שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

כוס התה שלו

"אני אוהב תיאטרון שמודע לעצמו, שלא מנסה להסתיר את התפרים, שמזכיר לקהל כל הזמן שהוא נמצא באולם תיאטרון", אומר הבמאי אודי בן משה, שביים עתה את "נישואים" של גוגול לתיאטרון החאן

ציפי שוחט
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ציפי שוחט

אודי בן משה מעולם לא למד בימוי, אבל זה כשנה הוא במאי הבית של תיאטרון החאן. עבודת הבימוי הראשונה שלו שם, "הקיץ" מאת המחזאי הצרפתי רומן ויינגרטן, היתה מועמדת לפרס התיאטרון הישראלי בשבע קטגוריות, לרבות זו של במאי השנה. כעת ביים לחאן הצגה חדשה, "נישואים" של ניקולאי ואסילייביץ' גוגול, הראויה לשבחים. ובעוד ההצגה עושה את צעדיה הראשונים בן משה כבר מתכונן לפרויקט הבא שלו, והפעם בקאמרי.

הקאמרי חטף אותך מהחאן?

"לא, הם השאילו אותי. למעשה ההצעה מצד הקאמרי הגיעה עוד לפני שהגעתי לחאן, כשביימתי בבית הספר למשחק ניסן נתיב את 'נפוליאון חי או מת'. הם הציעו שאביים בקאמרי את 'הנפש הטובה מסצ'ואן' של ברכט, אבל מאז חלו עיכובים בגלל לוח ההצגות הצפוף של השחקנים והוצע לי מחזה חלופי, 'הרטיטי את לבי' של חנוך לוין. עדיין לא הוחלט איזה מהשניים אביים".

בן משה, בן 40, רווק המתגורר בתל אביב, החל את דרכו כשחקן. הוא בוגר מגמת תיאטרון בתלמה ילין, שירת בתיאטרון צה"ל ולמד משחק אצל ניסן נתיב. שם בלט כשחקן בהצגה המונומנטלית "אני, יודה ואחותו של הרמטכ"ל" של מיקי גורביץ'. גורביץ' עוד ישוב וימלא תפקיד נכבד בחייו המקצועיים.

כשחקן בתיאטרון אורנה פורת לילדים ונוער ותיאטרון חיפה, בן משה לא התבלט במיוחד. הוא הרגיש תקוע ובשלב מסוים אף מצא עצמו מחוסר עבודה.

אל הבימוי הגיע במקרה: "פגשתי את מי שהיה ראש ענף תרבות בצה"ל, מנחם דיין, והוא הציע לי לחדש הצגה מצליחה ששיחקתי בה, 'נוימן - אגדת חיילים', בבימויו של מיקי גורביץ'. כך קרה שביימתי את ההצגה הראשונה שלי. אף על פי שגרסת הבימוי היתה של מיקי, זה היה שיעור טוב בשבילי, כי יכולתי לבדוק את היכולת שלי לתקשר עם שחקנים".

הטון הנכון

שבע שנים עברו מאז. הצעות הבימוי באו טיפין טיפין, בעיקר מצד בתי ספר או מגמות ללימודי משחק. הוא ביים ליורם לווינשטיין, לעירוני א' בתל אביב, לניסן נתיב. את המפנה - המעבר לתיאטרון הרפרטוארי - חולל גורביץ', מנהלו האמנותי של החאן, שהציע לו לפני שנה את תפקיד במאי הבית. גם ההצעה לביים את מחזהו של גוגול, "נישואים" היתה של גורביץ'. בעבר הועלה המחזה פעמים אחדות על בימת התיאטרון הישראלי תחת השם "שידוכים".

בן משה התמודד כעת עם מחזה שנכתב באמצע המאה ה-19. את עלילתו מניע רווק כפייתי, פודקולסין שמו, המחליט סוף סוף לשאת אשה. הוא מסתייע בשדכנית מקצועית ושדכן חובב, אך העניינים מסתבכים מרגע לרגע.

ביד אמן שירטט בן משה את הדמויות, ספק מגוחכות ספק נוגעות ללב. הסצינות המדויקות, המתרחקות מריאליזם, מתרחשות כולן מאחורי דלת או לפניה. הדלת, לפי בן משה, היא הפתח אל נישואים שהם גן עדן או גיהנום. המשחק מסוגנן ומשרת היטב את ההתרחשות, והבמה רבת הסמלים וההשראה, שעיצבה סווטלנה ברגר, משתלבת היטב באולם הלא קונוונציונלי של החאן. בן משה אינו גולש לוולגריות, פארסה או סלפסטיק, אף שהעלילה עשויה לזמן הזדמנויות כאלה.

איך אתה מגדיר עצמך כבמאי?

"אני רואה בעצמי במאי שמחפש את הטון הנכון, כמו במוסיקה. אני מחפש את האופן שבו אעשה את הדברים; למשל, אופן שמצדיק לעשות תיאטרון ולא טלוויזיה. אני מרגיש שהדרך שלי להגיד משהו אינה דרך הטקסט אלא דרך האופן של העשייה. הטקסט אינו המרכז בתיאטרון - האופן הוא המרכז. מעניין אותך לראות עוד ביצוע של המלט בגלל האופן שהדבר נעשה".

מה לנישואים נוסח המאה ה-19 ולימינו?

"אני מרגיש שיש במחזה משהו מהותי על הטבע האנושי, משהו על-זמני. מדובר בפחד הקמאי של הגבר להתבגר ולעשות החלטות, ובפחד הקמאי של נשים להתחתן ולהזדווג. אלה פחדים שתמיד היו ותמיד יהיו. כל חוויית הנישואים היא לא חוויה שמכילה בתוכה ריכוך של הפחדים הקמאיים הללו. כמו במחזה, גם כיום אנשים מתחתנים כי צריך, מתחתנים בגלל לחץ חברתי. לא פלא שאחרי שנה מתגרשים, כי חוץ מהטקס אין דבר משותף, אין אינטימיות אמיתית. הפחד מאינטימיות הוא אותו פחד - אז והיום. ההבדל הוא שכיום יש לנו אמצעים מודרניים יותר כדי לברוח. במאה ה-19 פודקולסין ישב על הספה ושתה כוס תה, ובמאה ה-21 אנחנו יושבים על הספה ומעבירים 250 ערוצים בטלוויזיה. ייתכן שכל מה שאני אומר לא הבקיע מהמחזה בדרכו אל הבמה, אבל לכך התכוונתי".

והפחד הזה כולל גם אותך?

"כן, לכן המחזה כל כך מדבר אלי. אני מזדהה עם הפחד הגדול של פודקולסין לעשות החלטות, זהו פחד שמונע ממך להחייב למשהו". את תהליך החזרות החל אובד עצות, כהגדרתו. "כשהרגשתי תקוע", הוא אומר, "אמרתי למיקי שאני קורא את הסצינה ולא מצליח לפענח, או שאני משותק מפחד. מיקי מאוד סייע לי כשאמר: 'תבוא עם מה שיש לך ותן לדברים לקרות לבד'. וכך היה. תקופה ארוכה לא היתה לי תחושה מה הטון הנכון של המחזה".

ומהו הטון הנכון של המחזה?

"אני מכנה אותו טון חינוכי גוגולי. אני חושב כיום שיש משהו דומה מאוד אצל חנוך לוין וגוגול; אלה דברים שאתה מגלה תוך כדי עבודה. שניהם מדברים על אנשים קטנים שעומדים מול כוח חברתי גדול ונורא ומתאמצים איכשהו לטפס ולעלות ולמלא ציפיות.

"פודקולסין של גוגול שבוי בהרגלים שלו: כוס התה החם שלו וההרהורים על איך יכלו להיות החיים שבחוץ. גם אצל לוין האדם מעביר את חייו בפנטסיה על מה יכול היה להיות אילו חי חיים אחרים. במלים אחרות, אצל השניים הדמויות מעט פאתטיות, אך לצד ההומור והגיחוך הן מעוררות תמיד גם עצב וחמלה על חולשותינו האנושיות. זהו תיאטרון כלבבי.

שפה מיוחדת

"אני אוהב תיאטרון תיאטרלי שמתרחק מריאליזם, שלא מנסה להתחרות בטלוויזיה, שמחפש שפה מיוחדת לו", הוא ממשיך. "המשיכה שלי היא אל תיאטרון שמודע לעצמו, שלא מנסה להסתיר את התפרים, שמזכיר לקהל כל הזמן שהוא נמצא באולם תיאטרון. מבחינתי חוויה מודעת לעצמה היא עמוקה, מרגשת וחזקה יותר מאשר חוויה שעסוקה בניסיון לחקות חיים".

התיאטרון, על פי בן משה, לכוד בהצלחה שלו. "הוא הצליח איכשהו מעל המשוער. בתיאטרון הצפון יש יותר מ-30 סדרות תיאטרון, באשקלון - שמונה סדרות. ההצלחה מביאה לכך שהקהל מצפה למשהו מסוים, וכל מה שמורכב יותר מתקשה להגיע לקהל הזה. מספקים להם חומרים דומים לקולנוע ולטלוויזיה ולכן הוא מצליח. אבל אם הוא אחר, מורכב או תיאטרלי, יש קושי. הצגה כמו 'הקיץ' שביימתי לא הצליחה להגיע לקהל הזה".

כבמאי אתה מרגיש כיום מחוזר?

"אני מרגיש נעים, אבל לא יכול להשתחרר מתחושת חוסר הביטחון. הבנתי כבר שהמקצוע הזה הוא כמו ריצת מרתון - אתה מסיים ריצה אחת ומיד מתחיל את השנייה. אבל חוסר הביטחון הזה הוא גם כוח מניע. למרות מה שאמרתי, החוויה של העבודה בחאן מאפשרת עבודה בנחת. האמון שנותנים בך נותן ביטחון".

משרה של במאי בארץ מאפשרת חיים נוחים?

"היא אמורה לאפשר חיים סבירים. כבמאי בית אני מקבל משכורת, גם אם ההצגה תיהפך לשלאגר. עשיר לא אהיה מזה. אבל אני מודה על ההזדמנות שניתנה לי. כשחקן בקושי הצלחתי לגמור את החודש".

איך תנהג נוכח הצעות מפתות מצד תיאטרונים אחרים?

"אצטרך לבחון איך הן משתלבות עם העבודה בהחאן. בכל מקרה, החאן הוא בעדיפות ראשונה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ