בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יומנו של דוריאן

הדוריאן, הפרי המסריח ביותר בעולם, נמכר עכשיו בישראל כשיקוי מעורר חרמנות ועירנות. מירי חנוך והטבח שלה אייל שני ניסו לבשל ממנו ליבידו

תגובות

חמישי, פנים, בוקר, אחרי לילה של נדודי שינה. הנייד שלי מצלצל והמספר החסוי ממערכת העיתון נושא עמו את בשורת ה"דוריאן". הם תופסים אותי בצומת המסדרונות של חיי, המוביל לארבעה כיוונים שונים של הבית והנפש: מטבח, מיטה, מחשב, מכונת כביסה.

"תשמעי יש את הדוריאן הזה מדרום מזרח אסיה שעושה רעש בכל העולם. אומרים שהוא ויאגרה טבעית שיש לו עוד כל מיני תכונות מופלאות..."

"איזה תכונות?" אני שואלת בנימוס, מיואשת מהצורך לעכל אינפורמציה חדשה, בעודי מגששת בעייפות אחרי שרידי חיי, כי ככה זה כשהסרוטונין נמוך.

"אומרים שהוא מעלה את הסרוטונין, מחרמן, מגביר עירנות, ויטאליות..."

"אה, אם ככה", אני מזהה את האור בקצה הדוריאן, "זה נשמע כמו דברים שלעולם לא יזיק להגביר אותם. זה בא בכדורים?" אני מסירה מעלי את שכבת הסקפטיות שעוטפת אותי כמו ניילון נצמד כשמדובר בשיקויי קסם מכל סוג, ומחכה בדריכות לשליח. זה בא בנוזל.

חמישי, פנים, צהריים, שעה אחרי שבלעתי 15 סמ"ק דוריאן. אני גולשת לאתר דוריאן-פאלאס ומגיעה לתערוכת סמלים של בודהה, שעל ראש כל אחד מהם מתנוסס חצי דוריאן, מין קוץ ביצתי גדול. הבית עבר למצב סביר, בהתחשב בתשובה הגאונית של מחברת "הארי פוטר", על השאלה, מתי היה לה זמן לכתוב, כשהיא חותכת את כתב הבי-בי-סי באומרה, "מעולם לא ניקיתי את הבית, הוא פשוט היה מלוכלך". העבודה מתקדמת יפה, אני עייפה אבל מסוגלת להמשיך לתפקד אם צריך, וצריך.

בחברת NEWAYS הפכו את הפרי המקורי לתוסף תזונה מאוזן, שעליו גאוותם, אבל משיטוט באתרים עולה שדוריאן הפרי וקוץ בו. כלומר, יש אתו איזה בעיה מביכה, באופן טבעי הוא נורא מסריח. מסריח עד כדי כך שבמקומות מסוימים, שהם לא בתי אבות במלזיה, סינגפור או אינדונזיה, אוסרים את כניסתו לרכבת התחתית או למקומות שאוכלים בהם. מצד שני באותן מדינות יש אנשים שיוצאים לסדנת דוריאן, ובמשך שלושה שבועות אוכלים רק אותו, לבריאות.

חמישי, חוץ, שלוש אחר הצהריים. אני צועדת עם העגלה הביתה מהגן, בדרך אני מודיעה לטבח, בעלי, על הימצאותו של החומר דוריאן בבית, ממליצה שייקח גם הוא 15 סמ"ק. "מה זה?" הוא מתעקש אתי על הקו, "זה איזה פרי נורא מסריח ונורא בריא שעבדו וחקרו, ניטרלו ועירבבו, והוסיפו לו פפאיה וכל מיני צמחים סיניים. בקבוק ירוק, בין הלחם לתרופות".

"אה, אני רואה עכשיו, חשבתי שזה החומר ניקוי כלים, סביבה-פרינדלי שאת קונה".

"כן, זה זה".

"ומה זה עושה?"

"זה כנראה עושה טוב", שמעתי את עצמי מפמפמת את הטרנד, ונזכרתי במשפט הגאוני מהסרט "משהו טוטלי", "...זה אותו החומר, זו לא אותה הבחורה..." "זה מחרמן, מחיה את עור הפנים, מה אני יודעת".

"מה, ומרגישים את זה מפעם אחת?" המשיך לנבור בחומר החדש, כשאני חוצה את רוטשילד עם כתף ימין צמודה לאוזן, עוד רגע נדרסת, ומבינה שעשיתי את הדרך הביתה בחצי מהזמן הרגיל. אולי זה באמת מגביר משהו. "אין לי מושג, תנסה".

חמישי, פנים, הארמון, www.durianpalace.com, אחר הצהריים וחמישה. הפרי עצמו עולה כ-60 דולר לארבעה ק"ג של סירחון קשה ביותר שמביא אתו, ככה אומרים, תאווה לחיים, חיוניות, תשובה לנדודי שינה ותרומה לאנטי-אייג'ינג.

חמישי, פנים, שבע בערב, הבית מלא בכל יושביו. אני, שבימים רגילים כאלה טובעת בתוך כל משימות השעה, מנסה לבדוק אם אני חיונית מתמיד. חיונית מאוד.

שישי, חמש בבוקר, פנים, מיטה. ישנתי טוב אבל אין זכר לתאווה בלתי נשלטת, ואני יוצאת לבדוק את מזג האוויר במרפסת המזרחית של הצבים. ג'וליה הצבה הבת הטילה ביצה, אני מתרגשת, אוספת אותה בעדינות, מביאה חסה ליולדת הזוחלת ובעודי שותה קפה היא מטילה לי עוד ביצת צב ממש לכף היד. אם יש מישהו שלא זקוק כאן להגברת התאווה זה הצבים שלנו, שמתחילת אפריל לא מפסיקים לעשות את זה ועוד בקולי קולות וצלצולי שריונות. והנה מוטלות התוצאות לפנינו.

ראשון, פנים, מיטה, צהריים. אנחנו כבר אחרי שלוש מנות של דוריאן, יעילים כפקידים, עירניים כנמרים, וזה הזמן לחקור את האיכויות הנוספות של התוסף דוריאן. ובנוסף, אין לנו שום יסורי מצפון, זה לא אנחנו, זה הדוריאן, ולא שזה דחוף לנו, זאת פשוט עבודה. נכנסים למעבדה.

ראשון, חוץ, ערב. אני יוצאת לריצה, בדרך כלל אני מתעלפת בעלייה של שלוש הקומות הביתה ועכשיו אני יורדת לכיוון הים. נראה לי קלי קלות לצעוד קצת על בטן מלאה דוריאן. אני מתחילה ליהנות מהשיקוי. שילוב מושלם של ואליום וריטלין עם טעם של משקאות אלק-טרופיים שכמותם מקבלים בבוקר בסיני בטמפרטורת החושה. אם מוציאים אותו מהמקרר הביתי בתל אביב הוא קריר וסביר.

ראשון, חוץ, מרפסת, לילה. קשה לי להסכים לזה שלמעגל ההתמכרויות שלי יצורף עוד משהו שאני צ'כה, לקנות, לעשן, לשתות. ועוד כאן מדובר במדידה מדעית של 30 סמ"ק על הקו של הכוס, אם כי יש סיפוק בדיוק הזה, תחושה שאם זה כל כך מדויק זה בטוח עובד. אני שואלת את עצמי אם אוסקר ויילד הכיר את הדוריאן כשכתב את "תמונתו של דוריאן גריי", והיה בעצם מראשוני הצעירים לנצח, נביא אנטי-אייג'ינג, שהקדים את זמנו.

בוקר, פנים, חדר העבודה. אני מצלצלת לרופא שאת שמו מצאתי בתכתובת של החברה "...ואפשר לדבר גם עם ד"ר קונסטנטינובסקי, רופא אמיתי, העוסק גם ברפואה סינית..." אני מחייגת אחרי שהתאמנתי על השם, תפוס. עכשיו הוא מצלצל בחזרה ומפשט את זה ל"מיכאל". הוא אדיב ונחמד מאוד. במקור הוא נוירולוג אבל כבר 27 שנים עוסק ברפואה סינית. הוא עצמו, לדבריו, משתמש מרוצה בדוריאן כבר שלוש שנים. וגם על אחרים, זה עובד.

"כמה זמן צריך לקחת כדי שיהיו תוצאות?"

"אני הרגשתי כבר אחרי יומיים".

אני מחווירה. אלוהים, מה קורה עם הליבידו שלי? זרמים בגוף.

"תגיד, אולי זה סותר קפה?"

"לא עניין של סותר. קפה הוא גזלן אנרגיה והדוריאן מוסיף אנרגיה".

"איך הוא הולך עם גראס, עם אלכוהול?"

"לגבי סמים קלים הם כולם גנבי אנרגיה ומעייפים. אם צורכים אותם אז לפחות שיישתו דוריאן לאיזון".

"אני אגיד להם. ואלכוהול?"

"לא מומלץ לצרוך דוריאן עם אלכוהול כי שניהם מגבירים את מה שקוראים ברפואה הסינית האש הפנימית".

"אז אתה אומר שאחרי יומיים כבר מרגישים עלייה באש הפנימית?"

"כן, תאווה לחיים, למין, לעסקים להצלחה כללית".

צהריים, פנים, הסלון. אני מדפדפת ב"דה-מרקר", כדי לראות אם התעוררה אצלי תשוקה להצלחה בעסקים שמעולם לא היו לי. נדמה לי שאני עולה בלהבות, האם זה הדוריאן או כוחו האינסופי של השכנוע הפנימי.

סוף סוף דפיקה בדלת, המפתח תקוע מבפנים, הילדים עוד מאופסנים במוסדות החינוך, אני פותחת לטבח, הטלפון מצלצל, מהמערכת. "נו, אנחנו מתחילים לחשוד כאן שאולי אין לכם בכלל ליבידו". "זה בסדר. זה בדיוק מסתדר עכשיו", אני אומרת חצי בלחש, מחייכת אליו בפתח חדר המיטות, כאילו רק אתמול נפגשנו.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו