שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הגשרים של מחוז נשר

האווירה בפארק נשר של קק"ל במורדות הכרמל היא של שמורת טבע, אבל בעצם מדובר ב"פארק יערני מטרופוליני"

אסתר זנדברג
אסתר זנדברג
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג

האווירה בפארק נשר של קק"ל במורדות הכרמל היא של שמורת טבע, אבל בעצם מדובר ב"פארק יערני מטרופוליני". השילוב בין מדרונות טבעיים, צמחייה מקומית ואפילו נחל לבין מעשה ידי אדם, והקירבה לשכונות מגורים עירוניות, הם בלי ספק נוסחה מנצחת. ואכן, מאז נפתח לציבור לפני כשלוש שנים נעשה המקום פופולרי והמונים מרחבי הארץ נוהרים אליו בכל ימות השנה.

בעונות העומס, בשבתות ובחגים הצפיפות בפארק גדולה, ובכניסה היחידה והצרה אליו מרחוב החרוב בשכונת רמות יצחק בנשר משתרכים פקקי תנועה ארוכים לים ומטרידים את מנוחת השכנים. כמו עצי האלון המצוי, פרחי הבר והנופים של מורדות הכרמל המתנוססים מעל הפארק כהמשך ירוק אחד, גם אלה הם נופים מקומיים ותופעות מצויות.

אף שהוא נראה כיום מובן מאליו, סכנות מוחשיות איימו על קיומו. שטח הפארק שימש בחלקו מזבלה במשך שנים והטופוגרפיה הטבעית היתה קבורה מתחת להררי פסולת. בחלקו האחר היה מיועד להקמת שכונת מגורים בהמשך לזחילת הבנייה בנשר. כמו כן היה אמור להיסלל במקום כביש עוקף בתוואי שאיים על היפים שבנופים ועל חיות הבר. לתוכניות הבנייה והסלילה הוגשו התנגדויות של הגופים הירוקים, שעלו יפה.

על חלקה במאבקים של הגופים הירוקים לקיומו של הפארק, לביטול תוכניות הבנייה ולהסטת תוואי הכביש, ועל התרומה שלה לשיקומו ולהכשרתו לשימוש הציבור הרחב, יוענק היום לחנה יפה, אדריכלית הנוף של קק"ל, פרס קרוון לאדריכלות גנים ונוף לשנת 2007.

יפה היא בוגרת הפקולטה לארכיטקטורה בטכניון במסלול אדריכלות נוף ולימודי ציוויליזציות ימיות ומינהל משאבי טבע באוניברסיטת חיפה; היא עובדת בקק"ל זה 23 שנים, שבהן תיכננה עשרות פארקים, בעיקר בצפון הארץ. בצדק הדגישה ועדת השופטים, בנימוקים להענקת הפרס ליפה על תכנון פארק נשר, את התרומה לשיקום השטח הפגוע ולפיתוח "פארק עשיר במתקנים ובשבילי טיול נופים בעזרת טיפול נופי וטופוגרפי" - בזהירות והאיפוק המתבקשים. יו"ר ועדת השיפוט, האדריכל דן איתן, ציין כי השופטים התרשמו מההצלחה להפוך "מקום דפוק ששתי עיריות, נשר וחיפה, נלחמו עליו - לפארק ציבורי יפהפה. ההרגשה היתה שיש פה משהו מעבר לעוד גינה נחמדה וראוי לתת עליו את הדגש".

הפארק משתרע בשוליים הדרומיים של הכביש החדש בין שכונת דניה לנשר ותל חנן. שטחו כ-200 דונם ובמרכזו עובר אפיק נחל קטיע (בערבית: ואדי מוקטע). האפיק המתפתל והצמחייה האפלולית כמעט מסווים את העובדה שזה נחל אכזב. המקום סומן כשמורת יער כבר בתקופת המנדט הבריטי, מסבירה יפה בסיור במקום (בשעת בוקר מוקדמת של יום חול שבו הפארק הוא במיטבו ובבדידותו). החל בשנות ה-50, בכל ט"ו בשבט נטעו בו ילדי חיפה עצים ושמו הוסב ליער אבא חושי, "ומכאן גם חשיבותו הרגשית", מציינת יפה.

הייחוס ההיסטורי והרגשי סייע לא במעט לגופים הירוקים ולקק"ל במאבקים על הקמת הפארק. על חשיבותו הסכימו ביניהן עיריות חיפה ונשר גם יחד, כך שאפשר לראות בו גם תרומה לשיתוף פעולה מוניציפלי נדיר בישראל. לשיתוף הפעולה חברה גם אוניברסיטת חיפה, שניאותה לשלב את הפארק בתוכניות הבנייה העתידיות בקמפוס ב' שלה למרגלות הכרמל.

ואולם, עם כל הכבוד לשיתוף הפעולה האקדמי ולרצון הטוב, עצם הרעיון לבנות בקמפוס ב' הוא הזוי ומנוגד לכל היגיון סביבתי ותכנוני. האתר המיועד, ששוכן בלב שטחי נוף וטבע, מרוחק ומנותק מהקמפוס הקיים ומתשתיות קיימות, וכל בנייה בו תהיה ללא ספק בכייה לדורות. הקמפוס הקיים עצמו הנשקף מעל הפארק חרג זה מכבר מהמתכונת הקומפקטית שהותוותה לו בשנות ה-60 (תוכנית נימאייר), והוא זוחל לכל עבר בבנייה כעורה ומכרסם בעוד ועוד שטחי טבע.

הטבע בפארק נשר מצטיין בלא מעט פינות חמד. ואולם, האטרקציה הסוחפת היא בסופו של דבר מעשה ידי אדם - שני גשרי מתכת תלויים להולכי רגל, המרחפים בחן מעל אפיק הנחל. הגשרים הם מוקד משיכה להמוני מבקרים והוכחה שלא צריך להיות קלטרווה כדי לחצות את הגשר. אף שהקמתם היתה כרוכה במאמץ טכנולוגי מסוים, כדברי יפה, הגשרים אינם מסגירים מאמץ ונוכחים בנוף במידה הנכונה. הגשר מתנדנד קלות מתחת למדרך כף הרגל, בכוונה תחילה, וחצייתו משלבת חוויה לונה-פארקית לכל המשפחה בתפאורה של חיק הטבע.

כל נוכחות אדריכלית אחרת בפארק היא מאכזבת. הפרגולות, המעקות, מתקני המשחקים והספסלים מגושמים; מעלתם היחידה היא שאינם מתמסרים בקלות לוונדליזם. הנגישות לנכים ומוגבלים הובאה בחשבון בתכנון, מסבירה יפה, אך לא יושמה עדיין בשטח "בגלל בעיות ביורוקרטיות". יפה עצמה קובלת על תקני הבטיחות המחמירים בפארקים בישראל: "האמא היהודייה והכסת"חים עובדים כאן שעות נוספות. בשום מקום בעולם לא מגיעים להגזמות פראיות כאלה".

הפרס על שם אברהם קרוון מוענק מאז 1971 בכל שלוש שנים ונמנה עם הפרסים העירוניים של עיריית תל אביב, שמשום מה הרחיקה עד נשר כדי להעניק פרס בתחום. אף על פי שאדריכלות נוף היא כיום גורם בעל חשיבות עליונה בתחום התכנון, ואף שהפרס כולל מענק כספי סביר במונחים ישראליים (18 אלף שקל), רק מתי מעט הגישו מועמדות. ברגע האחרון נאלצו השופטים לגייס מועמדים נוספים ומתוכם נבחרה התוכנית הזוכה. גם הבחירה הראויה מותירה עדיין שאלה פתוחה אם מיעוט המועמדים מעיד על כרסום במעמד המקצוע או במעמד הפרסים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ