השואה בספרות, בין סנסציה לתיעוד - עיון - הארץ

השואה בספרות, בין סנסציה לתיעוד

כאילו כדי לאזן את ספרו של ג'ונתן ליטל, "Les bienveillantes", המספר את השואה מנקודת מבטו של קצין נאצי, ראה אור בצרפת גם כרך של סיפורים, שירים ומחקרים העוסקים בשואה בספרות העברית

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
לנה שילוני

שם ספרו של ליטל, יהודי אמריקאי שהתחנך בצרפת, רומז לאלות הנקמה האימתניות במיתולוגיה היוונית, המכונות בלשון סגי נהור "נוטות החסד" או "המיטיבות". הרומן מספר את סיפורו של קצין אס.אס, שהשתתף באופן פעיל בכל זוועות השואה: הוא היה בפלוגות החיסול באוקראינה ובטבח בבאבי-יאר, פעל במחנות ריכוז שונים וכמובן באושוויץ, ונפגש עם דמויות היסטוריות, לרבות עם היטלר עצמו. גיבור הספר הוא גם הומוסקסואל סאדיסט, שאינו בוחל בגילוי עריות ורוצח את אמו. לעת זיקנה הוא מדווח על מעלליו בגוף ראשון, מבלי להביע חרטה.

ליטל, שערך תחקיר מעמיק לפני כתיבת ספרו, טוען שהיה מוכרח לכתוב אותו בגוף ראשון. כל קורא מכיר את הפרדוקס הכרוך בבחירה כזאת: מצד אחד אנחנו מודעים להטיה הסובייקטיבית של הכתיבה, ומצד שני איננו יכולים להימנע מאמפתיה כלפי מי שמכניס אותנו לצפונות נפשו, אפילו אם מדובר במפלצת. אלא שליטל כנראה אינו רואה את גיבורו כמפלצת, אלא כתוצר בנאלי של זמנו. באחד הראיונות עמו אמר: "אני שואל את עצמי מה היה קורה אילו נולדתי גרמני בשנת 1913 ולא כאמריקאי בשנת 1967".

בצד הקולות המתפעלים מיצירתו של ליטל ומשווים אותו לדוסטויבסקי ולטולסטוי, הובעו גם הסתייגויות מספרו. מבקר אחד טען שלקוראים פשוט נמאס לקרוא על סבלם של הקורבנות והם מבקשים כעת לשמוע את קולם של התליינים; ליטל מספק את הסחורה. הסופרת קריסטין אנגו, שהרומן האחרון שלה לא זכה להצלחה, הצהירה, אולי מתוך קנאה, שיש משהו סוטה ביהודי הכותב מתוך תודעתו של קצין נאצי. אין ספק שהספר יעורר מחלוקת גם כשיופיע בעברית, בהוצאת כנרת, שהזדרזה ושילמה רבבות דולרים על זכויות התרגום.

אבל בשעה שהסיפור הסנסציוני של ליטל גורף פרסים וכספים, עוסקים רבים וטובים בצרפת במלאכת הקודש של שימור זכרה של השואה וחקר התקופה. "ממוריאל", מכון התיעוד של היסטוריה יהודית בת-זמננו, מפרסם זה שנים כתב-עת בעריכת ז'ורז' בן-שושן, המוקדש לתולדות השואה. גיליונות מיוחדים של כתב-העת עסקו בנושאים כמו מרד גטו ורשה, גורל הצוענים באירופה הגרמנית, תנועת ההתנגדות היהודית בצרפת, שלילת השואה בעולם המוסלמי ועוד.

הגיליון האחרון, אם אפשר לקרוא "גיליון" לכרך בן 500 עמודים, עוסק בשואה בספרות העברית. העורכת, מאשה יצחקי, המלמדת ספרות עברית בבית הספר לשפות המזרח (INALCO) בפריס, כתבה את המבוא לגיליון ותירגמה טקסטים רבים מתוכו. בקובץ יש שלוש חטיבות: עדויות של ניצולים (ביניהם של אבא קובנר, דן פגיס ואהרן אפלפלד), תגובות של מי שחיו את השואה מרחוק (למשל אורי צבי גרינברג, עגנון, אלתרמן ולאה גולדברג) ולבסוף טקסטים של בני הדור השני (דויד גרוסמן, סביון ליברכט, אמיר גוטפרוינד).

בגיליון ניכר איזון נכון בין שירים, סיפורים וקטעי פרוזה השונים, שזכו כולם לתרגום מוקפד לצרפתית, לבין מסות מחקריות. הטקסטים הספרותיים מוכרים לקורא העברי, ורובם כבר מצויים בקאנון של ספרות השואה, אך הם בהחלט בבחינת גילוי לקורא הצרפתי. המחקרים, לעומת זאת, לקוחים ממקורות שונים: חלקם הופיעו בעברית, כגון מאמרו המאלף של דן לאור "האם כתב עגנון על השואה?", או מחקרה המקיף של איריס מילנר על הפרוזה של הדור השני. מאמרים אחדים תורגמו מאנגלית, כמו המסה של רחל פלדחי-ברנר על "בעלת הארמון" של לאה גולדברג ועל "העד" של שולמית הראבן, ומאמרו של ליאון יודקין על אורי צבי גרינברג.

כמו כן מציע הגיליון מאמרים שנכתבו בצרפתית במיוחד לקובץ זה, ביניהם מחקרה של פרנסואז סקר-סאבין על סביון ליברכט, וניתוח שיריו של דן פגיס בידי אוה נושן-ברש (אגב, בתוכן העניינים מיוחס בטעות סיפור של ליברכט לשולמית הראבן). מאשה יצחקי כתבה על הרומנים האחרונים של אפלפלד, שראיון ארוך עמו מופיע בכרך. פרנסין קאופמן מעלה את דמותו של בן-ציון תומר, סופר נשכח כמעט.

את הגיליון חותם מאמר נוסף של קאופמן, ובו דיון ממצה ומרתק על ההיסטוריה של המונחים השונים לתיאור אסונם של יהודי אירופה: "הולוקוסט או שואה? ג'נוסייד או חורבן? באילו מלים לתאר את אושוויץ?".

קשה להזכיר את כל המרכיבים ולמצות את עושרו של הגיליון המיוחד הזה, שהושקעה בו עבודה רבה, וניכר כי המלאכה נעשתה מתוך אהבה לספרות העברית ולשפה העברית. האם מותר לגלות נאיביות ולקוות שלפחות חלק קטן מרבע מיליון חסידיו של ליטל בצרפת יטרחו לקרוא את הגיליון ויראו כיצד אפשר לטפל ברגישות ובכבוד בנושא הכאוב והמורכב ששמו שואה?

ספרה של פרופ' לנה שילוני, "גשר החלומות", ראה אור בהוצאת כרמל

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ