שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
עמירם ברקת
עמירם ברקת
עכשיו במחיר מציאה: מוצגים ארכיאולוגיים מאוסף דיין

בבית מכירות פומביות קטן במדינת מיין שבצפון ארה"ב יוצעו הבוקר למכירה 165 פריטים ארכיאולוגיים שנאספו על ידי הרמטכ"ל ושר הביטחון משה דיין. הפריטים, שרבים מהם נושאים את חתימתו האישית של דיין, הוערכו על ידי בית המכירות במחירים נמוכים יחסית - כמה מאות דולרים עד אלפי דולרים בודדים. כך למשל, כד המתוארך משנת 1,400 לפני הספירה מוצע בסכום מזערי של בין 300 ל-500 דולרים בלבד.

המוצגים שיימכרו ושנאספו על ידי דיין הם חלק מכ-200 כלי זכוכית וקרמיקה מאוסף העתיקות של אירווינג ברנשטיין, מנכ"ל המגבית היהודית המאוחדת לשעבר, שהיה מיודד עם דיין. יורשיו של ברנשטיין, שיזמו את המכירה, טוענים כי הפריטים נמכרו לברנשטיין על ידי דיין או הוענקו לו כשי במהלך שנות היכרותם.

מנהל בית המכירות Thomaston Place במיין, קאז'ה ווילו, סיפר אתמול ל"הארץ" כי ההתעניינות במכירה "לא הייתה רבה". לדבריו, קהל היעד למכירה אינו קהל מיוחד, אלא מורכב מחובבי ארכיאולוגיה ומאוסף הלקוחות הקבועים של בית המכירות. ווילו הסביר כי המחיר הנמוך של המוצגים נובע מכך שלא מדובר בפריטים יקרי ערך או נדירים במיוחד. הוא הוסיף כי למכירה הפומבית לא נקבע מחיר מינימום וכי "האוסף כולו יימכר גם אם ההצעה הגבוהה ביותר תהיה של מאה דולר".

יורשיו של ברנשטיין אינם מונעים כנראה מכוונות רווח - במקרה הטוב תניב המכירה כמה אלפי דולרים - גורמים המעורבים במכירה טוענים שאלו מעוניינים "לפנות מקום" ולכן השאירו בידיהם רק את העתיקות בעלות הערך ואת הפריטים הנדירים באוסף.

הארכיאולוג הפרופ' עמוס קלונר אמר אתמול ל"הארץ" כי הוא אינו סבור שיש עניין ציבורי בעתיקות שמקורן באוסף דיין. "למיטב ידיעתי באוסף לא הייתה אף עתיקה שהגיעה מחפירה ארכיאולוגית חוקית, ובעיני עובדה זו מפחיתה בהרבה מערכן".

דיין החל לאסוף עתיקות בשנות החמישים. במשך שלושים שנה אסף בחצר ביתו בשכונת צהלה בתל אביב כאלף פריטים ארכיאולוגיים, ויצר את אחד מאוספי העתיקות הפרטיים הגדולים בישראל. האוסף הוגדר "בעל חשיבות בינלאומית" בזכות פריטים כמו ארונות קבורה שדיין חשף בחפירות באזור דיר-אל-בלח ברצועת עזה ומסכת אבן מהתקופה הניאוליתית שלטענת דיין נרכש מסוחר עתיקות באזור חברון.

עיסוקו של דיין באיסוף עתיקות עורר עם זאת גם מחלוקת רבה - דיין היה שר ביטחון, לא ארכיאולוג, ואף אחת מחפירותיו לא נעשתה ברישיון רשות העתיקות. חלק ניכר מהפריטים שבאוסף הושגו בדרכים מפוקפקות כמו רכישה משודדי עתיקות. סוחרי עתיקות אתם עבד נהגו לספר כי במקום לשלם על המוצגים שרכש, דיין היה חותם עליהם את חתימתו, כדי להעלות את ערכם. לשאלות שהופנו אליו בנושא דרכי האיסוף, היה נוהג שר הביטחון להשיב - "תגישו תלונה למשטרה".

דיין לא נרתע מלנצל את מעמדו והסמכויות שהקנו לו תפקידיו הציבוריים לטובת הרחבת אוסף העתיקות שלו. בשנים שבהן שימש אלוף, רמטכ"ל ושר ביטחון הוא הרבה להפעיל את פקודיו כדי שיאספו בשבילו את העתיקות. בדיעבד נטען כי הממסד הישראלי העלים עין מעבירות החוק של דיין וכי הארכיאולוגים חששו להתעמת אתו בפומבי.

עד כה היה לא היה ידוע על מספר גדול כל כך של פריטים מאוסף העתיקות הפרטי של דיין שנמצאים בבעלות ידיים אחרות. דיין הוריש את האוסף לאשתו השנייה רחל וזו מכרה אותו ב-1986 למוזיאון ישראל תמורת מיליון דולר. דיין אמרה באותו זמן כי השאירה בידיה כ-15 פריטים. הרכישה עוררה בזמנו ביקורת רבה בגלל הדרכים המפוקפקות בהן הושגו פריטים רבים באוסף של דיין.

הארכיאולוג המנוח יגאל שילה טען כי ברכישת האוסף נתן מוזיאון ישראל למעשה הכשר לשוד עתיקות. ארכיאולוגים אחרים ואשתו הראשונה של דיין, רות, טענו שמן הראוי היה שהאוסף יימסר למדינה ללא תמורה. במוזיאון ישראל טענו אז בתגובה כי רכישת האוסף מומנה על ידי תורמים פרטיים ומנעה את מכירתו לגורמים פרטיים בחו"ל שהיו מוכנים לשלם תמורתו סכום גבוה כפליים ויותר, והקפידו להדגיש כי המוצגים שנרכשו על ידיהם הם כאלו שאין מחלוקת לגבי חוקיותם.

ידידו של דיין ובעל האוסף, אירווינג ברנשטיין שימש בעבר כמנכ"ל המגבית היהודית המאוחדת בשנים 1971-1984. בניו של ברנשטיין, שמת ב-1997, מספרים כי אביהם היה "יועצם הנאמן של רבים ממנהיגי ישראל ודמות אגדתית בזירה היהודית הלאומית והבינלאומית".

מנהל בית המכירות, ווילו אומר כי קשריו האישיים של ברנשטיין עם ראשי הממשל בישראל, במצרים ובארה"ב סייעו לו רבות במציאת הפריטים. לדבריו "הוא (ברנשטיין, ע"ב) היה אדם שהכיר את כולם וידע איך לגייס טונות של כסף עבור המגבית". ברנשטיין ידע גם, ככל הנראה, כיצד לרכוש חלקים מאוסף הארכיאולוגיה הפרטי הגדול והשנוי במחלוקת בישראל, אך היום, כאמור, הפריטים הנדירים נמכרים בפרוטות.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ