בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מיומנו של מפגין

קומוניסטים, טרוצקיסטים, קווירים, פעילים נגד נשק גרעיני, מחבקי עצים, מחבקות אופנועים וזפאטיסטים, לרגע אחד נהדר, גם אם לא בהכרח יעיל, שילבנו כולנו ידיים במאבקנו בקפיטליזם ובוועידת הג'י-8. עד שבאו השוטרים הגרמנים והכניסו לנו מכות

תגובות

ההתנצלויות וחיוכים נבוכים מופרחים בשעת בוקר מוקדמת אל חלל הרכבת שקרונותיה הדחוסים מצמצמים לאפס את המרווח בין מאות המפגינים למאות השוטרים, שעושים כולם את דרכם אל פסגת שמונה המדינות המתועשות בצפון מזרח גרמניה. קסדת שוטר מתגלגלת אל חיקו של מפגין, אצבע תועה של מפגין נוגעת בעורפו של שוטר. השיחות מתערבלות זו בזו; חוויות המפגינים מהתכנסויות פוליטיות קודמות, בדברי הנימוסים של השוטרים ששבו מחופשת סוף השבוע. אני יושב בשולי הקרון, מנסה להירדם, אך נרמס שוב ושוב ברגלי העולים בדרך.

כעבור ארבע שעות עוצרת הרכבת בתחנה המרכזית של העיר רוסטוק, לשעבר עיר ספנות משגשגת שהפכה במרוצת השנים לאפורה, עגומה ומכוערת למראה. זוג קומוניסטים אפורי שיער צורחים בגרמנית "שוטרים החוצה" ונותנים את האות לפתיחת הדלתות וירידה מהרכבת אל הרחבה הגדולה, שממנה תצא בצהריים ההפגנה הראשונה נגד הג'י-8. הישראלים האחרים, שהגיעו כבר אתמול, ישנים במחנה המפגינים ברדליך ויצטרפו רק רגע לפני ראשית ההפגנה.

ההמון ליד התחנה מגלם את מה שהיה לסמל ולקלישאה של ההפגנות נגד הגלובליזציה - שיתוף פעולה לא סביר בין קבוצות שהמכנה המשותף הכמעט יחיד שלהן הוא טינה כללית כלפי הסדר הקפיטליסטי הרווח: קומוניסטים, מהגרים טורקים טרוצקיסטים, אנרכיסטים סינדיקליסטים, קווירים, פעילים נגד נשק גרעיני, מחבקי עצים ומחבקות אופנועים. ליד הקבוצה שלנו, הישראלית-פלסטינית, עומדים כמה מאנשי "אנטי-דויטש", פעילים גרמנים שרגשי האשם העבירו אותם על דעתם עד כדי חיבה חסרת גבולות למדינת ישראל. הם צועדים במדי מג"ב תוך שהם אוחזים בדגלי ישראל ומדברים בלהט על חשיבות הבית הלאומי. אני מסתובב בין המפגינים עם קייסי, מנהל אינפושופ בטוקיו שבא ללמוד את דרכי המאבק מקרוב, לקראת הוועידה שתיערך בשנה הבאה ביפן.

השלווה שמאפיינת את ראשית ההפגנה נקטעת במהרה ליד הסופרמרקט של רוסטוק. כמה פעילים מהגוש השחור (Black Block) זורקים בקבוקים ואבנים על השוטרים שמקיפים את ההפגנה. מקרוב נראה כי פעולותיהם סמליות למדי, שכן השוטרים הגרמנים מוגנים מכף רגל ועד ראש, ובכל זאת כמה מהם נפצעים, והרחוב הופך לשדה קרב בין המשטרה למפגינים.

התוכנית מצליחה; המראה מרהיב ולא צבאי כלל / צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס

הגוש השחור מקשה על המשטרה לעצור חשודים, כיוון שכל חבריה נראים זהים, לבושים שחור בלבד, עם כיסוי פנים, משקפי שמש, נעליים וחגורות זהים. הזהות הזאת מפחיתה מיעילות הנשק העיקרי של השוטרים ברוסטוק ובשבוע כולו - מצלמות. הם מתעדים במצלמות וידיאו וסטילס, ממסוקים וממצלמות נייחות, בהפגנות, בתחנות הרכבת, מחוץ למחנה, בכבישים וברחובות. פניו של כל מפגין (אלא אם כן הן רעולות) מתויקות במשטרה, מחכות להישלף במקרה הצורך.

הקבוצה הישראלית, שמונה 15 מפגינים, מתפרקת במהרה במהומה. פליטי הקבוצה, שיהפכו לקבוצת זיקה (- Affinity Group שמטרת חבריה לתמוך זה בזה בזמן המחאה, לשים לב היכן נמצאים כולם ולקבל החלטות משותפות על דרכי פעילות), נותרים בלב המהומה, בורחים מהמשטרה ומהבקבוקים העפים באוויר.

אנחנו מצליחים להגיע לסמטה צדדית רחוקה מעט מהקרבות, אך לפני שהצלחנו להשיב את הנשימה, מאיימת לדרוס אותנו קבוצה של 15 שוטרים גרמנים שמתקדמים במהירות כדי לשלוף מפגין מההמון. אנחנו חוזים בשיטות הפעולה שתוארו בפרטים בעיתונות הגרמנית; כל אחד מהשוטרים שומע באוזניות את מיקום המפגין וחוזה בתמונתו במסכי הטלפון מהדור השלישי. הם נכנסים לתוך ההמון, מסלקים במכות אלה את העומדים בדרכם (יותר מ-400 מפגינים נפצעו בהפגנה), שולפים את המפגין שחיפשו ודוחפים אותו אל תוך ניידת משטרה. בהמשך הם משתמשים גם בסילוני מים ובספריי פלפל כדי לפזר את המפגינים.

הקרבות לא מפסיקים את ההפגנה הרגילה שתוכננה וגם לא את קונצרט המחאה בנמל רוסטוק בסופה. הדוברים על הבמה מפצירים בצדדים להפסיק - דורשים שהשוטרים יעזבו את המקום ושהמפגינים יפסיקו לזרוק חפצים. איש לא מקשיב להם.

בדרכנו אל המחנה, לקראת ערב, אנחנו עוברים ברחובות שסימני הקרב ניכרים בהם היטב. רסיסי זכוכית ושברי אבנים על הרצפה, מפגינים רבים פצועים, טרטור בלתי פוסק של מסוקים מעלינו, ואנשי תקשורת בכל פינת רחוב. אנחנו נזכרים שלא אכלנו כל היום, וחוזרים אל סניף הסופרמרקט שבו התחילו הקרבות, אך דלתותיו סגורות והחלונות מנופצים. "סגור כבר. אבל אם תגמרו את העבודה על החלונות תוכלו לקחת מה שאתם רוצים", אומר לנו נער שיושב עם חבריו מחוץ לכניסה. אנחנו מוותרים על ההזדמנות לביזה ועולים על הרכבת אל המחנה ברדליך.

מטבח ומגדל

פגיעתו הישירה של זרם המים מכאיבה למדי
צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס
קבוצת בנאים עצמאית החלה לבנות את מחנה רדליך לפני כמה שבועות. יש בו מגרש משחקים לילדים עשוי עץ, יותר מחמישה מטבחים טבעוניים ומגדל שמירה. השלט "בית מטבחיים", שמתנוסס מעל מבנה עצום במרכז המחנה, מעיב מעט על האווירה האלטרנטיווית, אבל כמה איטלקים ויוונים ממהרים להרגיע אותנו - במפעל רק אורזים בשר, לא שוחטים בעלי חיים. "בכל מקרה", הם מוסיפים, "הם עוזרים לנו בחשמל ובקרקע, אז מי שיפגע בהם יחטוף מאיתנו".

בדומה לגושי המפגינים, גם המחנה נחלק לשכונות לפי קבוצות השתייכות. אנחנו גרים בשכונה הקווירית, שהסיסמה בכניסה אליה - "ורוד הוא השחור החדש" - רומזת על ניסיון הקבוצה לכרוך שונות מגדרית וחברתית עם התנגדות פוליטית. תושבי השכונה שותפים לרצון לעצב מחאה אלימה פחות, אך גם פחות כבדת ראש מזו המקובלת בשכונות האחרות.

האוהלים במחנה מתרבים מדי יום, ולקראת סוף השבוע המרווחים ביניהם כמעט נעלמים, ושולי המחנה מתרחבים אל מעבר לגבולות השכונות האחרות, שכוללות גם שכונה של לסביות וטראנסג'נדרים, שכונות אנרכיסטים שונות, שכונה איטלקית, שכונה צ'כוסלובקית, שכונת "סאני" לחובשים ושכונה למשפחות עם ילדים קטנים, שעל הכביש המוביל אליה נכתב "בלי אלימות כלפי הילדים" - מסר המכוון כנראה אל השוטרים שוודאי יפשטו על המחנה.

לצד המחנה הקווירי ניצב מחנה ענק ומאורגן להפליא של קבוצת הזפאטיסטה, ארגון צבא השחרור הלאומי של מקסיקו, שלוחם גם בגלובליזציה ובכלכלה הניאו-ליברלית. קשה להאמין שמישהו מאנשי הקבוצה המחתרתית הצליח לצאת את מקסיקו, אולם תומכי התנועה, רבים מהם מאמריקה הלטינית ומספרד, הקימו מחנה יעיל להפליא. בכל שעה מהיממה יושבים במטבחה של הקבוצה, הטוב ביותר ברדליך, כ-20 אנשים וקוצצים ירקות במרץ. לשם אנחנו מסתננים לארוחות הערב.

אחרי ארוחת הערב, מתכנסים כ-200 מדרי השכונה הקווירית לפגישה. לאורך השבוע ובמקביל לקצב ריבוי האוהלים, מתמעט מספר המשתתפים בישיבות. הנוהג האנרכיסטי לקבל החלטות בהסכמה מלאה (קונסנזוס), שעובד יפה בקבוצות קטנות ובספרי הדרכה, מתברר כמורט עצבים בקבוצות של מאות ואלפי משתתפים כפי שישנן במחנה. רוב הדיונים מסתכמים בהחלטה שכל אחד יעשה כראות עיניו. כך גם לגבי השאלה האידיאולוגית שמאיימת לקרוע את המחנה לשניים: חוסמי הכבישים - "בישיבה או בעמידה", וכך גם לגבי נושא הדיון האהוב על הקבוצה - מה נעשה כשהמשטרה תפשוט על המחנה? ההחלטה המפתיעה: מי שרוצה להתנגד - ישאר ויתנגד, ומי שלא - יברח אל השדות. למרות העייפות, בתום הפגישה האינסופית קשה שלא להתרשם מתחושת השותפות. נכון שנדרשו שעות לקבל את ההחלטות, אך כל אחד ואחד היה שותף לקבלתן.

מבחן קשה יותר לקונסנזוס מספקת הפגישה הבאה. אני מתנדב לייצג את המחנה בפגישה הכללית שנערכת באוהל קרקס ענק שהוקם במרכזו. אם אסיפת הקווירים מתקשה לקבל החלטה בקונסנזוס, הרי שעבור נציגי כל קבוצות המחנה המשימה הופכת כמעט בלתי אפשרית. במרכז המעגל עומד גבר לבן שיער שנוכחותו מהפנטת את היושבים. לוחשים לי שמדובר באחד מוותיקי המחאות נגד הג'י-8, ממארגני ההפגנות המפורסמות נגד הפסגה שהתקיימה באוויאן ב-2003. על סדר היום: היגיינה - רבים מקיאים ומשלשלים במחנה, כדאי לשטוף ידיים; ביטחון - כדאי לכבות טלפונים סלולריים בישיבות מחשש למשטרה המאזינה; ההכנות לחסימת הוועידה, ושוב שאלת הפשיטה על המחנה. רעש המסוקים שמטרטרים מעלינו משך כל הפגישה, כמו גם זיכרונות המפגינים מפסגת גנואה, שבה ספגו בעיטות ומכות אלה בעת שישנו בשקי השינה, מעצימים את מוחשיות הסכנה בדמיונם של הפעילים.

"קשה לי להאמין שזה לא יקרה לפי ההסתה בעיתונות הגרמנית", אומרת פעילה גרמנייה, "כולם כותבים על 2,000 הטרוריסטים שישנים ברדליך". דובר אחר, כנראה מהגוש השחור, מתאר מערך התנגדות ענף שיכלול בריקדות בוערות סביב למחנה, מתנגדים בכניסות ושומרים בכל מקום. "אני לא מבין על מה הוא מדבר, ומה אני מתרגם לכם", אומר לנו בבהלה שטפאן, סטודנט גרמני שהתנדב לתרגם לנו לאנגלית, "הם מתכוננים למלחמה". הישיבה מתפזרת בהחלטה שלא להחליט ואנחנו, הישראלים, הקופאים מקור, חוזרים אל המדורה שהדליקו הקווירים במרכז המחנה.

קל באימונים

אחרי ארוחת הבוקר, שלושה מאיתנו הולכים לאימון של בלוק ג'י-8, ההתארגנות המאסיווית לחסימת הכבישים אל הוועידה. בימים שלפני פתיחת הוועידה מתקיים אימון מדי שעתיים, אליו נוהרים מאות מפגינים. מדריך גרמני כריזמטי מחלק אותנו לשתי קבוצות - שוטרים ומפגינים. כל אחד מהצדדים נערך בשורה ארוכה בשדות הפתוחים שבמרכז המחנה. בהינתן האות אנחנו, קבוצת המפגינים, מתקדמים בזריזות לכיוון השוטרים, מנסים לעבור את השורה שלהם כדי להגיע אל הכביש הדמיוני שמאחוריהם.

בתפקיד שוטר עומדת מולי קשישה גרמנייה נמוכת קומה שמביטה בחרדה בקבוצתנו המגבירה את קצב הליכתה. אנחנו צוברים תאוצה לקראת שורת השוטרים ומפילים את הקשישה לאדמה. "הידד, הקפיטליזם נוצח", מריע לנו המדריך ומקבץ אותנו לקראת התרגיל הבא.

"עד עכשיו ניסינו לדרוס את השוטרים בדרך אל הכביש", הוא אומר, "ראיתם את הבעיות שבכך, בעיקר כשיהיו מולכם שוטרים אמיתיים", היושבים מהנהנים בהסכמה. "עכשיו ננסה את השיטה שהמציאה בלוק ג'י-8, שיטת האצבעות", הוא מטעים. "אנחנו יודעים שהמשטרה שמעה על האצבעות, אבל ככל שידוע לי הם עוד לא יודעים להתגבר עליה".

לפי שיטת האצבעות אנחנו מתחילים ללכת בטור צר ובהישמע ההוראה מתפרשים לחמש אצבעות שונות, כל אחת מהן מכוונת אל שטח דליל בשוטרים. בהתקרבנו לשוטרים, מתפצלת כל אצבע לאצבעות קטנות עוד יותר, והעומדים בכל אחת מהן מנסים להתגנב אל מעבר לקו השוטרים. אני נדהם ומזועזע מהארגון הצבאי, ואף יותר מהתשובה לשאלתי: "מה עם אלה שנעצרים בדרך?"

"ברור שכמה ייעצרו, אבל אין ברירה, אנחנו חוסמים ציר אסטרטגי", עונה המדריך. הפעם אני מביט באימון מהצד, מאוכזב. חוזה בצבא הקטן שקם לרגע באמצע המחנה - דומה לכל צבא רגיל, פרט לכוונותיו הטובות. בריון גרמני גדול גוף תופס את מקומי בשורת המפגינים והקשישה נהדפת אל הדשא גם בתרגול השני.

אחרי האימון נשמעת הודעה ברמקול המחנה על פגישה דחופה בשכונת הזפאטיסטה - כל מי שמעוניין בפעולה עצמאית נגד הוועידה מוזמן. המתכנסים - דרי השכונה, אנשי הגוש השחור וגם כמה קווירים מזדמנים - דנים בצורות אלטרנטיוויות לחסימת הוועידה. מתברר שלא רק אני מאוכזב מהארגון הצבאי של המחאה. "בשנים האחרונות, מאז ה-11 בספטמבר, איבדנו את היוזמה", אומר אחד הדוברים, בעל מבטא ספרדי , "אנחנו מפחדים משינוי הכללים ונכנעים לדיכוי המשטרתי. ביום שבת החזרנו לעצמנו את היוזמה לרגע, והגיע הזמן להמשיך", הוא אומר בהתלהבות וזוכה למחיאות כפיים.

פעילה בריטית מציעה להחליף את הנאומים הנלהבים במחשבה על רעיונות ממשיים - על איזו מחאה שאינה סמלית. אפשרות אחת, היא עונה לעצמה, היא חסימות עצמאיות ואולי יעילות יותר ביום פתיחת הוועידה. ההתארגנות הרשמית לחסימה אחראית על שני כבישים בלבד להייליגנדם, אולם שניים אחרים נותרים לרשותם של העצמאיים ואפשר לפעול בהן בקבוצות קטנות ומבוזרות. "אפשרות אחרת, היא מוסיפה בהיסוס, היא להתחיל לחשוב ברצינות על Plan B". רבים מהעומדים במעגל מהנהנים בהבנה למשמע מלת הצופן.

"אולי מוקדם מדי להתחיל עם תוכנית בי", אומר פעיל גרמני ותיק שיושב בצדו השני של המעגל, "קודם ננסה לחסום את הדרך לוועידה, ורק אז, אם לא נצליח, צריך לעבור אליה". אם כך, מציעה הבריטית, מחר מנסים לחסום ומחרתיים תוכנית בי. "אפשר לדעת מה זו לעזאזל תוכנית בי?" צועק מישהו מהקהל וזוכה למחיאות כפיים מעשרות הפעילים שהתביישו לשאול. "הרעיון הוא לעבור לערים - רוסטוק או ערים אחרות בגרמניה", עונה לו הבריטית בהיסוס, סוקרת את פרצופי המשתתפים בפגישה, מנסה אולי לנחש מי מהם הם שוטרים חשאיים. "מי שמוחא רק נגד הג'י-8 יכול להישאר ברדליך, אבל מי שרוצה להכות בקפיטל, יכול למצוא משרדים של התאגידים בערים הגדולות. את ההמשך אתה יכול לדמיין לבד", היא מסכמת וזוכה למחיאות כפיים גם היא. הפעילים מתחילים להתפזר, מלאים בתקווה מחודשת, אל ארוחת הערב שמתחילים בהגשתה בצדה השני של שכונת הזפאטיסטה. למחרת מופץ ברחבי המחנה כרוז שקורא לכולם להתאסף למהומות שיתחילו במרכז הבירה הגרמנית ביום האחרון לוועידה.

קשה בקרב

בערב שלפני פתיחת הוועידה יש קברט קווירי סביב למדורה, לסבית גרמנייה יפהפייה פורטת על גיטרה. קבוצת הישראלים במשבר - אני, מאוכזב מההתארגנות הצבאית של בלוק ג'י-8, רוצה לעזוב את החסימות ההמוניות ולצאת, כמו קבוצות אוטונומיות רבות אחרות, לחסום כביש בעצמנו ללא אצבעות, ללא צבא. אחרים מאוכזבים גם הם, אבל מעדיפים להישאר יחד עם המחנה הקווירי, שהחליט להצטרף לחסימה ההמונית. בתום שיחה מתוחה אני מתרצה - נצא יחד עם הקווירים, אנחנו ציפורן האצבע הראשונה משמאל.

בלילה קשה ללכת לישון, למרות שעלינו לקום בשבע כדי להתכונן לחסימה. ההתרגשות לקראת מחר גדולה מדי, רבים חוששים גם מפשיטה לילית על המחנה. אנחנו נותרים ערים עד שלוש בבוקר - מדברים, שותים, צוחקים. לבסוף אוזלים העצים למדורה. אנחנו ממהרים אל האוהלים ונרדמים מיד.

כעבור שעתיים נשמעת אזעקת המחנה. המשטרה מקיפה את השערים ומסוקים מעל. העילה לפשיטה מטופשת במיוחד - כמה בריקדות שהונחו בכבישי רדליך. חרף התנגדותם של רוב דרי המחנה לאלימות, חלק מהפעילים רוצים להתנגד בכוח לכניסת השוטרים. "חייבים לארגן קווירים שירגיעו אותם. הרוב המוחלט של המחנה מתנגד לאלימות", מבקש אחד מחברי קבוצתנו שחזר מפגישת חירום עם הגוש השחור. זמן קצר לאחר מכן מתברר שאין צורך במשלחת - אנשי הגוש השחור מבטיחים להימנע מפרובוקציות והשוטרים מתרחקים מהמחנה משועממים. אין טעם לשוב לישון. תוך פחות משעה אנחנו יוצאים לחסום את הג'י-8.

המארגנים הגרמנים עמלים לקראת רגע זה יותר משנה וחצי. פגישת ענק בהשתתפות נציג מכל קבוצת זיקה נערכת באוהל הקרקס. אחד המארגנים חוזר על ההוראות האחרונות לפני היציאה, ובעיקר מדגיש את חשיבות ההימנעות מאלימות.

הקווירים מתייצבים במיטב הבגדים, באנרים עליהם עמלנו כל היום בראש הקבוצה, וראשים מעוטרים באוזני שפנפן ורודות. לידינו צועדת קבוצת "צבא הליצנים", מעין תהלוכה צבאית בבגדי ליצנים שמחקים את השוטרים שנקרים בדרכינו. מהצד השני קבוצת סמבה שמנגנת לאורך כל הצעדה, וגם גוש מפגינים עירומים שנהנים מהשיזוף בשמש הלוהטת.

האצבע הראשונה מובילה את ההליכה הרועשת לאורך דרכי עפר, ובהמשך בשבילי יער, שמובילים אל הכביש. מסוקים רבים מטרטרים מעלינו, אך שוטרים מעטים בלבד נקרים בדרך, חלקם על סוסים. הם לא מפריעים להליכתנו, ולכל היותר פותחים בשיחה ארוכה ומנומסת עם נציגי הצוות המשפטי שמלווה אותנו. לאחר עוד שעה של צעידה אנו יוצאים מהיער אל מרחבי דשא פתוחים.

תוכנית האצבעות מצליחה (בהיעדר שורת שוטרים אמנם): חמש האצבעות שהתפצלו בדרך מגיחות משבילים שונים של היער. המראה מרהיב ולא צבאי כלל, הוא מעיד על המתיקות שבחיי המחנה ועל מה שהשגנו לרגע - אלפי מפגינים נחושים בדעתם מכל קצוות העולם שעושים משהו יחד. לא רק לצעוק "עולם אחר הוא אפשרי", אלא גם לבנות אותו ולחיות בו, גם אם לימים ספורים.

בכוחות מחודשים, מעודדים ממספרנו, אנחנו חוצים את המחסום האחרון בינינו לבין הכביש, שדה שוורים. הבהמות שיושבות בקצה השדה נראות מאיימות. כמה מהמפגינים בוועידת הג'י-8 בסקוטלנד ב-2005 נפצעו מנגיחת שור כשצעדו בשדה דומה בדרך לחסימת הוועידה. ואולם, השוורים לא קמים מרבצם, ואנחנו מגיעים אל הכביש ומתיישבים עליו. כ-6,000 בני אדם נפרשים לאורך מאות מטרים מהכביש הראשי המוביל אל הייליגינדם. המשטרה לא מנסה לפנות את ההמון, והדיווחים המעודדים מתחילים לזרום דרך טרנזיסטור שקולט את תחנת הרדיו שהקימו מתנגדי הוועידה.

קבוצה ממחנה אחר חוסמת בהצלחה את הדרך הראשית השנייה, פעילים עצמאיים הצליחו לחסום את האוטוסטרדה וגם את הרכבת. במהרה מתברר שכל הדרכים הקרקעיות להייליגינדם חסומות. זו תהיה פסגת הג'י-8 הראשונה שאליה יבואו כל הנציגים בדרך הים. בפרץ ההתרגשות קל לשכוח עד כמה מוגבלת ההצלחה - הלא המשטרה תיכננה מראש להביא את המשתתפים דרך הים, ונדמה שחלק ניכר מהיום הזה לא חרג מהתוכניות המוקדמות. עדיין לא.

כעבור כמה שעות של ישיבה ושכיבה על הכביש אנחנו מתחילים להשתעמם. בפגישת נציגי קבוצת הזיקה שמתקיימת במרכז הכביש עולה הצעה ללכת ברגל אל שער סמוך, כדי לעזור לקבוצת ליצנים שנתקעו לבדם מול המשטרה. שמרי צמרת, מסרבני המצפון וחברנו לקבוצה, תומך בהצעה ורבים משתכנעים. כ-400 איש מהיושבים יוצאים לדרך. איך אפשר לסרב לליצנים.

אנחנו מספיקים ליהנות לרגע מהצעידה השקטה באחו הגרמני, הרחק מרעש המסוקים, עד שמסוק מתמקם מעל ראשינו, ורעש הטרטור שב ללוות אותנו. לקראת סוף המסע אנחנו רואים, לראשונה השבוע, את הגדר שתוחמת את מתחם הוועידה, זו שנבנתה בהשקעה של יותר מ-10 מיליון יורו. היא מאכזבת ביחס למה ששמענו, אך השוטרים הרבים שלצדה רומזים כי החסימה הנוכחית תיגמר באופן שונה.

זמן קצר לאחר שאנחנו מתיישבים על הכביש רצים לקראתנו עשרות שוטרים גרמנים מלווים בשני תותחי מים. "אכטונג, אכטונג", צורח השוטר הגרמני אל תוך המיקרופון. הישראלים נרעדים אל עצמותיהם. הוא מקציב לנו שלוש דקות לפנות את הכביש, לפני שיפעלו נגדנו בכוח. אני משלב ידיים עם שאר חברי קבוצת הזיקה. סיכמנו מראש שאנחנו לא מעוניינים להיעצר אם הדברים יגיעו לכך.

כעבור שלוש דקות מעניק השוטר לקבוצה הארכה של שלוש דקות נוספות, ובתומן מופעל נהג תותח המים. קשה שלא להבחין בחיוך שבע רצון מתחת לשפמו כאשר הסילון הראשון מתפרץ. לרגע מספק הזרם הקפוא אתנחתה מרעננת מהשמש הלוהטת. אך עד מהרה, כשכולנו נרטבים כליל, נעשית החוויה נעימה פחות. פגיעתו הישירה של זרם המים מכאיבה למדי ומכינה אותנו לקראת אלימות השוטרים הגרמנים שלא מאחרת לבוא.

שלושה שוטרים אוחזים בכל מפגין, מנסים להפרידו משרשרת היושבים על הכביש. האחד סוגר את עיניו ומכאיב לו בהרמת לסתו בעוד ששניים נוספים מרימים אותו מהכביש. השוטרים שמטפלים בי ובאלה שלצדי מוסיפים מכת אלה וכמה בעיטות ליתר ביטחון. משהושלכתי אל המדרכה שליד הכביש, נעמדת מעלי אשה צעירה. "אני מירב מ'מעריב' - אפשר אולי לשאול כמה שאלות?" מאחוריה עוד אנשי תקשורת ישראלים - שני כתבים מעיתון "הארץ", כתב מ"ידיעות אחרונות" וצוות של ערוץ 10.

מחסום אחרון ופרידה

המטבח של הזפאטיסטה הוא הטוב בכל המחנה
צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס
בתום יום פתיחת הוועידה אנו חוזרים מותשים אל המחנה. בלילה שוב אזעקת שווא, ולמחרת עוד חסימות אקראיות של כבישים. ממשיכים את המחאה, אבל ברור שמדובר בסוף. אפילו ג'ורג' בוש חטף כאב בטן ונעדר מפגישות הוועידה האחרונות. כמה מאיתנו נוסעים להחליף מפגינים שישבו כל הלילה על הכביש הראשי, ואילו אחרים נשארים לסייע במטבח ובשכונה.

בשכונות האחרות גובר התסכול. תמונות המפגינים השלווים מצליחות לקבל אהדה, אך רבים מתלבטים אם תמונה יפה בעיתון מצדיקה עבודה כה מאומצת. יותר ויותר מפגינים מתחילים לדבר ברצינות על תוכנית בי, ועל המהומות שיתחוללו ביום שישי בברלין. ניצוץ של תקווה לסולידריות בינלאומית ניצת בעיניהם, זכר לפאריס 1968.

הטיסה שלי לישראל יוצאת כבר ביום חמישי, לפני המהומות המתוכננות. בתום פרידות עצובות וחפוזות מהמעטים שנותרו במחנה אני ממהר לשדה התעופה. בשער המחנה אני מבחין בפעם האחרונה בשלט "אתם נכנסים כעת לרפובליקה הפדרלית של גרמניה - ראו הוזהרתם". אני חולף על פניו ומתקרב אל הכביש הראשי. מפגינה גרמנייה משאילה לי פיסת ליפסטיק שבאמצעותה אני כותב "ברלין" על שלט קרטון, ומצליח לתפוס טרמפ לשדה.

כמה שעות לאחר מכן, בישראל, מחכה לי מייל מאחד מחברי שנשארו: "אנחנו בברלין. 200 מהמחנה נסעו ביום שישי לעיר וניסו להתחיל מהומה. השוטרים הקיפו אותנו די מהר, כמה זגוגיות נשברו, והכל נגמר במהרה. יש פעילים שמדברים עכשיו על תוכנית סי, לחסום רכבות בתחנת הרכבת המרכזית, אבל לא לגמרי ברצינות. ראיתי היום גרפיטי בעיר 'Fuck Plan B'. הרחובות עדיין מלאה בפוסטרים של הוועידה ובצעירים חסרי מעש. קצת עצוב כאן, אני חושב, כולם מסתובבים וחושבים 'הכל היה כל כך שונה ברדליך, בעוד שכל השאר נותר בערך אותו הדבר. אז מה נשאר לעשות עכשיו?"*

yotams@gmail.com



והאנטי-גלובליסט הזה הוא אני. יותם פלדמן נגרר בידי השוטרים | מתוך סרט שצילם יוסי יעקב, פעיל חברתי ועיתונאי עצמאי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו