שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
צבי דור, רבקה השמשוני
צבי דור, רבקה השמשוני

בדרכו למילנו, ב-1482, כדי לעבוד בשירותו של לודוביגו ספורצה, הדוכס של מילנו, כתב ליאונרדו דה וינצ'י את המכתב הבא, שבו הוא מעלה על נס את מעלותיו: "אדוני המכובד ביותר, לאחר ששקלתי במידה מספקת את ניסיונם של אותם אנשים הטוענים שהם ממציאים מוכשרים של מכונות מלחמה, ולאחר שהבנתי שהמכונות האמורות אינן שונות משום בחינה מאלו שבהן משתמשים בדרך כלל, אתאמץ, בלי לפגוע באחרים, לגלות את סודותי באוזני הוד מעלתו, שבשבילו אני מציע לבצע, בהתאם לנוחותו, את כל הפריטים המצוינים למטה". בהמשך מפרט דה וינצ'י רשימה של פרויקטים שבאפשרותו לבצע: בניית גשרים חזקים במיוחד, אך קלים ונוחים לנשיאה; כלי מלחמה שונים, כגון מרגמות נוחות לניוד; כלי שיט ממוגנים; כלי רכב מכוסים, בטוחים ובלתי פגיעים וכו'.

אף על פי שבמכתבו מתאר דה וינצ'י את עצמו כמי שמסוגל לעסוק בכל תחומי התכנון, לא נותר ולו מבנה אחד או מכונה שנעשו על ידו. עוד בהיותו בחיים הוכרה גאונותו בתחום הציור, בזכות מעט ציורי שמן ורישומים של ציורים בלתי גמורים, ביניהם המונה ליזה המפורסמת ותמשיח הקיר המרהיב של הסעודה האחרונה שצייר במילנו.

רק שנים רבות לאחר מותו, כשהתגלו אלפי הרישומים שעשה (חלקם מקובצים במחברות הנקראות קודקסים) התברר למה הקדיש דה וינצ'י את רוב זמנו. נראה שלא היה תחום כלשהו במדע ובטכנולוגיה שלא עסק בו: הידראוליקה, אנטומיה, פילוסופיה, גיאולוגיה, בוטניקה, אסטרונומיה, אופטיקה, מתימטיקה, מכניקה, תעופה והנדסה. גדולת הישגיו בתחומים אלה הובנה רק לאחר שמחברותיו התגלו, החל במאה ה-19, וכתבי היד שלו החלו להתפרסם. ג'ורג'ו וזארי, ההיסטוריון הראשון של האמנות, בספרו "חיי האמנים" שנכתב באמצע המאה ה-16, זמן קצר לאחר מותו של דה וינצ'י, שואל כיצד ייתכן שאדם אחד הצליח לחשוב באופן כה מופלא על מגוון כל כך רחב של תחומים. תשובתו פשוטה: "ההישגים האינטלקטואליים המופלאים של ליאונרדו נבעו מגאונותו שהיתה מתת אל. גאונות זו לא נרכשה, אלא באה מהשמים. חסדי האל השתלטו על מוחו והטבע העניק לו כה רבות שבכל תחום שבו עסק הוא גילה אלוהות, כוח, חיות, מצוינות, יופי וחן ללא תחרות".

כל חייו חקר דה וינצ'י את עבודותיהם של אחרים ולמד אותן. הוא פגש אישית את המהנדס הנודע מהעיר סיינה, פרנצ'סקו די ג'ורג'ו, ולמד את המסה שלו: "ארכיטקטורה, הנדסה ואומנויות צבאיות". במחברותיו אנו מוצאים אזכורים לכתביהם של אאוקלידס (בערך 300 לפנה"ס), ארכימדס (287-212 לפנה"ס), ויטרוביוס (בערך 70 לפנה"ס), אלברטי (1404-1472) ואחרים. את הגיאומטריה שהיתה חסרה לו למד מהמתימטיקאי לוקה פצ'ולי שלספרו "הפרופורציות האלוהיות" צייר את הגופים הגיאומטריים.

מדוע אם כן נותרו כל תוכניותיו של דה וינצ'י על הנייר? כיצד אפשר להסביר את העובדה שבשעה שאמנים בני תקופתו, כמו מיכלאנג'לו, הצליחו להשלים יצירות רבות בתחום הציור, הפיסול, הארכיטקטורה וההנדסה, שום דבר מהדברים הגאוניים שדה וינצ'י תיכנן בתחומים רבים כל כך לא בוצע? נחזור לשאלה מעניינת זו לאחר שנסקור בקצרה את תולדות חייו.

הוא נולד ב-15 באפריל 1452 בכפר וינצ'י, ומכאן שמו: ליאונרדו דה וינצ'י. בשנת 1467 התקבל לעבוד כשוליה בבית מלאכתו של הצייר והפסל הידוע אנדריאה ורוקיו בפירנצה, שם עסקו בעבודות רבות ומגוונות: ציור, פיסול, יציקות שונות, ארכיטקטורה ופרויקטים הנדסיים. הוא בילה כ-14 שנים במחיצתו של ורוקיו וניתנה לו הזדמנות להתוודע לרוב הבעיות הטכניות והמדעיות שהעסיקו את אנשי תקופתו. בעת הכשרתו המקצועית הקדיש חלק ניכר מזמנו לרכישת ידע מדעי כפי שכתב: "אלו המתמקדים בדברים מעשיים, בלא שיהיה להם ידע במדע, דומים לנווט ללא מצפן, שלעולם אינו יודע לבטח לאן מועדות פניו".

אין ספק שבתקופה זו התוודע דה וינצ'י לפרויקט הארכיטקטוני המרשים ביותר שהוקם בפירנצה במאה ה-15 - כיפת הקתדרלה של פירנצה - סנטה מריה דל פיורה. את הכיפה תיכנן ובנה הארכיטקט הנודע ברונלסקי. בעבודת הבנייה המורכבת של מבנה חדשני זה, עשה ברונלסקי שימוש במתקנים מוכניים מקוריים שהמציא. אף שבניית הכיפה הושלמה עוד לפני בואו לפירנצה, סביר להניח שדה וינצ'י הזדמן לאתר הבנייה, שם חקר ולמד את המכונות שהמציא ברונלסקי, אשר אותן תיעד בעזרת רישומים מדויקים במחברותיו.

היום אנו יודעים בבירור, מתוך מחברותיו, שמדע וטכנולוגיה היו שני הנושאים שעניינו אותו במיוחד. במתימטיקה, ובעיקר בגיאומטריה, ראה דה וינצ'י דיסציפלינות המסדירות את תהליך החשיבה המדעית. הוא האמין שחוקי הגיאומטריה מכילים משהו מן ההרמוניה שראה בתופעות טבע שונות, כגון הסימטריה של צורות שונות, ההתפשטות המעגלית של גלי מים, התנועה הספירלית של מערבולות מים ואוויר ועוד.

מטרתו של דה וינצ'י היתה להכיר את הצורות והחוקים בטבע כפי שנגלו לעינו החודרת. את אשר ראתה עינו ואת מחשבותיו הנציח באמצעות רישומים וציורים ששימשו לו כלים חשובים לניסוח מידע ולהעברתו. מבחינתו היה התיאור המילולי חשוב פחות מהתיאור הגרפי. הוא נהג לרשום במחברותיו רעיונות שונים שעלו במוחו, לבחון אותם, ולהציע פתרונות - כאילו חשב על גבי הנייר. רעיון שהעלה על הנייר בזמן מסוים יכול להופיע שוב בצורה קצת שונה במקום אחר. כך הוא מתאר את מחברותיו: "אוסף חסר סדר לקוח מהרבה דפים, על כן, אתה הקורא אל תאשים אותי מאחר שהנושאים רבים הם ואין הזיכרון יכול לשומרם בגלל ההפרש שבין זמן כתיבה אחד לאחר".

דה וינצ'י גילה עניין רב ברקע התיאורטי של מקצוע ההנדסה. עובדה זו קיבלה משנה תוקף עם פרסום קודקס מדריד (חלקים I ו-II), שהיה מונח כאבן שאין לה הופכין במרתפי הספרייה הלאומית במדריד עד שהתגלה ב-1965. הוא היה הראשון שהכיר בעובדה שכל מכונה מורכבת ממנגנונים אוניוורסליים ולכן חקר כל מנגנון בנפרד ואחר כך השתמש באותם מנגנונים לתכנון מגוון רחב של מכונות. וכך כתב: "לאחר שמכשיר נוצר, דרישות התפקוד שלו יוצרות את צורת חלקיו. אלו יכולים להיות בעלי מגוון רחב". הוא חקר ביסודיות רבה ברגים שונים, המרת תנועה, אוטומציה, גלגלי שיניים, חיכוך, גלגלות ועוד. דומה שדה וינצ'י היה לא רק בעל ידע תיאורטי רב, אלא ניחן גם באינטואיציות מדעיות עמוקות והן שהובילו אותו להיות הראשון שהכיר בעובדה שהיתרון המכני שאפשר להפיק ממכונות מוגבל בגלל קיומו של החיכוך. וכך התייחס למי שניסו לבנות את מכונת התנועה הנצחית ("פרפטום מובילה"): "הו ספקולנטים העוסקים בתנועה נצחית. כמה מפלצות בעלות ראשי אריות יצרתם לחינם בחיפוש דומה. לכו ותפסו את מקומכם בין מחפשי הזהב". נוסף לכך כתב: "ככל שיהיו יותר גלגלים במכונה שלך, תזדקק ליותר שיניים, וככל שיהיו יותר שיניים יגדל החיכוך בין הגלגלים לציריהם וככל שיגדל החיכוך יאבד ה'מנוע' יותר כוח וכתוצאה מכך יחסר כוח לתנועה סדירה של כל המערכת". בימינו נראים עקרונות אלו מובנים מאליהם, אך עלינו לזכור שדה וינצ'י הוכיח אותם כמעט 300 שנה לפני שהגדירם הפיסיקאי הצרפתי שארל אוגוסטן קולון (1736-1806).

וכאן אנו יכולים לחזור לשאלה שהוצגה לעיל: מדוע נותרו כל תוכניותיו של דה וינצ'י על הנייר ושום דבר מהדברים הגאוניים שתיכנן לא בוצע?

לטענתו של קרלו פדרטי (אחד מגדולי החוקרים של דה וינצ'י), חלק ממסקנותיו של דה וינצ'י התבססו על מתקנים ודגמים שונים שבנה לצורך ניסויים בבית המלאכה שלו. ברגע שהגיע למסקנה שרעיון מסוים פתיר, עבר לחקור רעיון אחר. ייתכן שבחלק מהמקרים ידע שרעיונותיו אינם ניתנים ליישום, בגלל מגבלות טכניות באותם ימים. לכן אפשר היום להתייחס לחלק מרעיונותיו כראיית הנולד. כך למשל תיכנן לפני 500 שנה "הליקופטר", מכונות תעופה שונות, מצנח, טנקים, צוללת ועוד.

נראה שדה וינצ'י לא רצה לבזבז זמן יקר על בניית מכונות שימושיות, אולי גם מתוך חשש שמהנדסים אחרים יעתיקו את רעיונותיו לצורכיהם הפרטיים, ומכיוון שאת כל מחקריו שמר לעצמו, השפעתו על קידום המדע והטכנולוגיה היתה אפסית. אנו רק יכולים לשער איך היו נראים פני הדברים אילו היה משתף אחרים בתגליותיו השונות.

להסבר זה מצטרף גם ההיבט הכלכלי: רוב אמני הרנסנס תוגמלו על ידי פטרונים שונים בעד יצירותיהם, כשאחד התנאים לקבלת התשלום היה עמידה בלוח זמנים מתקבל על הדעת. דה וינצ'י, לעומתם, העדיף והצליח לבסס את עצמו כיועץ של פטרוניו האמידים: לודוביגו ספורצה הדוכס של מילנו, צ'זרה בורג'ה שבשבילו שירטט את המפה של העיירה אימולה הנראית כתצלום אוויר, ניקולה מקיאולי, ובשנות חייו האחרונות - מלך צרפת, פרנסואה הראשון כך לא היה צריך לדאוג לפרנסתו והתאפשר לו להקדיש את רוב זמנו לחקר התחומים הרבים שעניינו אותו במשך חייו. מסיבה זו, לא זו בלבד שלא הטריח את עצמו לעמוד בלוחות זמנים, אלא שהיה גם ידוע כמי שלא התאמץ במיוחד לגמור עבודות שקיבל עליו. וזארי כותב: "בשל ידיעותיו הייחודיות בציור, ליאונרדו התחיל הרבה מאוד דברים בלי לגמור אותם מאחר שהיה משוכנע שידיו, למרות המיומנות המיוחדת שלהם, אינן מסוגלות להביא לידי ביטוי מספק את רעיונותיו". זאת אולי גם הסיבה שמספר הציורים הגמורים שהשאיר אחריו מועט כל כך.

ההתעניינות ברעיונותיו ההנדסיים של דה וינצ'י נמשכת עד היום הזה. בשנת 1502 שלח דה וינצ'י לשולטן הטורקי מכתב, מלווה ברישום פשוט והסבר קצר, ובו הוא מציע תוכנית גרנדיוזית לבנות מעל לבוספורוס גשר שאורכו 360 מטר, רוחבו 24 מטר וגובהו המקסימלי מעל פני המים הוא 40 מטר. בשל יופיו של הגשר, החליט לפני כמה שנים האמן הנורווגי סאנד לנסות ולבנות את הגשר. הגשר נבנה בעזרת צוות של מהנדסים וארכיטקטים מדרום לאוסלו, עם מפתח של 100 מטר, והוא משמש גשר להולכי רגל ולרוכבי אופניים. לטענת המהנדסים שהיו מעורבים בפרויקט, אילו נבנה הגשר במידותיו המקוריות על פי הנחיותיו של דה וינצ'י, הוא היה ניצב לתפארת עד עצם היום הזה. גשרים נוספים בגדלים אחרים מתוכננים להיבנות גם באוסטרליה ובארצות הברית. גם את המכונית שתיכנן דה וינצ'י בשנת 1478 הצליחו להניע בשנת 2004 בעקבות מחקרו המעמיק של קרלו פדרטי שהוכיח שמערכת קפיצים מתוחכמת היא שמספקת את האנרגיה למכונית.

במשך השנים נעשו כמה תערוכות על עבודתו של דה וינצ'י. מודלים של כלים שונים שתיכנן מוצגים דרך קבע הן במוזיאון למדע במילנו, והן במוזיאון קטן בעיר מולדתו, וינצ'י.

כשפתחנו את המוזיאון הלאומי למדע בבניין ההיסטורי של הטכניון בחיפה, ב-1986, הצגנו תערוכה על עבודותיו של דה וינצ'י שהושאלה ממוזיאון דה וינצ'י במילנו. התערוכה משכה קהל רב מכל קצוות הארץ. מאז חלמנו במשך שנים רבות לבנות תערוכה משלנו, שבה יוצגו מודלים אינטראקטיוויים של מכונות שתוכננו על ידי דה וינצ'י. כשהגיע לידינו עותק פקסימיליה נדיר ביותר של הקודקס האטלנטי (שנמצא ברשותנו) והתחלנו לדפדף בו גמרנו אומר לממש את החלום. נדרשו לנו יותר מעשר שנים ללמוד את השרטוטים, לתכנן את המוצגים ולבנות אותם בעזרת צוות הטכנאים המוכשר שעבד במוזיאון. חלקם היו פשוטים לביצוע ואולם אחרים היו קשים יותר מאחר והשרטוטים, למרות יופים ואיכותם הגרפית הגבוהה, היו מורכבים מאוד ולא מפורטים מספיק. כך קרה לדוגמה, כשניסינו לבנות את המנגנון שתיכנן להרמת משאות, שבו משולבים שני מחגרים המסתובבים בכיוונים הפוכים וגורמים לציר המרכזי להסתובב כל הזמן באותו כיוון, נאלצנו לבנות מספר רב של דגמים עד שהצלחנו להבין כיצד מתחברים כל החלקים ולהפעיל את המוצג בהצלחה. חלומנו התגשם כאשר פתחנו ב-1998 את התערוכה "ליאונרדו דה וינצ'י - מדען ומהנדס" במוזיאון הלאומי למדע בחיפה.

חלק לא מבוטל מהדברים שתיכנן דה וינצ'י נמצא בשימוש יום יומי כבר עשרות בשנים, כמו למשל: מסבים כדוריים, סוגים שונים של ברגים וגלגלי שיניים, אופניים, מחרטות, מכונה אוטומטית להחדרת כלונסאות לאדמה ועוד, ורק מעטים יודעים, שאביהם מולידם היה ליאונרדו דה וינצ'י, לפני יותר מ-500 שנה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ