בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האחים הערבים של מייסדי אחוזת בית

על "הבונים החופשיים" וארגונים עלומים שנוסדו במתכונתו, אשר היו שותפים בהנחת היסודות לאחוזת בית-תל-אביב

תגובות

ימים ספורים לאחר חג השבועות תרס"ט (1909) הניח ראובן סגל, סוחר וסיטונאי מצליח מיפו, את אבן הפינה לביתו ברחוב יהודה הלוי 25 (היום מגדל בנק דיסקונט). היה זה הבית הראשון בעיר הגנים המודרנית אחוזת בית, לימים העיר העברית הראשונה, תל-אביב.

חברי אחוזת בית. ליטווינסקי יושב בשורה השנייה, שני משמאל

98 שנה עברו מאז, והנה מתברר שסגל בן ה-29 היה בונה חופשי (Freemason), חבר המסדר הגברי החשאי, שבהשראתו פעלו אגודות רבות בראשית הציונות: "בני ברית" (שאחד מראשיה בארץ היה שמעון רוקח, ממייסדי נוה צדק), "המכבים הקדמונים" (שבמסגרתה פעל בוריס שץ, מייסד בית הספר לאמנות בצלאל), "בני משה" (שאליה השתייך יהודה לייב מטמון-כהן, מייסד גימנסיה הרצליה) ואף "האחים הנאמנים" הדתי (מייסדי שכונת מונטיפיורי) ו"אחווה" החרדי. הארגונים הללו הושפעו מהבונים החופשיים וקיימו טקסים במתכונת מאסונית, אך בניגוד לה הם היו בדלנים ופתחו את שעריהם ליהודים בלבד.

הראשוניות והחדשנות, המאפיינת בונים חופשיים רבים לאורך ההיסטוריה האנושית (וושינגטון, צ'רצ'יל, וולטר, גתה ורבים אחרים), הכתה שורשים גם כאן, בעיר העברית הראשונה, וסגל לא פעל בגפו. שלושה חודשים קודם לטקס הנחת אבן הפינה לביתו (טקס מאסוני רב משמעות) קודש בלשכת "ברקאי" על ידי יעקב אלחנן ליטוינסקי. ב-1909 עוד פעלה הלשכה ברחוב בוסטרוס ביפו, היום רחוב רזיאל, אך מאוחר יותר, כאשר עברו ליטווינסקי ובני ביתו להתגורר באחוזת בית, פעלה הלשכה בביתם ברחוב אחד העם 22. כיום עומד הבית היפהפה הזה נטוש.

ליטוינסקי נולד באודסה ב-1852, עלה לארץ כציוני, אך בביתו הפעיל לשכת בונים חופשיים שבראשה עמד אלכסנדר פיאני, ערבי נוצרי מיפו שהיה הנשיא הראשון של הלשכה. לאותה לשכה הצטרפו יוסף פיינברג, ממייסדי ראשון לציון, ד"ר מנחם שטיין מהביל"ויים, קיסר ערקטינג'י, מראשי היישוב הערבי ביפו ושוקרי ח'ורי, שמאוחר יותר נבחר להיות נשיא הלשכה הלאומית הגדולה לארץ ישראל אך לא זכה להתקדש לתפקיד, ורבים אחרים בני שלוש הדתות. ב-1891 נקראה הלשכה, שפעלה בחסות הלשכה הגדולה של מצרים, "שער היכל שלמה", והצטרפו אליה מהנדסים שבאו מצרפת לסלילת מסילת הברזל יפו-ירושלים. הלשכה נקראה כך על שם נמל יפו, ששימש להעברת עצים לבית המקדש בימי המלך שלמה - סיפור אחווה מקראי העומד בבסיס האמונה המאסונית. ב-1906 שינתה הלשכה את שמה ל"ברקאי", והמשיכה לפעול בביתו של ליטוינסקי ביפו. "ברקאי" פירושו "האיר השחר", ומקורו בעבודת יום הכיפורים בבית המקדש. בין מייסדי הלשכה היה משה גולדברג, סוחר שנולד בירושלים ב-1856, והיה ממייסדי אחוזת בית.

מסדר הבונים החופשיים נוסד ב-1717 בלונדון. קודם לכן היו חברים בו בנאים של ממש בלבד, זכר לגילדות של ימי הביניים. הארגון פועל עד היום במסגרת הייררכית, וחבריו מקיימים טקסים פולחניים המוגדרים כ"עבודה", האמורה להוביל את הבונה החופשי מבורות להארה דרך שלוש דרגות: תלמיד בונה, חבר בונה ורב בונה. כך אמורים החברים ליהפך מאבן גוויל לאבן מסותתת, כלומר לאדם טוב יותר, ולבנות באופן מטאפורי את בית המקדש של כל המאמינים באל אחד. הבונים מבצעים את פולחנם כשהם עוטים כפפות על ידיהם, לובשים סינרים מעוטרים בסמלים, על צוואריהם מדליות והם משתמשים בכלים מסורתיים של בנייה: סרגל מד-זווית, מחוגה, אמת מידה, מקבת, מפסלת וכלים נוספים, המסמלים בטקסים אמות מידה מוסריות.

כמה מיסודות האמונה ("לנדמרקס") של המסדר הם: אמונה באל אחד, סודיות, סימבוליקה, חובה להיות בן חורין ואדם מבוגר. במסדר הבונים החופשיים פועלים בני דתות שונות, במסגרת מועדון חברים סגור וכארגון צדקה. במסגרת "העבודה" נערכים בהיכל טקסים ובהם הספר הקדוש - התנ"ך, הברית החדשה, או הקוראן - מונחים פתוחים על הדוכן, ובמקרים שחברי הלשכה הם בני שלוש הדתות נעשה שימוש בשלושת הספרים גם יחד. אצל כל הבונים החופשיים ברחבי העולם הסיסמאות נאמרות בעברית. זו כנראה אחת הסיבות לכך שיש איסור בארצות מוסלמיות על קיום הפולחן, אף שבונים חופשיים מהארץ מדווחים על כך שהמלך חוסיין היה "אח" בונה חופשי בעצמו ובארמונו פעלה לשכה שננעלה עם מותו. גם בימי השלטון הנאצי בגרמניה נאסרה הפעילות המאסונית.

כיום פועלות בארץ תחת חסותה של הלשכה הגדולה כשבעים לשכות, דוברות עברית, ערבית, צרפתית, ספרדית, איטלקית, רומנית, רוסית, טורקית ואנגלית. בלשכות שורר כלל בל יעבור: אסור לדבר על פוליטיקה ודת. לאחר קום המדינה ואף בימות מלחמה יצאו נכבדים ערבים, שהיו חברים בבונים החופשיים, בקריאות להפסקת הלחימה ולהידברות. כיום מקיימות "עלומים", לשכת הצעירים של הבונים החופשיים בתל אביב ולשכת "נעמן" החיפאית הדוברת ערבית, עבודה משותפת.

בימי ראשית המפעל הציוני נפוצה מאוד החברות בארגונים סודיים וכיתות חשאיות. אגודת "בני ברית" היא מהידועות שבהן. לשכתה הראשונה בארץ, לשכת "שער ציון", פעלה בנוה צדק בביתו של שמעון רוקח, מייסד השכונה ואביו של ישראל רוקח, לימים ראש העיר תל-אביב ושר בממשלת ישראל. לאחוזת בית הועתקה ספריית "שער ציון" שפעלה בביתו של מיכאל פולאק ברחוב אחד העם 20 (סמוך ללשכת הבונים החופשיים שפעלה בביתו של ליטווינסקי). היתה זו הספרייה הראשונה של תל-אביב, שנשאה את שם לשכת "בני ברית" אשר פעלה בביתו של רוקח.

במתכונת דומה לבונים החופשיים פעלה גם אגודת "בני משה", אחווה גברית שנוסדה ב-1889 באודסה על ידי אחד העם ביום לידתו ומותו של משה רבנו. בין חבריה היה הד"ר יהודה לייב מטמון-כהן, מייסד גימנסיה הרצליה, שבתחילה פעלה הגימנסיה בביתו ביפו ומאוחר יותר הועתקה לאחוזת בית והיתה לאחד מסמליה. ארגון חשאי נוסף שהוקם על ידי בונה חופשי היה "המגן". מקימו היה ד"ר שמעון מויאל, צאצא למשפחת רבנים ומנהיגים במרוקו שנולד ביפו ב-1866, למד בחדרים ובישיבות, ובהמשך גם השתלם בלימודי איסלאם ומאוחר יותר ברפואה באוניברסיטה הישועית בביירות. מויאל יסד ב-1910 לשכת בונים חופשיים דוברת ערבית בשם "פלשתין", בחסות הלשכה הגדולה של מצרים, והיה הנשיא המייסד בלשכה שגם בה היו חברים "אחים" ערבים. אחריו שימש נשיא עבדאללה סמרי. ברבות השנים הוחלף שמה של הלשכה, ועם ייסוד הלשכה הגדולה לארץ ישראל ב-1953, כבר לא היתה קיימת.

ב-1913, בתגובה למאמרי שטנה שהתפרסמו בעיתונות הערבית על היישוב היהודי בארץ, הקים מויאל יחד עם יוסף-אליהו שלוש ועם יהודים יודעי ערבית את האגודה החשאית "המגן". מטרת האגודה היתה להסביר לעולם הערבי באמצעות העיתונות הערבית את האינטרסים המשותפים של היהודים והערבים מבחינה כלכלית ותרבותית. הם הוציאו לאור ביפו את היומון "צות אל עותומניה" (קול העותמאנים). חברי האגודה קיימו קשרים עם מנהיגים ערבים ועם נכבדי יפו, וביניהם חפיז בק אלסעיד, שהיה חבר באגודה פוליטית כלל ערבית, "אלמרכזיה", אשר ניסתה לקבל מהממשל הטורקי שליטה עצמאית מקומית בארצות שונות.

את טקס הנחת אבן הפינה לביתו של סגל, הבית הראשון באחוזת בית, אפשר רק לצייר בדמיון. אבל בארכיון שפילברג נמצא תיעוד נדיר של הטקס המאסוני שהתקיים ב-1953 בעת הנחת אבן הפינה לבית הבונים החופשיים ברחוב ויצמן, שבו שוכנת הלשכה עד היום. בסרט נראה ראש העיר חיים לבנון, הרב הראשי לתל אביב-יפו, איסר יהודה אוטרמן, ונכבדים נוספים. חברי המסדר נראים כשהם טומנים באדמה אבן ואליה קשורה צינורית ובתוכה קלף; לאחר מכן כל אחד מ"האחים" עובר ומניח בכף בנאים מלט על האבן. עוד נראית בטקס זריעת זרע חיטה כסמל השובע והשפע, מריחת שמן כסמל לשלום ולאחדות, ופיזור מלח כאות להכנסת אורחים וידידות. חברי המסדר לבושים בבגדי בונים: חליפות ומעליהן סינרים עשויים עור כבש, שאותם לבשו סתתי האבן בימי הביניים. הסינרים עשירים בעיטורים של סמלי המסדר, ועל סינר הנשיא הגדול המכהן רקומה השמש - המבשרת את בוא היום.



הבית ברחוב אחד העם 22 בתל-אביב, שבו פעלה לשכת "ברקאי" של הבונים החופשיים. למטה: תרשים המתאר את הטקס המאסוני



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו