אדריכלות טובה עושה חורבות טובות - כללי - הארץ

אדריכלות טובה עושה חורבות טובות

אמרו עליו שהוא מיינסטרים ואינו חדשני, שהבנייה העממית שלו לא שינתה את גורלם של העניים ושהעשירים לא מתלהבים מההיכלות שתיכנן בעבורם. אבל חתן פרס ישראל לאדריכלות יעקב יער יודע איפה אתם גרים ומי מחלק פה את הפרסים

ענת ג'ורג'י
ענת ג'ורג'י
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ענת ג'ורג'י
ענת ג'ורג'י

יעקב יער

גיל: 78

מצב משפחתי: אלמן + 3, חי עם בת זוג

מקום מגורים: תל אביב

עוד משהו: היה בין מתכנני רובע האמנים ביפו העתיקה

לפני כחודש צילצל הטלפון במשרדו של האדריכל הוותיק יעקב יער. על הקו היתה שרת החינוך, יולי תמיר, שביקשה לברך אותו על זכייתו בפרס ישראל לאדריכלות לתשס"ז. "ברגע הראשון התרגשתי מאוד ובמשך כמה דקות שיתפתי את בני משפחתי והעובדים במשרד בבשורה המשמחת", מספר יער. "אחר כך נרגעתי ואז התחילו הצרות".

איזה צרות?

"צריך לחגוג, להתלבש יפה".

אין צורך להתייחס לצרות של יער ברצינות רבה מדי. אחרי הכל, הוא קובע בעצמו אחרי שהוא סוקר את כברת הדרך שעבר מאז ילדותו בגרמניה: "אם הייתי מתחיל עתה מחדש, הייתי עושה שוב את הכל".

ובאמת, נדמה שדרכו של יער מעולם לא היתה מעורבת בהתלבטויות רבות מדי: הוא פנה לאדריכלות מכיוון שתמיד אהב "לצייר בתים" וכבוגר גימנסיה הרצליה שהתעניין במקצועות הריאליים נחת בטכניון בטבעיות רבה.

פרס ישראל, שמוענק לעתים קרובות לאישים המתקרבים לקצה הקריירה שלהם, רחוק מלהוות בעבור יער הזדמנות לסיכום הדרך שעבר: "הפרס הוא לא על מפעל חיים", הוא מצהיר. "אני עוד עושה ויוצר, ומסתכל יותר קדימה מאשר אחורה".

ביקורת הביקורת

את הפרס יקבל יער במוצאי יום העצמאות יחד עם שותפתו, האדריכלית עדה כרמי, שאותה הוא "מעריך ביותר". בנימוקיה להענקת הפרס ליער ציינה הוועדה: "בעבודתו רבת השנים הוא מוביל בתחום העיצוב העירוני, במקוריות, בחוכמה ובשיקול דעת, והוא מופת לדורות של תלמידים וממשיכי דרכו".

עוד נכתב, כי "הפרויקטים שבהם הצטיין היו בחלקם בתחום חסר הברק של השיכון הציבורי, שאתם התמודד כנגד כל הסיכויים, הצליח ואף הצטיין. תוכניותיו לשכונות מגורים ומכלולים עירוניים שמו את תחום העיצוב האורבני על מפת ישראל". ואולם לא תמיד זכה יער למלות הערכה ומחמאות כאלה. בין השאר נטען כנגדו כי הוא "שמרן", "בינוני" ומרבה בבנייה בהתנחלויות.

יש מי שרואים בהענקת הפרס לך חלק מהמאבק ללגיטימציה של הבנייה מעבר לקו הירוק.

"לא תיכננתי פרויקטים בהתנחלויות. יותר מזה, אני חושב שאני אחד האדריכלים היחידים שסירבו לעשות זאת. גם להצעה שהיתה משתלמת עסקית סירבתי ללא שאלה".

אבל בנית במזרח ירושלים.

"בעבור מי שחושב שרמות היא לא שלנו גם רמת שלמה היא לא שלנו".

מכעיסה אותך הביקורת?

"לא. נקודת המוצא של אלה שטוענים כי אני בינוני שונה משלי. הם חושבים במושגי העולם העכשווי של התקשורת והאופנה - מושגים של חמש שנים. לדעתי, בארכיטקטורה חושבים במונחים של 50 או 500 שנה.

"מאז שהייתי סטודנט אני זוכר שדיברו על כמה שהעולם השתנה, החיים שונים, הערים שונות, הארכיטקטורה שונה. אבל לדעתי זה נכון בערבון מוגבל - בני האדם לא השתנו, רובם עדיין חיים בזוגיות זו או אחרת, אורח החיים לא באמת השתנה, וכשמדובר על בית או שכונה, זה מה שקובע. אני לא דניאל ליבסקינד או פרנק גרי (אדריכלים אמריקאים שנחשבים למותגים בינלאומיים - ע"ג') - אני לא מדבר כמוהם במלים גבוהות".

אומרים שאתה שמרן.

"אנשים שחושבים אחרת באים מנקודת מוצא אחרת. במאה ה-20 חיפשו איך לצאת מהעיר והתוצאה היא שיכונים ועיירות פיתוח. כיום יש תנועה של עירוניות מתחדשת שגורסת כי העיר הנכונה היא העיר המסורתית. זו ראייה שנחשבת שמרנית, ומהבחינה הזו אני שמרן. נכון שאני לא אדריכל אופנתי, אבל מהבחינה הזו אני לא שמרן מכיוון שהאדריכלות שלנו היא לא אופנתית במודע. אני לא רוצה להתבייש במה שעשינו בעוד עשר שנים".

אין זה מקרי שיער מדבר בלשון רבים. מבחינתו, "אדריכל הוא לא יוצר בודד. העבודה מזכירה יותר את עבודת הבמאי או המנצח - תוצאותיה תלויות בהרבה אנשים והוא לא עובד לבד. בקבלת הפרס, למשל, שותפה בראש ובראשונה אשתי אורה - עשינו הכל יחד. יחד למדנו ועבדנו, ואחרי שהיא חלתה שניים מהצאצאים שלנו נכנסו למשרד - וכולם שותפים לפרס".

יש לפרס משמעות עסקית?

"מצד אחד כן - לפחות כך אני מקווה. אבל מצד שני, הוא יכול להיות גם חרב פיפיות - אנשים חוששים להתעסק עם חתן פרס ישראל. עם זאת, המשרד כולל גם את ילדי, שלא זכו עדיין בפרס, ולכן אין בעיה".

אין קוריוזים בשכונות

את לימודי האדריכלות בטכניון סיים יער בראשית שנות ה-50. לדבריו, הושפע בעבודתו מהפרופ' יוחנן רטנר ומאל מנקספלד (חתן פרס ישראל שתיכנן את מוזיאון ישראל), ובראשית דרכו המקצועית השתתף בצוותים שתיכננו בין היתר את רובע האמנים ביפו העתיקה, יחד עם אליעזר פרנקל.

בין חבריו יש הרבה מאוד אדריכלים, בהם אדריכל הנוף צבי דקל. שניים מחבריו הטובים, חתן פרס ישראל ליפא יהלום והמשורר ע. הילל, כבר אינם בין החיים. לחלק מחבריו תיכנן את בתיהם.

עד היום שוכן משרדו ביפו, בבית ערבי עתיק. הוא פתח אותו בתחילת שנות ה-60 עם אשתו אורה, שהיתה גם היא אדריכלית. לאחר שחלתה ב-1988 חולקה השותפות במשרד בין יער ושניים מילדיו, אביב יער וטלי יער-קוסט.

כשהמשרד הוא בגדר עסק משפחתי - תחילה עם האשה ואחר כך עם הילדים - אנשים מחוץ למשפחה לא מתקשים להשתלב?

"העבודה עם ילדיי נעשית בהרמוניה. לצערי, אין להם שום עניין למרוד. שאר עובדי המשרד מרגישים שנכנסו למשפחה, במובן הטוב של המלה".

משרד יער אדריכלים תיכנן פרויקטים רבים שזכו בפרסים, בהם שכונת כפיר בדרום מזרח תל אביב. הפרויקט, שתוכנן ונבנה בסוף שנות ה-70, נועד להוכיח שבנייה ציבורית למעוטי יכולת אינה חייבת להיראות כמו ערי העולים שהוקמו בחופזה בשנות ה-60.

המשרד תיכנן גם את שכונת פסגת זאב בצפון ירושלים ואת פרויקט מגורי העשירים "המשתלה" בצפון תל אביב. היום עובד יער על תכנון מתחמי המגדלים בסומייל, בפינת הרחובות ארלוזורוב וז'בוטינסקי בתל אביב, סביב בניין השקם.

אין פרויקט יוצא דופן שמזוהה איתך, כמו מגדלי YOO של פיליפ סטארק או בניין הטיל שתיכנן אילן פיבקו.

"הבניין של פיבקו בנתיבי איילון הוא קוריוז. זה גם המקרה של 'הבית המשוגע' ברחוב הירקון בתל אביב - אלה מקרים חד-פעמיים שנותנים ביטוי לאגו אדריכלי. אבל גם לזה יש מקום - לדעתי זה אפילו יפה. אני, לעומת זאת, מתכנן חלקים של העיר ולא מבנה בודד, ולכן איני יכול לעשות זאת. גם פיבקו יודע שלא ניתן לבנות שכונות שלמות באופן כזה".

פרויקטים רבים נכשלו בגלל חוסר התאמה לקהל היעד. יש נוסחת פלא?

"אין ספק שפרויקט בנייה צריך להתאים לקבל היעד, אבל ההתאמה הזאת עובדת כיום במידה רבה לפי כוחות השוק. יזם צריך לעשות ניתוח של קהל היעד ובהתאם לכך לקבוע את סטנדרט הבנייה, והאדריכל צריך להתאים את הפרויקט לכוחות השוק - אחרת הוא יטעה.

"זה דבר שלא היה קיים בעבר. בשנות ה-60 וה-70 היוזמה להקמת פרויקטים היתה של משרד השיכון. אז הפקידים קבעו למי לבנות ואיך, והכישלונות מוכרים לכולם. כל מי שמתגעגע לשנים האלה לא מפנים שאין למה להתגעגע: לא לאופן שבו נמסרו עבודות או פרויקטים, לא לתכנון - לא לכלום. אפילו השחיתות בשלטון שכולם מדברים עליה היום לא היתה פחותה בתקופה ההיא - זה פשוט לא יצא החוצה".

מבחינה חברתית, בנייה פרטית עדיפה תמיד על בנייה ציבורית?

מבחינת הבנייה הזמן עשה לישראל טוב. היזמים - כרישי הנדל"ן, כפי שנוהגים לכנות אותם - מחזיקים גם בצדדים חיוביים. הם מסייעים לשוק להתקדם ולא רק פוגעים בו, כפי שזה מצטייר בתקשורת או בציבור".

בתל אביב בניתם את שכונת כפיר שלא ממש התאימה לקהל היעד - שכונה שנראית היום רע.

"דווקא בכפיר נעשתה התאמה לאוכלוסייה - מפונים מכפר שלם ומשכונת התקווה. את העבודה הזמינה חלמיש, חברה עירונית ממשלתית. הבניינים שתוכננו הכילו שמונה דירות בלבד, כדי לשמור על יחסי שכנות תקינים. בקומת הקרקע נבנו דירות גדולות למשפחות מרובות ילדים עם חצר פרטית צמודה, באמצע דירות בינוניות ולמעלה דירות קטנות לזוגות צעירים. התוצאה היתה שהפרויקט הזה הצליח הרבה מעבר למשוער. האוכלוסייה היתה מרוצה במשך שנים רבות, נעשתה שם עבודה קהילתית יסודית. כנגד כל הסיכויים, השכונה נחשבת טובה עד עכשיו. בדיוק ביקרתי שם באחרונה".

זו שכונה מוזנחת ביותר.

"החזית אמנם מוזנחת, כי סגרו שם עם פחונים של פעם ועשו עוד דברים שפוגעים בחזות, אבל הסביבה עדיין טובה. אומרים שארכיטקטורה טובה עושה חורבות טובות, אז מהבחינה הזאת הצלחנו לא רע".

בפרויקט המשתלה תיכננתם בנייה צפופה דווקא לבעלי אמצעים שמחפשים פרטיות. התוצאה היתה קושי בשיווק הדירות.

"המשתלה תוכננה לבעלי יכולת בקרקע יקרה בצפון תל אביב. היה קושי בשיווק בגלל שתי בעיות: ראשית, השכונה שווקה במפולת של דירות היוקרה בחצי השני של שנות ה-90, לאחר שהיזמים רכשו את הקרקע בציפיות מאוד גבוהות למחירי מכירה. בעיה שנייה היתה הציפיות של הקונים, שחשבו שיבנו להם שכונה כדוגמת רמת אביב ג', מה שלא היה. אבל היום השכונה מצליחה ואדריכלים יודעים להעריך אותה".

יש גישה אדריכלית שונה בתכנון שכונת עוני לעומת בנייני פאר?

"מבחינתי גם כפיר וגם המשתלה תוכננו לפי אותה תפישה אורבנית: כיכרות, שדרות, רחובות - ולא שיכונים".

יש לך פה עניין עם מהנדסי העיר

יער מתגורר היום בשדרות דוד המלך בתל אביב, בדירה ששיפץ בבית משותף משנות ה-50. גם עבודת התכנון הראשונה שלו מוקמה בלבה של העיר: הוא ואשתו תכננו פנטהאוז על גג ברחוב בן יהודה והתגוררו בו עד שגדלו ילדיהם. בשונה מקולות אחרים שנשמעים היום, יער הוא תומך מובהק בבנייה לגובה בתל אביב ומחזיק בדעות ברורות לגבי עתידה האורבני של העיר.

בפרויקט השוק הסיטונאי בלב תל אביב יוקמו 1,700 דירות - חלקן בארבעה מגדלים בני 40 קומות. אתה לא חש שהפרויקט יפגע במרקם האורבני?

"המרקם האורבני נשמר. הפרויקט יוקם סביב פארק ענק, הרחובות בנויים בבנייה נמוכה והמגדלים מאחוריהם. המגדלים הם הכרח שלא יגונה בתוך תל אביב, כי צריך ללכת בה בצפיפויות - 1,700 דירות בפרויקט כזה שוות לפחות 1,700 דונם של שטחים בשרון".

מה דעתך על המגדל שמוקם בנוה צדק, שמבקריו טוענים שהוא פוגע קשות במרקם התכנוני המיוחד של המקום?

"בעתיד לא יראו אותו כי הוא יהיה מוקף בהמון מגדלים. מהנדס העיר מודע לכך ויודע שהמגדל לא יישאר לבד".

אתה לא חושב שנצטער לפחות על חלק משכונות המגדלים שקמות עכשיו בתל אביב, כמו פארק צמרת ליד דרך נמיר?

"פארק צמרת הוא האנטיתזה של פרויקט כיכר השוק. הוא שונה וזה לא משהו שהייתי עושה, אבל יש מקום גם לזה וגם לזה. בינתיים השוק מצביע ברגליים ומוכרים שם דירות במחירים גבוהים. לא צריך הוכחות טובות יותר מזה להצלחה של פרויקט".

מה דעתך על הייבוא המאסיווי של אדריכלי-על מחו"ל, כדוגמת פיליפ סטארק ודניאל ליבסקינד?

"סטארק הוא מתכנן של אסלות וכיורים - הוא לא אדריכל. זה בדיוק עניין האופנה שדיברתי עליו. אני חושב שהתופעה בכללותה היא טובה: האדריכלים הזרים תורמים משהו לאדריכלות בישראל. בחלקם הם באמת עושים דברים שונים ומביאים לנו סטנדרטים חדשים שניתן ללמוד מהם.

"עם זאת, חשוב להדגיש שהם עושים מוצרים - הם לא מתכננים שכונה או עיר. הם מתכננים בניין בתוך מגרש אחד, וככה, גם אם יש בעיה - הנזק לא יכול להיות ממש גדול. אני יודע שיש להם הרבה מתנגדים ואני חושב שזה מאוד פרובנציאלי להתנגד לתופעה הזאת. דרך אגב, זו לא תופעה שמתרחשת רק בישראל. בברלין, למשל, חלק גדול מהפרויקטים תוכננו על ידי זרים.

"לכל אדריכל כזה יש שותף ישראלי. סטארק, למשל, לא עיצב את מגדלי YOO; משרד האדריכלים יסקי-סיוון עשה זאת, ועשו שם עבודה טובה. חוץ מזה, יש הרבה מאוד אדריכלים ישראלים שעובדים בחו"ל. אני לא עושה זאת כי לדעתי יש מספיק עבודה בישראל".

יש אדריכלות ישראלית?

"אדריכלות טובה, כמו אמנות טובה או תיאטרון טוב, היא מצרך נדיר. אדריכלות טובה נמדדת לפי הליגה הלאומית: אותם בניינים בודדים, שכונות טובות ואדריכלים בולטים. לאדריכלות הטובה שיש פה יש אופי, סגנון וכיוון מסוים. את רוב השכונות שמוקמות פה, כמו כפיר והמשתלה, אי אפשר לבנות בסקנדינוויה - זאת אדריכלות ים-תיכונית שאופיינית לנו.

"יותר מזה, יש פה אפילו חלוקה לאדריכלות של תל אביב ושל ירושלים. בירושלים נשמרת בנייה קבועה בגובה מסוים בעוד שתל אביב היא עיר בלי קונצפציה. לפני 20 שנה עשו תוכניות ארוכות טווח לתל אביב וחשבנו אז שהבניינים בעיר לא צריכים להיות בני יותר מארבע קומות. כיום הדברים משתנים. בתל אביב יש משהו כאוטי וזה תואם את האופי של העיר, שיש בה הכל. היא עיר רבת תרבויות ואפשרויות - זה מתבטא גם באדריכלות וטוב שכך".

הירוק היום - אפור מאוד

יזמים, קבלנים ומהנדסים לא מפסיקים להתלונן על הקושי לבנות. מה הבעיה?

"הבעיה הראשונה והעיקרית היא הבעיה הרגולטורית. אף שביער אדריכלים אנחנו מקובלים ומכובדים בקרב ועדות התכנון, גם לתוכניות שלנו לוקח שנים לקבל אישור. זאת ממש מכה וליזמים נמאס מזה והם יוצאים לחו"ל. לכן, מוכרחים למצוא לזה תרופה. זה ממש יכול להרוס את הבנייה כי כל היזמים הגדולים עוזבים, ומי שיישארו לבנות פה יהיו דגי רקק.

"הבעיה השנייה היא הגופים הירוקים - הם חלק מאותה מערכת. בעבר הפעילות שלהם היתה מצוינת והם מילאו את תפקידם. היום הגולם קם על יוצרו, והם יורים בכל דבר. הם מתנגדים לתוכניות כמו השוק הסיטונאי ומתחם סומייל, שצריכות להיות הבייבי שלהם.

"גם הגשת ההתנגדויות נהפכה לבעיה - זה חלק מחוק התכנון והבנייה. הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות, ודוגמה בולטת לכך היא שיטת פינוי-בינוי (פינוי שכונות ותיקות, הריסתן ובנייה של מגדלים חדשים תחתיהן . לשיטה מתנגדים בדרך כלל חלק מבעלי הנכסים, בעיקר הוותיקים- ע"ג'). זה מסתמן כעתיד הבנייה בישראל, אבל בגלל נושא ההתנגדויות, הסיכוי שזה יצא לפעול הוא לא גדול".

סיפרת לא מזמן שכיום אתה לא מתבייש לשווק את המשרד בגלל התחרות הקשה.

"זה נכון, המקצוע משתנה. כיום אנחנו לא רק אדריכלים אלא נותני שירות, ומשווקים עושים יחסי ציבור. אלה מונחים שלא היו קיימים כשסיימתי את לימודי בטכניון. כיום אני שייך למגזר נותני השירותים ואני לא מתבייש בזה".

בענף כולו מורגש עודף ההיצע של האדריכלים. חלק מהאדריכלים הצעירים מועסקים בתנאי עבדות: שעות ארוכות ושכר זעום.

"אני מקווה שאני לא עושה זאת, אבל בעיקרון זה מאוד נכון. בתוקף תפקידי כיו"ר אגודת הארכיטקטים הייתי גם בוועד המנהל של הטכניון. קיבלנו דיווח על כמה נרשמו בכל בית ספר לכל מקצועות ההנדסה והמספר עלה וירד לפי מצב השוק. רק בארכיטקטורה מספר המסיימים תמיד עולה, ולכן בסופו של דבר יש עודפים. הפתרון הוא להקטין את מספר המסיימים - להפעיל מסננת דקה במהלך שנות הלימודים".

יש שטוענים כי אדריכל טוב הוא מי שעבר את גיל 50 - שיש משמעות רבה לזמן ולניסיון.

"אני חושב שזה לא נכון. תמיד היו אדריכלים מצטיינים צעירים, וגם בין המבוגרים יש טובים. המקצוע הזה לא ממצה את עצמו, ובכל מה שקשור לתכנון ערים זו באמת שאלה של בגרות ולא של גיל מסוים. כך או כך, אני עדיין עושה ויוזם - ומסתכל קדימה".

אילו אדריכלים השפיעו עליך?

"הפרופ' יוחנן רטנר ואל מנקספלד, חתן פרס ישראל שתיכנן את מוזיאון ישראל".

ואת מי אתה מעריך?

"רמי ועדה כרמי, הזוג חיוטין והאחים קולקר".

איזה פרויקט רצית לתכנן ולא זכית בו?

"התכנון שלי של בניין עיריית תל אביב הגיע למקום השני ולא זכה. מצד שני, אני שמח שלא תיכננתי אותו".

הבת: "לא צריך לפחד ממגדלים"

טלי יער-קוסט, 47, השותפה במשרד של יער כ-20 שנה, קצת יותר מתרגשת מהביקורת שמוטחת באביה בכל הקשור לפרס ולפועלו. "אנחנו ממש לא הולכים בתלם ושילמנו על כך ביוקר. אנחנו היינו תמיד החלוצים, הקדמנו את היתר.

"שכונת המשתלה היתה הבייבי שלי, נס הדגל. כל הקולגות שלנו משוכנעים שזו היתה שכונה טובה - היא הצליחה עד כדי כך שתיכננו בעצמנו דירות בעבור משפרי דיור מהשכונה. עם זאת, עם השנים אנחנו מבשילים ומבינים שהדברים הם לא שחור ולבן. על כל תוכנית יש דיונים רבים והתלבטויות".

על התפישה התכנונית בישראל אומרת יער-קוסט: "יש פה הרבה בעיות תכנוניות. אני מסתכלת מה קורה בפתח תקוה ונהיה לי רע. זה כאוס עירוני לא מבוקר, מכוער, בנייה בלי תשתית עירונית נכונה. אנחנו בעד לדהור קדימה, בלי פחד מכרישי נדל"ן - בלעדיהם אי-אפשר לעשות דבר - אבל צריך שתהיה פה תרבות אדריכלית עם קונצפיה מאחוריה".

הפתרון, לדבריה, טמון בפרויקטים של פינוי-בינוי: "אני חושבת שמהנדסי הערים צריכים להרים את הכפפה ולסייע בקידום העניין. כיום זה מאוד פופוליסטי לפחד ממגדלים, אבל לא צריך לחשוש אלא לעשות זאת במינון הנכון. זה מסייע לציפוף ותורם לכולם".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ