאוחרות יותר זוהה עם אל הסערה הכנעני בעל. הימים היפים של ההיקסוס באזור הדלתא הגיעו לקצם במאה ה-16 לפני הספירה, עם עלייתה לשלטון של השושלת ה-18 במצרים. השליטים המצרים החדשים לא אהבו את הזרים ואילצו אותם לסגת לעיר המוצא שלהם, המכונה במקורות המצריים שרוחן.

סיפורם של ההיקסוס, שתואר לראשונה על ידי הכהן המצרי מנתו במאה השלישית לפני הספירה, צוטט על ידי יוסף בן מתתיהו. הדמיון הכללי בקווי העלילה של האירועים הקשורים אליהם לאלה שמתוארים בתורה - עם כנעני שירד למצרים, השתקע בה, עלה לגדולה וגורש ממנה אחרי כמה דורות כשקמו מלכים לא הכירו בגדולת העבר שלו - הצית את דמיונם של חוקרים ומחברים. אבל בחפירות ארכיאולוגיות ובתעודות היסטוריות לא נמצאה כל הוכחה ברורה לקשר ביניהן.

אחת השאלות העיקריות והשנויות במחלוקת בהקשר זה נוגעת למוצאם של ההיקסוס. ביטק ושותפיו לדעה סבורים כי הם באו מסוריה או מלבנון. הם מבססים עמדה זו בעיקר על הדמיון שמצאו בין כלי חרס שנמצאו בתל אל-דבעה לכלים מסוריה ומלבנון מאותה תקופה. בדיקות של החומר שממנו עשויים הכדים מתל אל-דבעה העלו, כי הם יוצרו מעפר שמקורו בצפון כנען, כלומר בסוריה או בלבנון.

עם החולקים על עמדה זו נמנית ד"ר דפנה בן תור, אוצרת לארכיאולוגיה מצרית במוזיאון ישראל, שערכה מחקר מקיף על חרפושיות שנמצאו הן במצרים והן בכנען. בעקבות דוקטורט שכתבה, חילקה בין חרפושיות שנמצאו במצרים לאלה שנמצאו בכנען, תיארכה אותן וערכה השוואות ביניהן, על פי המוטיבים שהן נושאות.

לדבריה, בראשית הייצור של חרפושיות בכנען ניכרת בהן השפעה מצרית מובהקת, ולעתים נראה כי האומנים המקומיים שילבו בחרפושיות מוטיבים מצריים, בלי שהבינו לאשורו את טבעם. בתקופה מאוחרת יותר מופיע בחרפושיות שילוב של מוטיבים מצריים וכנעניים, המעיד על היכרות קרובה יותר בין שתי קבוצות האוכלוסייה. חרפושיות כנעניות המשלבות מוטיבים מצריים וכנעניים נמצאו לכל אורך עמק הנילוס, והן מתוארכות בדיוק לתקופה שבה שלטו ההיקסוס באזור. גם החרפושיות שנוצרו במצרים בתקופה זו מושפעות מאלה שיוצרו בדרום כנען, בעוד שבצפון הלוונט, אזור לבנון סוריה, אין כל עדות לייצור חרפושיות בתקופת הברונזה התיכונה.

עובדה זו, לצד הדמיון באמנות, בפולחן ובארכיטקטורה, מביאות את בן תור להשערה שמוצאם של ההיקסוס בדרום מערב כנען - רצועת עזה. באזור זה יש שני אתרים עיקריים שחוקרים מזהים כשרוחן, המוזכרת במקורות המקראיים כמרכז שאליה ברחו ההיקסוס אחרי שגורשו ממצרים. האחד הוא תל אל-עג'ול, שזוהה שנים רבות עם שרוחן.

אבל באחרונה העלה פרופ' אנסון רייני מאוניברסיטת תל אביב הצעה, שלפיה שרוחן שכנה דווקא בתל הרור, שבו חופר פרופ' אורן. "אני מוכן להסכים עם ההצעה הזאת", אומר אורן. "זה התל הכי גדול בדרום מאותה תקופה, מצאנו ביצורים מרשימים. אבל עדיין לא מצאנו כתובת שתעיד בבירור כי שם שכנה שרוחן"



שבר של קערה פולחנית עם סמלו של אל הסערה בעל | תצלום באדיבות משלחת תל הרור, אוניברסיטת בן גוריון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו